ממש כמו שמתנהלת המדינה בחודשים האחרונים, כך התנהל בשתי היממות האחרונות תהליך אישור התוספת המיוחדת לתקציב המדינה הבלתי מאושר: בבלגן גדול, בעדכונים של הרגע האחרון במסמך התוספות, שניתן היה להכינו שבועות רבים מראש, בשינויים בכל שעה ובלי שהשרים יודעים גם הבוקר את כל פרטי התקציב שאישרו טרוטי עיניים בשעה 2:30 לאחר חצות.
- >> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"זה היה פרטצ' אחד גדול", אמר אחד השרים ותיאר במדויק את מה שהתחולל במשרד האוצר ובחדרי משרד ראש הממשלה מאז יום שלישי בבוקר.
זה התחיל בארבע דחיות במועדי כינוס הממשלה לאישור תקציב תוספות זעום של 11 מיליארד שקל לתקציב הזמני הקיים של 400 מיליארד שקל. ישיבות שנקבעו לצהריים הועברו לערב, והאחרונה נדחתה מ-19:00 ל-21:00 ואז נדחתה שוב ל-23:00.
למה לאשר תקציבים לפנות בוקר, כשאפשר בניחותא בצהרים? אבל ככל הנראה לראש הממשלה היו עיסוקים חשובים יותר, שכן הוא היה זה שדחה עוד ועוד את הישיבה וטרטר את השרים שתי יממות, כאשר גם להם היו מחויבויות שונות ביומן, שכולן זזו ברגע האחרון.
שר האוצר ישראל כץ בראיון ל-ynet השבוע
(צילום: אלי מנדלבאום, שחר גולדשטיין)
הסיבה העיקרית הייתה שכל אחד מהשרים פשוט המתין שאנשי אגף התקציבים ושליחי שר האוצר ישראל כץ והמנכ"לית שלו קרן טרנר אייל יסכמו איתם מה הם יקבלו למשרדיהם ובעיקר מה לא יקבלו, כדרישתם. תוך כדי הבלגן הוחלט ש-941 מיליון שקל מ-11 המיליארדים יהיו כספים קואליציוניים, פטנט ישראלי שלא מוכר ברוב מדינות העולם.
ואגב, כל זה מתנהל כאשר אין לאגף התקציבים ממונה קבוע - מאז התפטרות שאול מרידור בשבוע שעבר - אלא רק זמני, שנכנס לתפקידו שלושה ימים לפני ישיבת הממשלה. ועם כל הכבוד ליוגב גרדוס, ובהחלט יש כבוד כשמדובר בפקיד ותיק ומנוסה באגף התקציבים, מעמדו מול השרים אינו כמו של ראש אגף קבוע ומיומן במגעים איתם.
ומה פירושם של הכספים הקואליציוניים? כספים ייחודיים ששרים מבקשים לחלק למטרות שהם רואים בהן חשיבות עליונה לבוחריהם וגם לתחומים המצויים באחריותם, שמשום מה לא מתוקצבים במסגרת תקציב המדינה. בדיוק כמו לחלק מתקציב הישיבות. למה הכל לא מתוקצב כדין ובלי טובות מדי שנה? "ככה" - ענו פעם למשה גפני, יו"ר ועדת הכספים, שממש התחנן להכניס את כספי הישיבות באופן מסודר לתוך תקציב המדינה.
רק כדוגמה: בשנה שעברה חילק - במעשה טוב ומוצדק כשלעצמו - שר החינוך דאז נפתלי בנט, עשרות מיליוני שקלים לתנועות הנוער. למה? כי הכסף הזה לא נכלל כלל בתקציב המדינה והחלק שכן נכלל לא הספיק לפעילות 13 תנועות הנוער הפועלות במדינה, חילוניות, דתיות, חרדיות, ערביות ודרוזיות. למה צריך שר לדרוש כספים קואליציוניים כדי לקיים תנועות נוער?
ומה קרה השנה? מאחר שלא היה תקציב לא יכול היה השר להשכלה גבוהה ומשלימה, זאב אלקין, שתנועות הנוער עברו לפתע לאחריותו (כדי למלא את המשרד החדש והמיותר בתוכן), לתת להם אפילו שקל. בדיוק כך פועלת מדינת פרטצ'.
לפני שבועות רבים כבר סוכם סכום אחד, על דעת ראש הממשלה ועמיתו החליפי: 3.3 מיליארד שקל חייבים לעבור בדחיפות למערכת הביטחון, כדי למלא משימות חשובות וחיוניות.
אולם, במהלך ישיבת הממשלה הלילית, בעוד חלק מהשרים מנמנמים, התברר פתאום שחסרים 200 מיליון שקל למשימות שונות ודחופות במשרדים האזרחיים. בתוך דקה נחתכו 200 מיליון שקל מהתוספת הדחופה לתקציב הביטחון "החיוני" והתוספת קטנה ל-3.1 מיליארד שקל.
אז מה תוקצב בסוף בישיבה, שהשרים שהשתתפו בה נחשפו למסמך ה"מחליטים" הסופי רק דקות לפני הדיון?
הנכים יקבלו את התוספת שהובטחה להם, 2,000 בני פלאשמורה יוכלו לעלות לארץ כי נמצא סוף סוף הכסף האבוד להבאת יהודים לישראל, תוקצבו תוכניות חינוכיות בכל הזרמים, נמצאו כספים לפיתוח של האוכלוסייה הצ'רקסית והדרוזית, מעין פיצוי למי שעדיין מעוצבנים מאד בגלל "חוק הלאום", יועברו תקציבים לחיזוק ההתנחלויות וגם למלגות לסטודנטים ואפילו למיפוי בנייה פלסטינית לא חוקית, לפיתוח החפירות בעיר דוד, לתוכנית האצה למשק האנרגיה ואפילו להכפלת תקציב עיקור חתולי הקהילה, משימה חשובה באמת כאשר יש רק 11 מיליארד שקל תוספת תקציבית לכל צרכי המדינה בימי משבר הקורונה.
מה שבטוח הוא שהבלגן והפרטצ' רק יגדלו עד ל-23 בדצמבר, כאשר יאושר כנראה התקציב האחרון של הממשלה הזאת.
