צפו: התוכנית שהצילה את הכלכלה
(צילום: משי בן עמי)
"כמה זה עולה", שאל קונה את המוכר בחנות הרהיטים, כאשר הצביע על שולחן קטן למטבח. "400 אלף שקל", השיב המוכר והוסיף מיד: "וכדאי לך לקנות מהר". האיש נדהם: "הרי לפני שבועות אחדים רציתם רק 250 אלף". המוכר השיב באדישות: "בעוד שבועיים זה יעלה לך 500 אלף". באותם הימים פורסם בעיתונים כי מחשב טייפ אטארי עלה בחודש יוני 299 אלף שקל. רק שלושה חודשים קודם לכן הוא עלה 150 אלף שקל - חצי המחיר.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תקופת האינפלציה הגדולה, בשנות ה-80 של המאה הקודמת, שבשיאה הגיעה לשיעור של 500% בשנה, תיזכר בישראל כאחד המשברים הכלכליים החמורים אי פעם, אם לא החמור שבהם, לפחות עד לפרוץ משבר הקורונה.
אולם אז, ממש ההפך מאשר בימים אלה, התכנסו קברניטי המדינה כולם וישבו ברציפות יממות שלמות כדי לגבש תוכנית כלכלית מקיפה ביותר. את התוכנית שלהם, הנקראה "תוכנית הייצוב", מלמדים מזה שנים באוניברסיטאות הנחשבות בעולם, כשמטרתה העיקרית הייתה להוריד את האינפלציה משיעורים מסוכנים כמה שיותר מהר. ואכן, בתוך חודשים מעטים ירדה האינפלציה בישראל במהירות רבה לשיעורים שנתיים של 10%-20%.
את ההתנהלות הזו, כך נראה, רחוקים מלשחזר במשבר הקורונה: עד היום למרבה הצער, במשך חודשים ארוכים, לא גובשה שום תוכנית מקיפה ורחבה כמו זו המוצלחת מלפני יותר מ-35 שנים, ליציאה מהמשבר הגדול שפוקד את ישראל בימים אלה. יש אומרים שמשבר הקורונה אפילו חמור ממשבר האינפלציה, כי כאן מדובר בנגיף קטלני שסוף התפשטותו טרם ידוע.
חגיגת הצריכה הזניקה את המחירים
תוכנית הייצוב הכלכלית הייתה התוכנית הכלכלית הגדולה בתולדות המדינה. במשך יממה וחצי ישבו ברציפות כל בכירי משרד האוצר, בראשות השר מהליכוד, יצחק מודעי, יחד עם ראש הממשלה מהמערך, שמעון פרס, בממשלת אחדות שניתן רק לקנא בה היום, נוכח "ממשלת האחדות" הצולעת הנוכחית. הצלע השלישית אז בגיבוש התוכנית היה מי שימונה כעבור זמן קצר לנגיד בנק ישראל, פרופ' מיכאל ברונו.
עוד נחזור אל עיקרי התוכנית. קודם, קצת היסטוריה. בעוד שמאז מלחמת ששת הימים, ב-1967, הייתה האינפלציה בישראל בשפל של כ-2% בשנה, הרי שהחל משנת 1971 החלו המחירים לעלות. האזרחים היו באופוריה אחרי הניצחון, רבים מהם חיו ברמה גבוהה יחסית וצרכו הרבה יותר מאשר בשנות ה-60. וכך טיפסה האינפלציה לשיעור של כ-14.5% בין השנים 1971 ל-1974 ולכ-37% עד לשנת 1977. בכל שנה עליית המחירים במשק התגברה וכך מרמה של כ-70% עד 1980 האמירה האינפלציה לשיעור מדאיג של כ-135% עד לשנת 1983.
הביקושים במשק הלכו וגברו, הסוחרים והיבואנים העלו את המחירים, המשכורות עלו אמנם, אך לאט יותר, ובשנת 1984 זינקה האינפלציה לשיעור מסוכן למדינה של 440%. מחודש יולי 1984 ועד לחודש יולי 1985 האמירה האינפלציה לשיא של כל הזמנים, כמעט 500%.
קל להבין את המשמעות של עליית מחירים כזאת. מצרך שעלה 1,000 שקל זינק ל-6,000 שקל. מוצר שעלה 50 אלף שקל המריא למחיר אסטרונומי של 300 אלף שקל. האזרחים רצו ביום ראשון למכולת השכונתית וקנו מצרכים ב-5,000 שקל שבסוף השבוע כבר עלו 5,300 שקל.
