להעביר שעה קלה עם האחים אריה ונחום ויסמן זה ללמוד על ההיסטוריה של מדינת ישראל דרך הרהיטים. ברגע אחד הם עוזבים את ארשת אנשי העסקים, שיודעים בדיוק מה הם רוצים, ומשתפים בזכרונות על נשיאים, ראשי ממשלות ופוליטיקאים ונשותיהם, שלהם ריהטו דירות רבות. כך, למשל, הם מספרים על עליזה בגין, שהגיעה למפעל כדי לרכוש כיסא. כששמעה שמחירו 200 דולר, הודיעה ש"מנחם לא ישלם" - והכיסא לא נרכש.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הם גם נזכרים ברחל לוי, רעייתו של דוד לוי, שהגיעה אליהם כשהזוג קיבל דירה בירושלים. "רחל הגיעה לבחור רהיטים, ובחרה בין היתר את מיטת חדר השינה", מספר אריה. "היא בחרה מיטה בצבע שחור מבריק. כשהגיע שלב בחירת המזרנים, שאלנו אותה אם היא מעדיפה מזרון אחד או שניים. כשביקשה להבין את ההבדל, הסברתי שכשהיא זזה במזרון אחד, בעלה ירגיש את זה, ובשני מזרנים - הוא לא ירגיש. 'בודאי שאחד', היא הזדעקה אז, 'כשאני זזה - הוא ירגיש'. היו נשים שביקשו ריהוט יוקרתי. כיבדנו כל בקשה וטעם, וסיפקנו בהתאם. ולא צריך להתבלבל", הוא מוסיף, "שרי מפא"י של אז היו הרבה פחות צנועים ממה שחושבים. כולם החזיקו דירות שרד בירושלים באותה תקופה וריהטו אותן בריהוט יקר".
השמצתם אותנו? אין בעיה, עכשיו תקנו אצלנו רהיטים
פאסט פורוורד כמה עשרות שנים קדימה: בתחילת אוקטובר קרא יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, בציוץ, "להחרים את הקומוניסטים הארורים", כתגובה על פוסט של ארגון המחאה "קריים מיניסטר", שבו נכתב שמארגן המחאה הוא חבר קיבוץ הזורע. הקריאה של נתניהו גררה בין היתר קריאות רבות להחרים את רשת הרהיטים "שמרת הזורע", ומיילים זועמים הגיעו למשרדי החברה.
נתניהו אמנם קיבל מכתב מעו"ד קובי בן סימון, יועצה המשפטי של הרשת, שבעקבותיו פרסם הבהרה, לפיה לשמרת הזורע אין שום קשר לקריים מינסטר או לארגונים אחרים, ומעבר לכך אין לחברה קשר לקיבוץ הזורע, שכן היא שייכת לאנשי העסקים הירושלמיים אריה ונחום ויסמן - אבל את הנזק קשה היה להשיב. מיילים זועמים המשיכו להגיע לחברה.
מבחינת האחים ויסמן, ההתנצלות של נתניהו לא הייתה סוף פסוק לפרשה. לכל אותם אלו שהשמיצו את החברה החלו להישלח מכתבי התראה על הוצאת דיבה. במכתב ההתראה ניתנות שתי אפשרויות: לשלם 50 אלף שקל במיידי ללא הוכחת נזק, או לקנות בחצי השנה הקרובה ריהוט ברשת בסכומים שנעים בין 4,000 שקל לעשרות אלפי שקלים, בהתאם לחומרת הדברים שנכתבו בפוסט.
"בכל יום נשלחים כמה מכתבי התראה", הם מעדכנים. "בסופו של תהליך, נגיע לכמה מאות אנשים שהוציאו דיבתנו. חלק מהם כבר רכשו ריהוט ואנחנו מאמינים, שיהיו עוד שירכשו. הפכנו כך את הלימון לשני קנקני לימונדה. אגב", הם מוספים בחיוך, "אנחנו כבר רגילים לבלבולים. כשפתחנו את החברה, היו שהתבלבלו בין קיבוץ הזורע למזרע, והקהל הדתי בהתחלה לא הגיע, עד שהבינו את האמת. היה גם את האונס בקיבוץ שמרת. על הכל התגברנו".
זה לא היה המשבר היחידי שעליו התגברו האחים מאז פרוץ משבר הקורונה. גם את המשבר העיקרי, שהיה כמובן סגירת החנויות והחשש לירידה במכירות, הצליחו השניים לעבור. "ברגע שהבנו את עוצמת המשבר, החלטנו להגביר את קצב המכירות דרך האינטרנט, והגדלנו את המכירות שלנו באינטרנט בחמשת החודשים האחרונים ב-100%. פיתחנו מיומנויות לקלוט הרבה טלפונים במכה אחת דרך טכנולוגיות משוכללות.
