אחרי 60 שנה - הוכרע סכסוך על קרקע למגורים ברמת השרון בשווי מיליוני שקלים. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הורה לאחרונה על רישום זכויות של יורשים בקרקע, הנאמדת בשווי של כ-20 מיליון שקל, לאחר שהעסקה לרכישתה בוצעה על ידי אבי המשפחה בשנת 1958, אולם היורשים נדרשו להוכיח את זכויותיהם בקרקע בעקבות תקלה ברישום העסקה במשך שנים ארוכות.
תחילת הפרשה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, אז עלה אבי המשפחה לישראל מאפגניסטן עם תשעת ילדיו. כ-20 שנה לאחר מכן רכש קרקע ברמת השרון עבור אחד מבניו, שהעביר לידיו את הסכום הנדרש לכך, וערך ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר להעברת הקרקע לטובת בנו מול הנוטריון הציבורי בתל אביב. בהתאם לייפוי הכוח, התחייב אבי המשפחה להעביר לבנו מחצית מהקרקע ואת היתרה לשותף עסקי של הבן. אלא שבשל סיבות שונות, העסקה לא הושלמה ברישום עד עצם היום הזה.
אחת היורשות מצאה ייפוי כוח בביתה בארה"ב
בשנת 2001 ניתן צו ירושה, ממנו עלה כי לאבי המשפחה יורשים רבים וכי הנכס היחיד שיש לו הוא אותה הקרקע ברמת השרון. יורשיו של הבן פנו למנהל העיזבון והודיעו לו כי הקרקע שייכת לאביהם ולא לעיזבון, אלא שהם לא מצליחים לאתר ראיות להוכחת טענות אלו. במשך כמעט 17 שנים לא הצליח מנהל העיזבון להשלים את תפקידו, עד אשר אחת היורשות מצאה את ייפוי הכוח בביתה בארה"ב.
עם המצא ייפוי הכוח הגישו היורשים תביעה לבית המשפט, באמצעות עוה"ד עמית מור, אלעד לוי ולירן בלאיש ממחלקת הליטיגציה במשרד נשיץ ברנדס אמיר ושות', על מנת שיורה על כך שהנכס אינו חלק מעיזבון אבי המשפחה, וכי יש להשלים את הרישום של הקרקע על שם אבי היורשים. במקביל, איתר מנהל העיזבון את ייפוי הכוח המקורי בגנזך המדינה (בו היו נשמרים ייפויי כוח לפני חקיקת חוק המקרקעין, כחלופה ללשכת רישום המקרקעין לאחר מכן), כשהוא מאומת כדין וחתום על ידי הנוטריון הציבורי.
התביעה נתקלה בהתנגדות מצד שאר היורשים של אב המשפחה (שכאמור היו לו תשעה ילדים, עבור אחד מהם רכש את הקרקע). אלה העלו טענות רבות בנוגע לייפוי הכוח ולעסקה. בין השאר נטען כי ייפוי הכוח משולל תוקף ואינו אותנטי; שהתמורה אינה תואמת את ההיגיון שכן אבי המשפחה לא היה כשיר לביצוע פעולות משום שהיה בן 92 במועד ביצוע העסקה; שייפוי הכוח הוא חוזה למראית עין; שהתביעה התיישנה ועוד.
עמית מורצילום: עמי ארליךהתובעים, מצידם, הציגו עדויות של עו"ד בכיר בקק"ל בשנות ה-50 של המאה הקודמת, שאישר כי בעבר עסקאות במקרקעין נכרתו באמצעות ייפוי כוח כדוגמת ייפוי הכוח בעניין זה (כאשר הוא כולל מראה מקום מדויק של הקרקע, מציין את התמורה בעדה ומפרט את זהות המוכר והרוכש, יחד עם ייפוי כוח לביצוע העסקה. בנוסף הציגו כי ייפוי הכוח נשמר בגנזך המדינה; וכן תרגום מיומנו האישי של אבי המשפחה לשם הוכחה כי רישומים שערך "בזמן אמת" מהווים אינדיקציה בדבר ביצוע העסקה עם הבן.
בסופו של דבר פסק בית המשפט כי מחצית מהזכויות בקרקע שייכות לתובעים ויש לרשום את זכויותיהם. לדברי עורכי הדין שייצגו את התובעים, "בית המשפט צעד במנהרת הזמן המשפטית ובחן הסדרים נושנים לביצוע עסקאות מקרקעין בתחילת המאה הקודמת ולפני כניסתו של חוק המקרקעין לתוקף, לפיהם ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר הכולל פרטים מסוימים ונחוצים יכול להוכיח ולשכלל עסקה במקרקעין. אנו שמחים על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט, שקיבל את עמדתנו לאחר מסע ארוך שנים".
