פרופ' רוני גמזו על החברה הערבית בריאיון: "חפלות, מסיבות - פיגוע של מאות חולים"
(צילום: ליהי קרופניק, שחר גולדשטיין)
איכשהו צרות באות בצרורות. כולנו מכירים את האמירה של מי ששרשרת צרות רודפת אותו ואז באה עוד צרה והוא נאנח: "רק זה עוד היה חסר לי". אז זאת בדיוק ההרגשה של מיליוני ישראלים שכבר חוו הפסדי ענק - עצמאים, בעלי חברות, שכירים ובעלי שליטה בעסקים - אל מול סגר כמעט כללי נוסף בחגים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אין בכלל ספק שהתחלואה הגבוהה בנגיף הקורונה, שמעמידה את ישראל בצמרת העולמית הלא סימפטית, מחייבת צעדים דחופים. ברור שיש לעשות הכל להקטנת שיעור התחלואה, כל זמן שלא יימצא חיסון שבגינו מדינות העולם, ובתוכן ישראל, יוכלו להשתחרר מההגבלות הרבות שהוטלו על הציבור. אולם, יש לחשוב היטב בטרם יוכרז שוב, בפעם השנייה בתוך חצי שנה, סגר כללי.
משמעות כליאת כל אזרחי ישראל בבתים לתקופה של 10, או 15 ואף 21 יום, היא בעצם מכת מוות סופית לעשרות אלפי עסקים, שגוססים זה מכבר ומנסים איכשהו לשרוד.
סגירה מחודשת של המסעדות, בתי המלון, הקניונים, חנויות הרחוב ושל ענף הבידור, שכנראה יתחיל להתאושש מעט ב-1 בספטמבר, צפויה להיות המכה הסופית על העסקים ועובדיהם. שליחתם מחדש של מאות אלפי עובדים הביתה - כאשר מקום עבודתם ננעל שוב - תהווה עבור רבים פרידה סופית מעבודתם. קרוב ל-900 אלף המובטלים עלולים להיהפך שוב למיליון ורבע.
אז מה צריך לעשות? סגרים מקומיים בלבד, לשבוע, במקומות המועדים לפורענות הנגיף, הגדלה מסיבית של האכיפה על מפירי התו הסגול, חבישת המסכות וקיום התקהלויות ואף העמדה למשפט של מפירי החוק בסעיף חמור בחוק של "הפצת מחלה", שדינו אף מאסר.
האדונים ראשי הממשלה, מר נתניהו ומר גנץ, שר הבריאות אדלשטיין והפרויקטור גמזו - עוד סגר כללי והמשק יקרוס לחלוטין. ובכך הרי איש מכם לא חפץ.
