ירון אנג'ל הוא בעלים, מנכ"ל ודור שלישי ברשת מאפיות אנג'ל המיתולוגית מירושלים, אחת המאפיות הגדולות בישראל, שקיימת מ-1927 ומעסיקה כ-1,200 עובדים. סבו של ירון, סולומון, הקים אותה, ואחריו ניהל אותה אביו, דני אנג'ל. כיום יש לרשת ארבע מאפיות לחמים - בירושלים, לוד, נתיבות וכפר החורש - ומאפייה נוספת בניו ג'רזי, המייצרת לשוק האמריקני. בנוסף, היא מפעילה 19 חנויות ברחבי ישראל.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ב-2018 ריצה ירון אנג'ל חודשיים מאסר בכלא, לאחר שהואשם יחד עם מנהלים במאפיות ברמן ודוידוביץ' בתיאום מחירים של לחמים וחלות שבפיקוח. הוא קיבל את העונש במסגרת הסדר טיעון, בתום כשמונה שנים של חקירת רשות ההגבלים וניהול משפט, במה שכונה "פרשת קרטל הלחם".
שנת הקורונה הייתה קשה. איפה מצאת את המפלט שלך בשנה הזו?
אנג'ל: "הטבעתי את עצמי בעבודה, אני חושב שזה שמר לי על השפיות, מעצם העובדה שעבדנו כמעט מלא כמפעל חיוני. הבריחה שלי הייתה לתוך העשייה, העבודה והאתגרים השוטפים שהעסיקו אותי: עובדים חולים, עובדים בבידוד, דאגה לעובדים, לביטחון הבריאותי שלהם. נסיעות לחו"ל, כנסים ומפגשים נמנעו, אז מצאתי עצמי עסוק רוב הזמן בתוך המפעל.
"מבחינת תוצאות כספיות הקורונה פגעה בנו, כי הפסדנו את המכירות של השוק המוסדי, אבל בניגוד לאחרים לא הייתי בטראומה מהאירוע, כי מבחינתי לא קרה משהו יוצא דופן. שנים שמאפיית אנג'ל מפסידה, כי המדינה לא מוכנה לעדכן את מחיר הלחם המפוקח ואנחנו מייצרים אותו בהפסד, אז הפסדנו עוד שנה. אנחנו רגילים להפסיד".
"התחושה הכי חזקה לא הייתה שלילת החופש, אלא בעיקר העלבון מעצם העניין ששלחו אותי לכלא. לעניין הכליאה התייחסתי בצורה טכנית: זה מה יש"
כמי שישב בעבר בכלא וחירותו נשללה, מה הייתה ההרגשה?
"אצלי התחושה הכי חזקה לא הייתה שלילת החופש, אלא בעיקר העלבון מעצם העניין ששלחו אותי לכלא ושחשבו שזה מביא איזושהי תועלת. לעניין הכליאה התייחסתי בצורה טכנית: זה מה יש. זה קשור גם לחוסן נפשי. המאסר הגיע אחרי שמונה שנים של עינויי דין. בסוף זאת הקלה לדעת שהגעת כבר לקטע הסופי, הכלא, ואחריו הכל נגמר".
כשמחפשים את שמך בגוגל עולה: ירון אנג'ל חזר בתשובה. זה היה המפלט שלך בכלא?
"לא חזרתי בתשובה, הזקן סתם מטעה. בכלא אם אתה מעל גיל מסוים, או אסיר לתקופת מאסר קצרה, לא שולחים אותך לעבוד, אלא למדרשה שצמודה לבית הכנסת בכלא. הרב מעביר שם כל יום שלוש שעות שיעורי תורה ורש"י. היו איתי אפיקורסים מוחלטים שרבו איתו שאין אלוהים. אומנם לא חזרתי בתשובה, אבל אצלנו תמיד היה כבוד למסורת. סבא שלי היה דתי שומר שבת. לא עברתי תהליך נפשי בכלא, אולי כי הייתי מעט זמן. הידיעה שמדובר במאסר קצר הייתה חלק מהקלות היחסית שבה עברתי את התקופה".
"רוב האנשים בכלא חרמון מקבלים מאסר, וחלק מקבלים קנס. פגשתי אנשים שישבו כי לא שילמו את הקנס. הם אמרו: 'כל חודש ישיבה אני מרוויח את סכום הקנס'. בשביל לחסוך את הקנס הם מצאו שלא נורא כל כך לוותר על החירות לזמן מסוים"
מה המסקנה אחרי הכלא, לגבי חירות ובכלל?
"אני לקחתי את תקופת המאסר יחסית בקלות כי האמנתי בחפותי. מה שהשתנה בי זה שאני מסתכל היום בצורה יותר צינית על מערכת המשפט. נכון, אין בכלא מיזוג אוויר, והאוכל לא משהו, אבל בשבילי זה היה כמו להישאר שבת בצבא. זו לא החברה שהייתי בוחר בחיים הרגילים, אבל שב"ס היא בסך הכל מערכת הוגנת ואין לי טענות אליהם, הם מתמודדים עם משימה קשה.