"אמנם בסגר השני הוצאנו כ-45 עובדים לחל"ת, אבל 135 עובדים ממשיכים כרגיל. אנחנו מעריכים שאת 2020 נסגור עם מכירות של כ-14,500 מערכות ישיבה, שליש מהן באמצעות האינטרנט. כשהתחלנו עם המכירות באינטנרט לא חשבנו שזה יגיע לזה. לא הבנו איך רוכשים כורסת טלוויזיה בלי שמנסים קודם לשבת עליה ולראות שהיא נוחה. אבל זה הדור החדש, זו המציאות החדשה, ואנחנו לומדים אותה מהר ומשתלבים בה. אנחנו מבינים שמי שלא יהיה מחר באינטרנט לא יהיה בכלל, ובכל גיל אפשר להפנים שינויים".
10 צפייה בגלריה
"מעריכים שאת 2020 נסגור עם מכירות של כ-14,500 מערכות ישיבה, שליש מהן באמצעות האינטרנט". האחים ויסמן
(צילום: יח"צ)
מהנגרייה בירושלים ב-1931 ועד ייצור ב-14 מדינות היום
הרומן של משפחת ויסמן והרהיטים התחיל ב-1931, אז עלה אבי המשפחה, ליאו ז"ל, לישראל מגרמניה. הוא הגיע לכאן כשברשותו כבר תואר מייסטר בנגרות. ביחד עם הרעייה, יהודית, הם התיישבו בדירה צנועה ליד שכונת הבוכרים בירושלים, שם גם נולדו שני האחים, נחום ואריה. מהר מאוד כישוריו של ויסמן מיתגו אותו כנגר אמן, שאפיין את הריהוט שלו בקווים נקיים ופשוטים. לקוחות ראשונים הגיעו מבין היקים של שכונת רחביה, ועם התרחבות קהל הלקוחות, ויסמן החל להתקבע בתודעה הצרכנית כמייצר ריהוט יוקרה, כשעם המיתוג נסקו גם המחירים.
ב-1948 נסגרה החברה לעשרה חודשים, לאחר שויסמן נפל בשבי הירדני, אבל זמן קצר לאחר שחרורו חזר לנגריה ולעבודה, והמשיך להצעיד את החברה קדימה. בהיסטוריית המכירות אפשר למצוא, בין היתר, ריהוט של מפקדת הצבא הבריטי בחיפה, ושולחנות עבודה בעלי גב כפול (לצורך הטמנת אקדחים) עבור משה שרת ודב יוסף. במקביל ללקוחות פרטיים, החל ויסמן לטפל בסקטור חדש, שנוצר כתוצאה מהחלטת בן-גוריון להעביר את משרדי הממשלה מתל אביב לירושלים, וריהט את דירותיהם של בכירי הממשל, שקיבלו אז דירות שרד בעיר, כולל את דירתו של בן-גוריון ואת הצריף של הנשיא יצחק בן-צבי ברחביה. רשימת המקומות ובתי האישים הבכירים שריהט ארוכה במיוחד, וכוללת מלונות, קמפוסים, ישיבות, בתי חולים, בתי משפט ומוזיאונים.
10 צפייה בגלריה
בהיסטוריית המכירות של המשפחה אפשר למצוא ריהוט של מפקדת הצבא הבריטי ושולחנות עבודה בעלי גב כפול (לצורך הטמנת אקדחים) עבור משה שרת ודב יוסף. ליאו ויסמן ז"ל
(צילום מתוך אלבום משפחתי)
שני האחים אמנם נכנסו כבר בגיל שלוש לנגרייה של אביהם, אבל כחלק מהתפיסה החינוכית של האב, הם נכנסו לעסקים עצמם רק לאחר שסיימו לימודים גבוהים בגרמניה, שאליהם נשלחו בתום שירותם הצבאי. נחום למד אדריכלות פנים בדיסלדורף, ואריה - הנדסת עץ בשטוטגרט.
