בצל הכניסה לסגר שלישי שצפוי להימשך זמן ממושך, בעלי עסקים לא בטוחים שיצליחו לשרוד את התקופה. חוזה רודריגז מתל אביב, הבעלים של סטודיו לריקוד על עמוד בכיכר אתרים, שסגור במשך ארבעה חודשים בצל ההגבלות, נכנס לסגר הנוסף לאחר שלא קיבל כל סיוע מהמדינה - בגלל שהוא לא תושב ישראלי. "עדיין אני צריך לשלם על ארנונה, עדיין צריך לשלם על כל הדברים שהסטודיו שלי דורש, וזה קשה לי שלא קיבלתי אף מענק כי תמיד שילמתי מס הכנסה וכל מה שצריך", אומר היום (שני) רודריגז לאולפן ynet.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"ריקוד על עמוד זה ספורט שעוד מעט ייחשב לספורט אולימפי, ואנחנו עושים את זה כבר כמה שנים פה בארץ", מספר רודריגז. "אני עושה תחרויות פה בארץ לילדים, גברים, נשים. זה ספורט ממש טוב לגוף ולנפש, וזה משהו שאני אוהב לעשות, אוהב ללמד אנשים, וזו הסיבה שגם באתי לארץ ויש לי פה סטודיו כבר שמונה שנים. בכל השנים האלה בכל יום לימדתי ועכשיו זה קשה".
רודריגז מודה כי הוא לא יודע אם יצליח לשרוד את התקופה. "עוד שבועיים אני צריך לחתום על חוזה לסטודיו חדש או לחדש את החוזה לסטודיו שלי, ואני לא יודע מה לעשות. לא חתמתי עד עכשיו כי אני לא יודע אם יש לי מספיק כסף לעשות את זה, אז זאת סיטואציה מאוד קשה. אין לי עבודה ואין לי סטודיו, ואני אוהב את הארץ והמדינה שלי, אבל לא יודע מה לעשות. אני פשוט רוצה לעשות את העבודה. לא מבין איך רוצים שנמשיך לפעול בלי כסף, בלי שעוזרים לנו, בלי כלום".
בימים אלה חוזה מתקרב לסיום קמפיין מימון המונים שפתח, ומקווה שהוא יצליח להגיע ליעד. "התלמידים שלי עשו את זה בשבילי, הם ממש חמודים ולא רוצים שנסגור אז פתחו לנו הד-סטארט. אני מקווה שזה יספיק כדי לשלם את הארנונה ואת מה שצריך בשביל הסטודיו, ובעזרת השם זה יעבוד".
גם בעלי מסעדות נכנסים בחשש גדול לסגר השלישי. "אני לא מבין למה אי אפשר לעשות טייק-אווי", אומר ל-ynet אלי הראל, בעל פלאפלייה מרחובות, שקיווה הבוקר שלא יושג היום רוב לאישור האיסור על טייק אווי ממסעדות. ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת התכנסה בצהריים לדון במגבלות הסגר שהחל אתמול, ובמהלך הדיון הסכימה הממשלה להגביל לשבוע את ההגבלות על טייק-אוויי ובעוד שבוע לבחון את חידושו. זאת בעקבות התנגדות קשה של חלק מחברי הוועדה להגבלה הזו.
"במקרה שלי ממש לא משתלם להוציא משלוחים כרגע", אומר הראל. "עסק שמוציא משלוחים צריך להיות מושתת שנים על משלוחים. קשה מאוד בהתראה של שבוע להתחיל להוציא משלוחים באופן סדיר מהעסק. יש עסקים שעושים כל מיני קומבינות שאני לא יכול לעשות, כמו להעמיד מיקרופון ולשאול אנשים מה הם רוצים להזמין ואז לעשות להם 'משלוח' לרכב".
גם נטלי אלקיים, קוסמטיקאית מראשון לציון, לא מבינה למה נכפה עליה לסגור את העסק. "מדובר בעסק שעובד אחד על אחד ומוגבל בלקוחות ליום, ככה שאם אני מקבלת לקוחה אני עובדת רק איתה, עם כפפות ומסכה כפולה וגם מחיצה שמפרידה בינינו, כך שאין לנו בכלל מגע פיזי למעט הידיים שלנו, שזה עם כפפות כפולות. אנחנו מחטאים ברמה של בית מרקחת", אומרת אלקיים. "אני עדיין מנסה להתאושש מהסגרים הקודמים ופתאום סגר שלישי. זה לא פשוט לנו, בעיקר משום שאנחנו הורים לילדים קטנים".
תצליחי לשרוד בסגר הזה?
"אני מקווה שכן. ננסה להתאושש כמו שהתאוששנו לפני זה אבל הפעם זה יהיה קצת יותר קשוח מהפעם הקודמת".
מאור מזרחי, בעל מספרה מירושלים, אומר כי "הבנתי שמה שקורה זה שמשחררים את המשק, נותנים לכולם לנסוע לחו"ל ולעשות מה שהם רוצים, ואז כשצריך לסגור - אנחנו העסקים סובלים. כולם עושים מה שהם רוצים ואז העסקים באים ומשלמים את המחיר על חוסר המשמעת של הציבור. הכי קל לבוא ולסגור אותנו כאילו שהמספרה שלי היא זאת שתמנע מהקורונה להתפשט, ואותו דבר הקוסמטיקאית או הפלאפל. אין שום היגיון בהנחיות האלה".