"אבל גיליתי שלאלו שעשו מכה טובה המאסר הוא לא נורא. יש אנשים שהמחיר של ויתור על חירותם שווה להם: רוב האנשים בכלא חרמון מקבלים מאסר, וחלק מקבלים גם קנס או רק קנס. פגשתי אנשים שישבו כי לא שילמו את הקנס מבחירה. הם אמרו לי: כל חודש ישיבה אני מרוויח את סכום הקנס. כלומר, בשביל לחסוך תשלום של סכום מכובד הם מצאו שזה לא נורא כל כך לוותר על החירות לפרק זמן מסוים.
4 צפייה בגלריה
אנג'ל. "אחרי שמונה שנים של עינויי דין, הייתה הקלה לדעת שהגעת לקטע הסופי, הכלא, ואחריו הכל נגמר"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"עליי לא הוטל קנס. שאר הנאשמים בקרטל הלחם קיבלו שלושה חודשי מאסר ושלושה חודשי עבודות שירות. אני, בניגוד אליהם, התעקשתי להילחם עד סוף ההליך המשפטי. גזר הדין שלי היה חמישה חודשים, ובמסגרת החנינות לשנת ה-70 למדינה נשיא המדינה קיצר לי לשלושה חודשים, וירד לי שליש על התנהגות טובה. בפועל ישבתי 60 יום.
"זאת לא הייתה חוויה חיובית למשפחה, אבל אנשים ראו אותי נלחם על חפותי והבינו שקרתה פה תקלה שלא הייתה צריכה לקרות. הבן שלי חושב שאני מטומטם. הוא אומר לי, בשביל מי אתה עמל? בשביל אלו ששולחים אותך לכלא? סגור את המפעל ונראה אותם, שימצאו מישהו שיעשה להם לחם במחיר הפסד כמוך. הבת הקטנה שלי, יעל, הופיעה בבית המשפט בטיעונים לעונש. השופט בכה. היא סיפרה מה זה לגדול בצל המשפט. החקירה התחילה כשהייתה בת עשר והסתיימה כשהייתה בת 18. ביום שעצרו אותנו היא הייתה בכיתה ד' והיא אמרה מיוזמתה לתלמידים: 'היום עצרו את אבא שלי, אבל אין סיפור. אני יודעת שהוא לא עשה כלום'.
"שייקה דוידוביץ' (בעלים ומנכ"ל של מאפיית דוידוביץ', שהועמד גם הוא לדין וקיבל עונש מאסר - נ"ז) כבר נפטר. לדעתי הוא לא התאושש מהמקרה. אני שמח שאבא שלי נפטר לפני הפרשה".
למה אנג'ל התרגלה להפסיד שנים?
"ממשלת ישראל החליטה לחסל את ענף הלחם התעשייתי, ומשתמשת בכל דרך שעומדת בפניה כדי להימנע מלעדכן את מחיר הלחם המפוקח למחיר ההוגן שבו הוא צריך להימכר. אם עד היום אנשים משתמשים במונח לחם מסובסד, שנים לאחר שהאוצר הפסיק את הסובסידיה, אז נכון, הלחם מסובסד, רק שהמאפיות הן אלו שמסבסדות אותו. זו לא רק בעיה של אנג'ל. הדוד שלי המנוח אמר שכשיורד גשם באנג'ל, יורד גם בברמן.
"המשפט שלנו לא היה על מה שבגינו נפתחה החקירה: חשד שהמאפיות מתאמות ביניהן מחיר במכרזים של משרד הביטחון. לזה לא מצאו ראיות. אבל כשמתחילים לחקור בסוף מוצאים משהו. נשפטנו על אירוע נקודתי, שניסינו למנוע מבצע של מאפיית דוידוביץ' למכור ארבעה לחמים ב-10 שקלים. ישבתי חודשיים בכלא חרמון. זה מעליב, כי אנחנו כנראה הקרטל היחידי בהיסטוריה שסיכם בין חבריו למכור במחיר הפסד - לא ארבעה לחמים ב-10 שקלים אלא שלושה לחמים ב-12 שקל, כשלפי צו פיקוח מחירי הלחם המחיר היה צריך להיות 18 שקל לשלושה לחמים.
"כל המהלך שלנו היה לעצור מחירי הפסד. אנשים עושים קרטל כדי לעשות רווח קרטליסטי. אנחנו כנראה המטומטמים היחידים שעשו קרטל למחיר הפסד. אנחנו ושאר המאפיות הגדולות הגשנו עוד לפני הפרשה בג"ץ נגד המדינה על אי-עדכון של מחירי הלחם. במשך יותר משבע שנים המדינה לא עושה בדיקה נורמלית של עלויות הלחם שבפיקוח. הפער בין המחיר הריאלי למחיר המפוקח הוא שקל אחד בלבד - זה מה שצריך כדי להעביר אותנו לרווח, או לפחות לא להפסיד".
