נשיא ארה"ב דונלד טראמפ רוצה לחסן את שוק ההון האמריקני בכוח. זוהי מהותה של ההחלטה החפוזה להוריד את הריבית ב-0.5%, שעליה הכריז יו"ר הפדרל ריזרב ג'רום פאוול, זמן קצר לאחר פתיחת המסחר היום (ג') בניו יורק.
טראמפ, שסוחב את שוק המניות על גבו בערך מאז נבחר לנשיאות, והצליח לדחוף אותו משיא לשיא בעזרת אלוהי הטוויטר, הבין שהפעם הציוצים שלו לא יספיקו. כדי לעצור את גל המימושים שמניעה הבהלה מקורונה, נדרש מהלך דרמטי יותר. אלא שתגובת השווקים מעידה כי אפילו הסוחרים חשבו שהורדת הריבית היתה מוקדמת מדי.
"וול סטריט מתנהגת בשנים אחרונות כתינוק בן יומו, שהתרגל שבכל פעם שהוא בוכה, מרימים אותו. לפעמים צריך פשוט לתת לו לבכות", אמר לפני כמה ימים אחד הסוחרים בניו יורק, ובצדק רב. טראמפ הרגיל את כולם שהוא רץ להרים את השוק, תרתי משמע, בכל פעם שהוא רוצה. לכן הירידות הדו-ספרתיות במדדים המובילים בוול סטריט בשבוע שעבר הדירו שינה מעיני הנשיא האמריקני. אם יש משהו שהוא לא רוצה שידבק בכהונה הראשונה שלו, בואכה בחירות לכהונה שנייה, זו ארומה של המשבר הפיננסי של 2008.
הפעם זה לא רק גיהוק, אלא איום משמעותי על חוסנה של הכלכלה העולמית בכלל והאמריקנית בפרט, אך בשלב זה עדיין לא ברורה עוצמת הנזק. דווקא בסין, מוקד ההתפרצות של הקורונה, תגובת הבורסות היתה מתונה יותר מאשר בארה"ב עד כה, וגם בכל הקשור להתפשטות הווירוס מתחילים להגיע משם סימני בלימה.
ייתכן שהפגיעה הכלכלית תורגש באופן משמעותי במחצית הראשונה של השנה, אך המחצית השנייה עדיין לא אבודה. יתרה מכך, בניגוד למשבר 2008, שבמהותו היה פיננסי ובא לידי ביטוי במחנק אשראי, המשבר הנוכחי תופס את מרבית החברות האמריקניות במצב טוב - אחרי עשור של צמיחה, יושבות על יתרות מזומנים מכובדות. מוקד המשבר אינו בתחום המימון, אלא בעולמות שרשרת האספקה והייצור, וכל הכסף האמריקני הזול לא יתניע מחדש את המפעלים כל עוד אנשים יפחדו להגיע לעבודה ולהידבק בקורונה.
יודעים משהו שהאזרח לא?
אילו כלי הריבית היה באמת נחוץ כבר בשלב זה, בוול סטריט היו עליות חדות וברורות. הסוחרים האמריקנים יודעים להריע להחלטות הריבית הנכונות. במקום זאת, המשקיעים המופתעים הן מעיתוי המהלך והן מעוצמתו - הפחתה של חצי אחוז ולא הסתפקות ברבע אחוז - שידרו בלבול. הם אמנם נערכו להורדת הריבית, אבל היו מסתפקים באחת כזאת במועד, בעוד שבועיים בסך הכל, ואולי אפילו בשיעור מתון יותר בשלב הראשון. ההתערבות הזו היתה הראשונה שלא במועד הקבוע מאז דצמבר 2008, עמוק לתוך המשבר.
בסך הכל מדדי המניות, גם לאחר הנפילות של השבוע שעבר שתוקנו חלקית בעליות חדות ביום שני, עדיין קרובים מאוד לרמות שיא היסטוריות. אינדיקטור נוסף הוא תשואות האג"ח האמריקניות לעשר שנים, שכבר הגיעו לרמה נמוכה של 1.03% בעקבות נהירת הכסף ממניות לאפיק הבטוח יותר של אג"ח. התשואות המשיכו ליפול גם אחרי הורדת הריבית, מה שאומר שהפעולה של הפד לא השיגה את המטרה בשלב זה.
המחשבה הראשונה לנוכח המהלך של פאוול, או ליתר דיוק של טראמפ, אם כן, היא האם בממשל האמריקני יודעים משהו שהאזרחים עדיין לא בכל הקשור להתפשטות הקורונה? מכיוון שמדובר בארה"ב, התשובה היא ככל הנראה שלילית, ומאחורי החלטת הריבית המהירה עומדת סיבה אחרת. היא אמנם לא מטרידה במונחי חיי אדם כמו התרחיש הראשון, אבל היא כן מעוררת חוסר נוחות בכל הקשור לעצמאות הבנק המרכזי.
טראמפ לא הסתיר כי ההחלטה התקבלה בעקבות לחץ שלו, ואף הגדיל לעשות, ושעה לאחר פרסומה דרש הפחתה של חצי אחוז נוסף. "זה לא פייר כלפי ארה"ב. הגיע הזמן שהבנק המרכזי יוביל", צייץ טראמפ אתמול בשעות הערב והדגיש באותיות גדולות את המילה האחרונה, "עוד הרחבות והורדות!".
ציוץ זה הגיע בהמשך לציוצי הנשיא מיום שני, ששידרו ביקורת חריפה ולא מוסתרת כלפי יו"ר הפד: "כרגיל פאוול והפד מגיבים באטיות. גרמניה ומדינות אחרות כבר מזרימות כסף לתוך הכלכלות שלהן. הבנקים המרכזיים האחרים הרבה יותר אגרסיביים". בכך התכוון טראמפ, בין היתר, לאוסטרליה, שגם שם הבנק המרכזי חתך שלשום את הריבית ב-0.25% לרמת שפל של 0.5%, והיה בכך הראשון להגיב בעוצמה להתפרצות הקורונה. כמובן שאוסטרליה חשופה הרבה יותר לכלכלה הסינית ממרבית המדינות בעולם, שכן סין מהווה יעד לשליש מהיצוא שלה. גם יתר המסחר האוסטרלי נעשה מול מדינות אסיה המשותקות.
אם טראמפ רוצה להיזכר בהיסטוריה האמריקנית כנשיא שאחראי לשגשוג כלכלי, הוא חייב לתת לפד לפעול בעצמאות כך שהמהלכים שלו ייתפסו ברצינות הראויה בשווקים. כך היה במשברים בתקופת כהונתם של הנגידים אלן גרינספאן (התפוצצות בועת האינטרנט) ובן ברננקי (במשבר 2008). אחרת, המשקיעים יבינו מהר מאוד כי אפשר להפעיל בקלות לחץ לביצוע מהלכים מוניטריים דרמטיים, והתחמושת באמתחתו של פאוול, שממילא אינה רבה במיוחד, תאזל מהר מדי.
פורסם לראשונה: 21:32, 03.03.20