נתונים מדאיגים ביום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות: סקר המתפרסם לרגל היום הזה חושף כי 17% מהאנשים עם מוגבלות הוצאו לחל"ת לעומת 8% מהאנשים ללא מוגבלות. 24% מהמועסקים עם מוגבלות ציינו כי המנהלים שלהם העדיפו עובדים ללא מוגבלות. את הסקר ערך מרכז אקורד לקרן אריסון, קרן משפחת רודרמן, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים וג'וינט ישראל.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
משבר הקורונה החריף את האפליה נגד אנשים בעלי מוגבלות בעבודה. חלקם הוצאו לחל"ת, חלקם בקבוצת סיכון ואחרים סבלו מצמצום התחבורה הציבורית. היו עמותות שהוציאו את עובדיהן לחל"ת בגלל ירידה בתרומות.
יעל בכר (39) מקריית-טבעון עבדה בקבוצת "שכולו טוב" כיועצת לארגונים וחברות, והתמקדה בהעסקת אנשים עם מוגבלות. "הוצאתי לחל"ת בקורונה לפני כמה חודשים. מזל שבעמותה מצאו פתרון והחזירו אותי לאחרונה לעבוד. היום אני עושה הכל בזום. כך או כך, הסיכוי לאדם עם מוגבלות למצוא עבודה בעייתי".
למה קשה לכם יותר?
"הביטחון העצמי שלנו לא תמיד שווה ערך ליכולת שלנו. הרובד השני הוא הסטיגמה על אנשים עם מוגבלויות כחסרי יכולת. מעסיקים חוששים לפתוח את הדלת לאנשים שמתמודדים עם מוגבלות בגלל הסטיגמה. ההפסד שלהם".
איך אפשר להקל עליכם?
"לא צריך להקל. צריך לפתוח את הדלת ולתת הזדמנות ראשונית. אחת הבעיות היא הסטיגמה הנובעת מבורות, וזה מייצר פחד. כשאני מספרת את הסיפור שלי זה כדי להסיר את הפחד. המיזם נקרא 'תראו אותי', כי ברגע ששומעים אנשים מתמודדים אומרים, 'לא רואים עלייך', וזאת הבעיה".
בעת משבר תעסוקה, המכשולים לאנשים עם מוגבלויות גדולים יותר, בפרט כשהנכות לא תמיד גלויה. נעם פרקל, מעצבת אופנה בת 27 מקיבוץ מפלסים בעוטף עזה, סובלת מאנדומטריוזיס ופיברומיאלגיה, בעלת 50% נכות ונעזרת בכלבה טיפולית.
"לא רואים עליי, אבל אני סובלת ממוגבלות פיזית ונפשית הקשורה לפוסט-טראומה, חיה על קצבת נכות, 1,900 שקל, ומוציאה 3,000 שקל בחודש רק על טיפולים ותרופות", מספרת נעם.
"מאחר שאני בקבוצת סיכון, אסור לי לצאת מהבית אבל נדרשתי לקחת רכבות ואוטובוסים כדי להגיע לוועדה הרפואית של ביטוח לאומי. חיפוש עבודה בקורונה אינו אפשרי. אני לא יכולה לצאת מאזור הבית שלי. ואין לי דמי אבטלה כי לא עבדתי ברצף. שכחו אותנו. מזל שהמלווה שלי מהאוניברסיטה המליצה לי להתחבר לתוכנית Fiverr Empower של פייבר. כעת אני מצליחה לעבוד כמעצבת פרילנסרית וקיבלתי פניות. זה אור בקצה המנהרה".
"המדינה בכלל לא רואה אותנו בקורונה"
דניאל אונגו-לוי, בת 24 מראשון לציון, סובלת ממגבלת ראייה. "אני סטודנטית שנה שלישית בתקשורת חזותית במסלול איור בשנקר. הלימודים בזום היו סיוט. אני תלויה בתחבורה ציבורית, ולפעמים מפספסת אוטובוס כי לא מזהה את המספר. בקורונה צימצמו קווים, וקרה שעמדתי משבע בערב לבד, מחכה לאוטובוס שלא הגיע. ב-23:00 נאלצתי להעיר את ההורים שיאספו אותי.
"אני לא מקבלת קצבת נכות כי יש לי 40%. המדינה בכלל לא רואה אותנו בקורונה. דילגו עלינו כאילו אנחנו שקופים. איך יכול להיות שמעולם לא התקשרו מהרווחה? באוגוסט שמעתי על התוכנית של פייבר והתקבלתי. מחמיא שלקוחות פונים אליי להזמין עבודה ואין להם מושג שאני חצי עיוורת".
5 צפייה בגלריה
"איך יכול להיות שמעולם לא התקשרו מהרווחה?". דניאל אונגו-לוי מראשון לציון
(צילום: קובי קואנקס)
מור לוינהר צנג, מנהלת תוכנית Fiverr Empower: "הפלטפורמה מחברת בין עסקים לפרילנסרים המציעים שירותים דיגיטליים בעיצוב גרפי, שיווק דיגיטלי, אנימציה ועוד. רבים לא מצאו עבודה אף שלמגבלה שלהם אין קשר ליכולתם, וכשהחלו לעבוד אצלנו הם התניעו קריירה".