בזמנו נטען כי תמורת זה שמחיר הלחם המפוקח לא מתעדכן, הממשלה מאפשרת לכם למכור לחמים מיוחדים במחיר גבוה. השבוע רשות התחרות בכלל טענה כי מחיר הלחם המפוקח גבוה ויש להורידו.
"זה הכי מרגיז אותי. מה זאת אומרת מאפשרים לנו? כל אחד יכול למכור בכמה שהוא רוצה. למה שלחם בכלל יהיה בפיקוח? בחלב עוד אפשר לומר שתמורת הפיקוח הרפתנים קיבלו מהממשלה מחיר מטרה מובטח עבור ליטר חלב גולמי, שמכסה להם הוצאות + רווח קטן. אנחנו לא קיבלנו כלום.
"הסיבה היחידה שלא מעדכנים את מחיר הלחם היא שאין לאף פוליטיקאי 'ביצים' לעשות את זה. זה פופוליזם לשמו. אנחנו מנהלים שנים מאבק מול הממשלה, לצערנו בלי הצלחה. בנינו מפעלים שלמים לטובת ייצור הלחם ואנחנו לא רוצים לסגור, אבל ייתכן שאין ברירה וזה יגיע. אני אמשיך לייצר עד שיימאס לי. הנה, חברת 'שמן' הפסיקה לייצר. אבל כשנפסיק, כיכר לחם תעלה פי שניים. אני אומר לך שהדרך היחידה שמחיר הלחם יישאר סביר היא רק אם מאפיות גדולות תעשייתיות, שעלויות הייצור שלהן נמוכות בהשוואה למאפיות הקטנות, ימשיכו לייצר. אף מאפייה קטנה לא מסוגלת לייצר חלה רגילה בחמישה שקלים.
"כשאתה אומר לפקידים שהמאפייה תקרוס, הם אומרים: אנג'ל זה כמו בנק, אתה לא תפסיק. גם השופט אמר: אם אתם מפסידים, למה אתם ממשיכים לייצר? אמרתי: אני חברה ציבורית (נסחרת בבורסה - נ"ז) שמפרסמת דו"חות, אז אתה רומז שאני מזייף דו"חות והפסדים? התובע אמר לי: לדעתי אתה מרוויח. מה זה לדעתך? אמרתי לו: אז בוא אתה תנהל את אנג'ל".
איך אפשר להפסיד לאורך שנים ולהמשיך לפעול?
"המזל הוא שאנחנו לא מפסידים הרבה, לכן אנחנו יכולים למשוך את המצב. בשנה רעה אנחנו מפסידים 2% מהמחזור. בשנה טובה מרוויחים 2%. אנחנו אוכלים את ההון העצמי שלנו. בגלל זה בעשר השנים האחרונות המאפיות לא השקיעו בציוד ובשכלול.
"פירסמנו עכשיו דו"חות כספיים לשנת 2020, עם הפסד של ארבעה מיליון שקל. אנחנו מסוגלים להפסיד, כי תזרים המזומנים שלנו חיובי. המוצרים בפיקוח מהווים 30% מהמחזור. ההבדל בין מחיר הלחם בפתח המפעל למחיר ברשתות לצרכן צריך להיות 12%, אבל הרשתות לא מסתפקות בזה ומאלצות אותך לתת להן הנחה. הממשלה לא מכירה בהנחה הזו ולא מוכנה להתחשב בה כשהיא מחשבת את המחיר המפוקח לצרכן.
"התקווה שלנו היא שיום אחד יהיה שר כלכלה או אוצר שלא יפחדו להעלות את מחיר הלחם. אריק שרון ואהוד אולמרט לא פחדו והעלו, כל היתר סמרטוטים. למזלי, יש לי שמחה מזה שאני מייצר מוצרים נהדרים שאנשים אוהבים ומפרגנים לנו. זה מה שעושה לי כיף".
המגרש בירושלים שהמאפייה פועלת עליו שווה הון. תרוויח יותר מיזמות נדל"ן עליו או ממכירתו מאשר מהפעלת המפעל?
"יש בבעלותנו בגבעת שאול 18 דונם, בשווי 'כל מספר זוכה'. אין מגרשים כאלה בירושלים מבחינת הגודל. כבר היום מותר לבנות שם מסחר ומשרדים. אני בן 61 ואמשיך במפעל עד שאמות. שאלו את אבא שלי כשהיה בן 85 למה הוא בא כל יום למאפייה. הוא אמר: זה חצי הדרך לגבעת שאול (בית הקברות). כל בוקר כשאני נוסע למאפייה אני רואה את אבא, סבא וסבא-רבא, כולם. אני יכול להפסיק לייצר וליהנות מרווחי הנדל"ן, אבל זה לא רלוונטי לי, זה לא תחליף לעשייה. אני אוהב את העשייה".
פורסם לראשונה: 08:21, 27.03.21
