ההנחיות החדשות שפרסמו הערב (שבת) ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, להתמודדות עם מגפת הקורונה העלו יותר שאלות מאשר תשובות. ההחלטה העיקרית היא הפסקת הלימודים גם בגני הילדים ובחינוך המיוחד - החלטה שמצטרפת להשבתת בתי הספר מיום חמישי האחרון. אחת השאלות המרכזיות היא - האם ההורים יקבלו החזרים כספיים מגני הילדים הפרטיים ומהפעוטונים?
ההחלטות של האוצר הותירו גם מעסיקים וגם עובדים מבולבלים. כך למשל, לא ניתנה הנחיה גורפת לאיסור הגעה למקומות עבודה וניתנה רק המלצה למעסיקים לעודד את העובדים לעבודה מרחוק. לפיכך עולה השאלה - מי יידרש לקבל את ההחלטה האם להעביר את העובדים לעבודה מרחוק? האם המנכ"ל? ועל סמך אילו עקרונות?
שאלה משמעותית יותר היא שאלת העובדים שהם גם הורים לילדים בגיל הרך. עובדים אלה יידרשו כעת להישאר בבית על מנת לטפל בילדיהם, בוודאי על רקע ההמלצה לא להסתייע בסבים וסבתות, שנחשבים לקבוצת סיכון מוגברת במגיפת הקורונה. לפיכך, התפוקה של עובדים אלה צפויה לרדת משמעותית, גם אם יש ביכולתם לעבוד מרחוק (בענפים שאין בהם שירות פרונטלי או צורך בתשתיות פיזיות לעבודה).
כך נשאלת השאלה מי יפצה את המעסיקים על הירידה בתפוקה של העובדים? האם העובדים שלא יכולים לעבוד נדרשים לקחת חופש על חשבון ימי החופש שלהם והאם מישהו יפצה אותם? כאשר מדברים על תקופה של חמישה שבועות עד לאחרי פסח, מדובר בלפחות 25 ימי חופש שנדרשים הורים לנצל, ולחלקם אין מכסה שמאפשרת זאת. מי אמור לספוג את היעדר ימי החופש אז?
בהיעדר הנחיה מפורשת לחייב מקומות עבודה להיסגר ולאפשר לעובדים לעבוד מהבית, עולה שאלת חוקיות הדרישה מצד מעסיקים לחייב עובדים לעבוד מרחוק. האם המעביד יכול לאסור על עובד להגיע למקום העבודה אם הוא מעוניין בכך?
בנוסף, עובדים בתפקידים חיוניים וכאלה שאינם יכולים לעבוד מרחוק – החל מאחיות ורופאים ועד לנותני שירותים בסניפי הבנקים שיישארו פתוחים – האם מישהו ידאג למסגרת חינוכית לילדיהם בהיעדר מערכת החינוך הממלכתית? וכיצד אמור לנהוג מעסיק של עובדים אלה אם העובדים נדרשים לצאת לחופשה כפויה כדי לטפל בילדיהם?