"תשלבו אנשים עם מוגבלות - ותקבלו עובדים מדהימים"
אנשים עם מוגבלות הוצאו לחל"ת פי שניים ויותר לעומת אנשים שאינם עם מוגבלות. זה רק אחד הנתונים המדאיגים של משבר התעסוקה בעקבות הקורונה. בעוד שלמעסיקים רבים קל להוציא לחל"ת קודם כל את העובדים עם מוגבלות, במוקד "כל יכול", שהקים לפני 13 שנה הפסיכולוג והיועץ הארגוני ד"ר גיל וינש, 75% מהעובדים הם עם מוגבלות, וברור לו שההשקעה משתלמת.
"העולם אומר משהו נחמד אבל לא נכון, שזה לא מסובך להעסיק אנשים עם מוגבלות. זה לא קל, אבל בסוף זה משתלם", אומר ד"ר וינש, שלאחרונה קיבל את הכבוד להעביר הרצאת TED על תהליך קליטת השונה במקום עבודה. "הנתינה שיש בהעסקת אנשים עם מוגבלות היא מעל הכל. את זה מעסיקים שיוצאים לפנסיה יוכלו לספר לנכדים בגאווה".
"אין דבר ממלא יותר מלתת בית מפרנס וחם לאדם שונה שאינו שונה. ראוי שיקבל עבודה ויתייחסו אליו כאל שווה בן שווים. כל מעסיק יכול לשלב אנשים עם מוגבלות. צריך להשקיע מאמץ, אבל מקבלים עובדים מדהימים. הכי נאמנים בפירמה. עובד שבא עם כל המוטיבציה והרצון להשקיע בשביל הפריון. העובדים שלנו נוסעים שעתיים וחצי לכל כיוון באוטובוס כדי להגיע לעבוד בטלפונייה".
איך הוקם המוקד?
"לפני 20 שנה גיליתי שבישראל אנשים עם מוגבלות שמקבלים קצבאות נכות הם עם אחוזי האבטלה הכי גבוהים. גיליתי אנשים שבשבילם לקום בבוקר ולגלות שאיש לא מעוניין בהם כי הם יושבים על כיסא גלגלים או נתמכים בהליכון, זה לקבל צלקות לכל החיים וזה לא הוגן. הבנתי שאני רוצה לפתור את זה, וזה הוביל אותי להקים את 'כל יכול' במטרה להיות חלון ראווה למעסיקים נוספים ולמדינה בכלל. הקמנו ארבעה אתרים שבהם עובדים 200 איש. שני שליש מהם אנשים עם מוגבלות ושליש לא".
וינש מאמין גדול בפן החברתי בארגון. "באחרונה הקמנו את האקדמיה למעסיקים, ובאים אלינו ללמוד כיצד לקלוט עובדים עם מוגבלות על פי המודל שפיתחנו. חשוב לעודד מעסיקים להתאמץ להעסיק אנשים עם מוגבלות. אחד הטיפים הכי חשובים למעסיקים הוא שהקליטה החברתית לא פחות חשובה מהקליטה המקצועית. אם זה לא כך, נפגעת הבריאות הרגשית של העובד. התפוקה נפגעת אם העובדים חרדים, ממורמרים ומתוסכלים. כשמקום עבודה שמח בגלל היחסים החברתיים, התפוקה גדלה".
הוא משוכנע שגם המעסיקים יוצאים נשכרים משיתוף הפעולה הפורה עם העובדים. "כלל ברזל נוסף: אם תנהל את האנשים שלך בשמחה תקבל יותר רווחיות. אצלנו מאמינים בקבלה יפה לעובד בראיון. מכינים לו קפה, נותנים לו להרגיש רצוי, לא מאיימים עליו עם שאלות מתקילות והתנשאות. הרי כל כך הרבה אנשים סובלים מירידה בביטחון העצמי, בייחוד בימי הקורונה. להיות קרוב לשנה ואולי יותר מחוץ למעגל העבודה זה משאיר צלקות. חשוב שהמעסיקים יבנו מראש מערך תעסוקתי מתאים. היכולת של מעסיקים לפתוח את הדלת לאנשים שתמיד סגרו להם דלת היא תחושה עוצמתית שגורמת לי אושר. לא בכל יום יש הזדמנות לשנות את חייו של האחר".
ההסתדרות בקמפיין לעידוד העסקת עובדים עם מוגבלות
בהמשך ישיר לכך, הסתדרות העובדים יצאה היום בקמפיין הסברתי שמטרתו להלחם בדעות קדומות ולקדם העסקה נגישה במשק לאנשים בעלי מוגבלות.
במסגרת הקמפיין, ההסתדרות הפיקה והפיצה סרטון וידיאו הנועד לעודד מעסיקים להתעלם מהמגבלות של עובדים פוטנציאליים ולקבלם לעבודה. "המסר העולה מן הסרטון, שהמוגבלות אינה רלוונטית, הוא החזון שלנו והמפתח לשותפות בחברה. יש לבחון אנשים לפי היכולות שלהם ולא לפי תיוגים פרימיטיביים", ציין אורן גנור, ממקימי חברת הקריאייטיב והאסטרטגיה חושבים בצבע, אשר סייעה להסתדרות בהפקת הסרטון.
יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, אמר בנושא: "נגישות לעובדים עם מוגבלות במקומות העבודה היא לא רק שינוי פיזי, אלא גם - ובעיקר - שינוי תודעתי".
