נהג שביקש להישפט על דו"ח שקיבל בקיץ שעבר עקב שימוש בטלפון נייד הצליח לערער את גרסת השוטרת שטענה שראתה אותו אוחז במכשיר כשהוא צמוד לרגלו הימנית. בהכרעת דין שזיכתה את הנהג מחמת הספק קבע בית המשפט לתעבורה בתל אביב כי אי אפשר לדעת בוודאות אם השוטרת אכן יכלה להבחין ברגלי הנהג מניידת שגובהה זהה למכונית שלו, מאחר שלא צוין בדו"ח מה היה המרחק בין כלי הרכב.
לפי גרסת ,השוטרת היא נהגה בניידת בשול הימני בכביש וכשעמדה במקביל לרכב של הנאשם ראתה אותו מחזיק בטלפון הנייד צמוד לרגל הימנית שלו. היא ביקשה ממנו לעצור והסריטה את תגובתו. בסרטון נשמע הנהג מכחיש ששוחח בטלפון אך בהמשך טען שכן היה בטלפון אבל לא ביצע עבירה.
הנהג סירב לשלם את הדו"ח והגיש בקשה להישפט. במשפט הוא הכחיש שביצע את העבירה וטען שהטלפון היה בהטענה כשהוא מונח בגומה המיועדת לכוס, והוא לא נגע בו.
הנהג ציין כי השוטרת נהגה על רכב פרטי דומה לשלו, ולא ייתכן שיכולה הייתה להבחין ברגליים שלו בסיטואציה שבה הרכבים היו מקבילים ובאותו הגובה. הוא אף הציג בבית המשפט תמונות שנועדו להמחיש את הדברים.
השופט אלעד שור ציין כי הוא לא יכול להכריע בין הגרסאות רק על סמך תחושות בטן. "שוטר האוכף עבירת תנועה, מצופה ממנו שבתיאור העבירה יציין כמה שיותר פרטים שיסייעו לבית המשפט להיכנס לנעלי השוטר כאילו השופט בעצמו נכח באירוע", כתב בהקשר הזה.
השופט קבע כי הטיעון של הנהג הגיוני והומחש בתמונות, ובאמת אי אפשר לדעת האם ניתן להבחין ברגליו מרכב פרטי מקביל.
מה שהיה יכול לסייע להכריע בעניין זה הוא מידע על המרחק בין הרכבים בזמן האכיפה. אבל מאחר שפרט חשוב זה לא צוין בדו"ח, אי אפשר לשלול את האפשרות שהחשד של השוטרת עלה משום שהבחינה בנהג מסתכל אל עבר הטלפון אך לא ראתה אותו נוגע בו בפועל.
מכאן, שאי אפשר לקבוע בוודאות שהוא ביצע את העבירה, והספק פועל לטובתו.
