איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת סידון מראש פינה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: מיטל (36), יוסף (34), לוי (8), שניאור (6), מענדול (4), חנה (שנתיים וחצי), שלום (שנה) והארנב טיפה.
הבית? מיטל: "בית אבן בן 130 שנה שכרגע אנחנו שוכרים ובמו"מ לרכוש אותו, בכ-3.5 מיליון שקל. כשמצאנו אותו בעלת הבית אמרה שיש פה גם יחידת אירוח שהם שיפצו ושאפשר להשכיר כצימר. לא הבנו בהתחלה מה עושים עם זה. לא התכוונתי שנעסוק באירוח, ודי התגלגלנו לזה". יוסף: "אני יינן והחלום שלי היה שיהיה לי מקום להכין בו יין, ובבית הזה יש חדר יין עם קירות עתיקים. הגשמתי חלום. שכרתי את הבית בגלל החדר הזה. כל ההשראה שלי מגיעה מפה. אני גם מתפלל פה".
ראש פינה? יוסף: "אנחנו שמונה שנים כאן. כשטיילתי בהודו פגשתי זוג מראש פינה שחזרו בתשובה וכשחזרתי לארץ הזמינו אותי לשבתות. התחלתי להכיר את הקהילה והתחברנו מאוד. אחרי שהתחתנו גרנו שנה בצפת בקהילה חרדית אדוקה, צפופה". מיטל: "אני מתל אביב. עדיין קשה לי עם עודף השקט, אבל היום זה כבר מרגיש בית, וכשאני במרכז אני בכמיהה לחזור הביתה".
איך הכרתם? מיטל: "טיילנו שנינו בהודו בשנים שונות, והכרנו דרך שליח בהודו שהכיר אותי בטיול שלי ואותו בטיול שלו, והוא עשה את החיבור. הייתי אז בתל אביב ובתוך מסע תשובה. הנסיעה להודו הייתה מהצורך של להבין מה קורה איתי".
הצימר? מיטל: "הם עשו פה עבודה מדהימה. לפני 130 שנה זה היה מאפייה. בעלת המאפייה הייתה עולה למכור את הלחמים בצפת. בהתחלה לא ידעתי מה זה Airbnb, ולא היה לי מושג באירוח, אבל הבנתי שאני אוהבת לארח, לשמח אנשים. זו מתנה. אני משתדלת לתת לאורחים בשבת חלות שאנחנו אופים ולחבר אותם". יוסף: "היו לנו פה אורחים שמצאו את עצמם איתנו בארוחת שבת".
אנשים מגיעים? מיטל: "בין הסגרים זה היה וואו. היה בוסט מטורף של הזמנות. הרצון לחופש היה אדיר. אנשים לא ידעו מה הולך להיות מבחינה כלכלית אבל על החופש לא ויתרו. הבנתי שהצורך בחופש הוא לא מותרות אלא צורך בסיסי להתאוורר קצת".
יוסף? "אני היינן הראשי של יקב אורטל ברמת הגולן. באתי ממשפחה חקלאית שהגיעה, כנראה בטעות, למושב של יוצאי פרס, והם היו בכלל מטוניס. אבל הם היו אנשים תמימים שלא ידעו לפלס לעצמם את הדרך ומצאו עצמם שם. מושבים פעם היו מחולקים לפי עדות ואבא שלי מספר שישיבות הוועד היו בפרסית והם לא הבינו כלום. היין התחיל בדלהי. פגשתי שם מישהו שנסע לאוסטרליה ללמוד להיות יינן וזה חילחל והלכתי עם זה".
היקב? מיטל: "להיות יינן זה קצת כמו להיות אמן. לקח לו זמן להרשות לעצמו להגיד, זה מה שאני עושה ואני טוב בזה. את היין הראשון מכרנו לאנשים שיודעים מה זה יין טוב, והם עפו על זה. היום לצד היינות באורטל הוא מכין את היין שלו תחת השם 'יקב גיא אוני'. הוא זכה באחת התחרויות". יוסף: "זה היה מצחיק כי במקום הראשון היו יקבי כרמל, במקום השני יקב תבור, ובשלישי יקב גיא אוני, וכולם חיפשו מי זה".
גיא אוני? יוסף: "שם אני יכול להרשות לעצמי לעשות דברים שאתה לא עושה ביקב מסחרי. דברים יותר מופרעים. יינות עם ארומות יותר חזקות ודברים שלא עוברים בכל חך. פחות מיינסטרים".
חב"ד? יוסף: "יש פה קהילה קטנה ותומכת. יש מפגשים חברתיים, הגברים מתפללים יחד". מיטל: "חוגגים חגים יחד והילדים לומדים יחד. יש פה אליטה ראש-פינאית דור חמישי, אבל גם במקור היישוב הזה היה דתי, והמבנה הראשון היה בית כנסת. יש פה אנשים מדהימים, והמון התייחסות וכבוד להיסטוריה".
קורונה? מיטל: "התחיל קטסטרופה. יוסף פוטר מהיקב והיינו שנינו בבית". יוסף: "ניסיתי לתת ייעוץ ליקבים אבל זה לא עבד. לאט-לאט הענף התאושש והתחיל ביקוש מדהים ליין". מיטל: "יש לנו את חדר הטעימות של היין ליד הצימר, שנקרא 'מקום אחר', ואנשים התחילו להגיע לטעימות ואהבו מאוד. זה כיף שהוא פורץ, למרות שלא התאמצנו שזה יקרה, זה כאילו קרה מעצמו". יוסף: "כל החיים של מיטל זה התגלגלות. אני סובייטי ומתוכנן, והיא נערת פרחים".
מינוס? מיטל: "עכשיו אנחנו בפלוס מיליון, כי אנחנו הולכים לקנות בית. אני לא נבהלת ממינוס אבל משתדלת לא לחיות בהפקרות למרות שאנחנו חיים בלי להחסיר כלום מעצמנו ומהילדים". יוסף: "אבל גילוי נאות - ההורים של מיטל עוזרים לנו, כי ההוצאות שלנו גדולות מההכנסות".
מחוץ לתמונה? יוסף: "אופני ספורט. זה תחליף לאופנוע".
חופשה אחרונה? מיטל: "רק המחשבה לארוז מזוודות לכולם מעייפת".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