רשת שמרת הזורע נוסדה בשנות החמישים, כשותפות של מפעלים רהיטי שמרת ורהיטי הזורע, שהיו שייכים לקיבוץ שמרת ולקיבוץ הזורע, בהתאמה. הם החלו לפרוס את פעילות הרשת בארץ ובעולם, במקביל לפיתוח פעילות קמעונאית לשוק הירושלמי תחת השם "רהיטי ויסמן". ב-1999 רכשה משפחת ויסמן את המותג ואת הפעילות של רהיטי שמרת הזורע, שהייתה אז בעלת שלושה סניפים. במשך השנים ובעזרת הדור השלישי נרכשו חברות נוספות בענף הרהיטים, והוקמה קבוצת ויסמן אחזקות, שמחזיקה בחברות שונות, ביניהן "ליאו ויסמן ושו"ת" בע"מ, חברת הנכסים של הקבוצה, "ויסמן תצוגת רהיטים בע"מ" בירושלים, "שמרת הזורע" עם פריסה ארצית של תשעה סניפים, ו"ויסמן ייבוא ושיווק רהיטים בע"מ", חברת ייבוא ללקוחות בארץ ובעולם. בנוסף, כאמור, הם מנהלים פעילות שיווקית ומכירתית בחו"ל.
"אנחנו עובדים עם 14 מדינות ויש לנו 64 בתי חרושת בעולם, ועם הספקים אנחנו עובדים על בסיס יחסי אמון וחברות. בעסקים מהירים אין דרך אחרת. מילה זאת מילה"
"פיתוח ועיצוב הרהיטים נעשה על ידינו בישראל, אבל הייצור נעשה בחו"ל, כי שכר העבודה שם נמוך יותר", מסביר ויסמן. "המכולות מגיעות לנמל חיפה, משם מסופקים הרהיטים. אנחנו עובדים עם 14 מדינות ויש לנו 64 בתי חרושת בעולם, ועם הספקים אנחנו עובדים על בסיס יחסי אמון וחברות. בעסקים מהירים אין דרך אחרת. מילה זאת מילה". ביוני האחרון חנכו מרכז תעשייתי חדש של הקבוצה בפארק בר-לב שבצפון הארץ, בו הושקעו כ-10 מיליון דולר.
במאי האחרון נסגרה חנות הרהיטים בקיבוץ הזורע, שהוקמה ב-1936.
"נכון. נעשה סדר", מבקש ויסמן. "כאמור, בסוף שנות התשעים רכשנו את הרשת מהקיבוצים שמרת והזורע כחלק מקבוצת ויסמן אחזקות. ב-1999 רכשה ביתילי את החנות בקיבוץ הזורע, וחודשיים לאחר מכן ויסמן אחזקות נכנסו לשותפות של 50% עם שמרת. בדצמבר 1999 קנינו את רשת הזורע, למעט החנות בקיבוץ הזורע, שנשארה של ביתילי. משם החל הבלבול בין הזורע לשמרת הזורע. החנות נקלעה לקשיים ונסגרה במאי האחרון, בין היתר בשל משבר הקורונה. אין יותר חנות בקיבוץ הזורע. הרשת שלנו ממשיכה כרשת רהיטים על סניפיה, ומבחינתנו מעז יצא מתוק".
"הפוטנציאל הכלכלי באמירויות גדול"
במאי הקרוב, בתערוכת הרהיטים הבינלאומית שאמורה להתקיים בדובאי, תציג הקבוצה את רהיטי "שמרת הזורע" ו"רהיטי ויסמן" בביתן עצמאי. "באבו דאבי ובדובאי יש תנופת בנייה, והם זקוקים לרהיטים. הפוטנציאל הכלכלי שם גדול כי אין באיחוד האמירויות תעשיית עץ. אנחנו עובדים עם מדינות ערב נוספות באמצעות ויסמן הולדינגס. מכיוון שששנינו מחזיקים בדרכונים גרמנים, אין לנו בעיה להיכנס למדינות ערב, גם לכאלו שאין להן קשרים דיפלומטיים עם ישראל, כשהעסקים עוברים דרך בנק מלווה בקפריסין. מבחינה זו", מחייך ויסמן, "הקדמנו את השלום עם האמירויות. כשנתניהו הודיעו על הסכם השלום עם האמירויות העסק הפך יותר קל, כי עד לנקודה זו חששנו להופיע בפרונט כישראלים".
"משום שאנחנו מחזיקים בדרכונים גרמנים אין לנו בעיה להיכנס למדינות ערב, אבל כשנתניהו הודיעו על הסכם השלום עם האמירויות העסק הפך יותר קל, כי עד לנקודה זו חששנו להופיע בפרונט כישראלים"
מה מייחד עסקים עם מדינות ערב?
"צריך להקפיד על כללים שלהם במסחר. למשל, הייתה לנו בעבר חנות ברמת עמון בשותפות עם המקומיים. בחוזה בינינו הוסכם שכל הסחורה תגיע מישראל ותעבור לירדן דרך גשר אדם, כשאין שום זכר לשפה העברית. יום אחד ביקשה מאיתנו הבחורה השותפה בירדן שנרהט אל דירתו של נשיא אוניברסיטת ירדן בעמאן. בחרנו את הסחורה עם זכוכית מגדלת. סיפקנו אותה, ולאחר כשבוע התקשרה אלינו השותפה כשהיא על סף התקף לב. סיפקנו להם בין היתר ויטרינה שהיו בה שלושה מדפי זכוכית. הכל היה עטוף יפה כדי לשמור על המוצר. כשהסירו את הניירות שעטפו את המדפים, גילו גם עיתון מעריב. באותו רגע הבנו שהחנות נסגרת".
"הסוד הוא שלא גדלנו יחד. לא יצא לנו להרביץ מכות אחד לשני"
אתם דור שני לעסקים. הדור השלישי כולל שבעה ילדים, הרביעי - 21 נכדים עד כה. מה הכללים להעברה בין דורית של העסקים במשפחה שלכם?
"שמעתי הרצאה פעם של חוקר אמריקני, שאמר שבארה"ב יש סטטיסטיקה של 200 שנה של עסקים משפחתיים, ורק אחוז אחד מכל העסקים המשפחתיים עובר לדור הרביעי. יש בזה היגיון", משיב אריה. "אבא שלנו היה מספיק חכם כדי לא להכריח אותנו להיכנס לעסק, אבל יצר מצב שנרצה לעשות זאת. בדור השלישי הכל כבר הופך יותר מסובך. נכון להיום, ארבעה מילדינו ואחד החתנים עובדים בעסק. הצלחנו ליצור לכל אחד מהם ענף, כדי שלא ידרכו אחד לשני על הרגליים. כלל נוסף שלנו הוא שבני זוג לא יכולים לעבוד באותו מקום. כל אחד מהבנים הממשיכים בעסק הוא עובד עצמאי ומנהל את התחום שלו לבד, כמובן שאפשר להתייעץ איתנו בכל רגע".
אז מה יקרה עם הדור הרביעי?
"הנכדים לא יהיו בעסק. הם יהיו בעלי מניות, אבל לא יעבדו. יהיה מנכ"ל חיצוני שינהל את הדברים. כרגע הנכדים עוד צעירים, אבל יש חוזה והכללים ברורים וחתומים. בדיוק בשביל זה גם הקמנו שתי חברות חדשות: אריה ויסמן ונחום ויסמן. מותר יהיה לנכדים לעבוד בהן, אבל לא ברהיטים. עשינו מתוחכם. בתאוריה, אם נכד ירצה לפתוח מסעדה כי אשתו שפית והוא צריך כסף, אז הוא ייגש לאריה ויסמן אחזקות ונהיה שותפים. אבל לא רהיטים. יש עוד תחכומים, אבל הם שמורים איתנו".
מה אומרות על כך הנשים?
"הנשים שלנו מודעות לכל המתרחש. הן לא מקבלות החלטות".
וכמה אתם, כאחים, שמנהלים עסק משותף כבר עשרות שנים, רבים ביניכם?
"אנחנו משתדלים לא לריב. הסוד שלנו הוא שלא גדלנו יחד כשהיינו צעירים", משיב נחום. "יש בינינו הבדל גילאים של למעלה מעשור. כשאריה היה ילד, בשנת 53', עזבתי את הבית ולמדתי בביה"ס הטכני של חיל האויר, ואז התגייסתי. כשהשתחררתי, נסעתי ללמוד בחו"ל וכשחזרתי אריה נסע. לא יצא לנו להרביץ מכות אחד לשני. יש חילוקי דעות לפעמים, אבל מתגברים".
"לפני 20 שנה מערכת ישיבה הייתה עולה 20 אלף שקל, היום אנחנו מוכרים אותה ב-6,000. התעשייה עוברת לאוטומציה והמחירים יורדים בהתאם"
מי המתחרים שלכם בשוק הרהיטים?
"התחרות שלנו קלה להגדרה, כי אין עוד חברות, למעט איקאה, שמוכרת את כל הבית כמונו. יש לנו הכל למעט מטבחים. אלינו מגיע לקוח לרכוש מיטת ילדים, ואז ספת נוער וחדר שינה. בניגוד לפעם, לקוחות היום לא רוצים להשקיע הרבה כסף בריהוט, מתוך מחשבה שהם יחליפו אותו בתוך שנים מעטות.
"תראי", הוא מצביע על מערכת ישיבה בצבע חום. "זו מערכת יוקרתית שלנו. לפני 20 שנה, מערכת כזו הייתה עולה בסכומים של היום בערך 20 אלף שקל, היום אנחנו מוכרים אותה ב-6,000 שקל. התעשייה עוברת לאוטומציה והמחירים יורדים בהתאם. במכירות באינטרנט, אנחנו מתחרים על הלקוח של איקאה. לפי החשבונות שלנו, איקאה מפסידה".