13 צפייה בגלריה
מצרך שעלה 1,000 שקל זינק ל-6,000 שקל. מכולת ברחוב נס ציונה בתל אביב
(צילום: דוד רובינגר)
הסובלים העיקריים היו כמובן המשתייכים לשכבות החלשות. השכר לא עלה בקצב קרוב אפילו ל-500% ובוודאי לא הקצבאות למיניהן. שיעור העוני זינק ואזרחים לא מעטים נקלעו אפילו לחרפת רעב. עליות המחירים גרמו לגל של מחאות והפגנות. סכסוכי העבודה גברו.
"אלפים יפוטרו בעקבות הקיצוץ העמוק בתקציב"
כך הייתה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" ב-20 ביוני 1985, 10 ימים לפני גיבוש התוכנית הכלכלית: "מחריף 'הקרב על הדלק'. בעלי התחנות: לא נמכור עד יום ראשון". כותרות המשנה הבהירו את הכאוס באותם הימים במדינה: "המורים בבתי הספר היסודיים: נשבות מיום שלישי. מחלקי הגז: נחריף. מחלקי הסיגריות ויבואני הרכב: נפסיק השיווק. אריאל שרון, שר התעשייה: לאשר מיד ייקור המוצרים החריגים".
13 צפייה בגלריה
"הקרב על הדלק מחריף". העמוד הראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" - 20.6.1985
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
ההדלפות מתחילות להגיע לתקשורת. ב-27 ביוני הכותרת הראשית היא: "פרס לוחץ להציל ה'חבילה' ולמנוע גזירות חד-צדדיות". כותרת המשנה מרמזת כבר מה עומד להתרחש: "טרם נתקבלו כל הכרעות, אומרים באוצר בתגובה לשמועות על ייקור מוצרים ו"'פיחות מעוקר'".
הזירה התקשורתית הולכת ומתחממת. ב-28 ביוני 1985 הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" מבשרת: "אלפים יפוטרו בעקבות הקיצוץ העמוק בתקציב". ההדלפות מחדרי הישיבות באוצר מגמתיות. מנסים להכין את הציבור לגזירות הקשות. כותרת המשנה היא: "בדיונים הכלכליים מנסים לגבש נוסחה שתאפשר הפיטורים במגזר הציבורי. שר האוצר מודעי: 'אין עוד מקום לצעדים מודרגים. היום ברור ומוסכם על הכל שצריך להפעיל אמצעים שיביאו לתפנית'".
13 צפייה בגלריה
חששות מגזירות קשות. העמוד הראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" - 28.6.1985
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
לכל היה ברור שאם הממשלה לא תתעשת ותכריז על תוכנית כלכלית מקיפה - האינפלציה עלולה לזנק גם, כמו בדרום אמריקה ל-1,000 אחוזים, המשק הישראלי יקרוס ומאות אלפי אזרחים יהיו רעבים ובתת תזונה, ביניהם גם ילדים רבים.
וכך בישרה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" ערב פרסום התוכנית הכלכלית, ב-30 ביוני: "הממשלה לדיון על פיחות, ייקור, פיטורים, הורדת שכר וצווי הקפאת שכר ומחירים". ההדלפה נועדה לרכך את תגובת הציבור לפני פרסום תוכנית הענק הקשה למחרת.
התוכנית והסערה
בבוקרו של יום שני, ה-1 ביולי 1985, הודיעה הממשלה על גיבושה של תוכנית כלכלית שכללה עשרות צעדים דרמטיים בתחומים העיקריים של המשק. היו לה שני יעדים עיקריים: מאבק עיקש באינפלציה הגבוהה, שכללה את ביטול ההצמדות השונות במשק לעליית המחירים, והפחתה דרסטית של הגירעון בתקציב המדינה.
ב-1 ביולי 1985, יום פרסום התוכנית, היה העמוד הראשון ב"ידיעות אחרונות" נדיר מאוד בעיצובו: על כל העמוד הראשון נפרסו עיקרי התוכנית הכלכלית המיוחדת. הכותרת בישרה באותיות שמנות לבנות על רקע שחור: "פיחות - כ-20 אחוזים, התייקרות ללא תקדים, שחיקת שכר חדשה".
13 צפייה בגלריה
עיקרי התוכנית הודפסו על רקע שחור. העמוד הראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" - 1.7.1985
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
התוכנית, שגרמה לסערה חסרת תקדים במשק, תוך איומי שביתה בכל הארץ של ההסתדרות, הייתה דרסטית: בוצעו הפחתה והקפאה של השכר, המחירים, האשראי ושער החליפין. הוכרז על מצב חירום לשלושה חודשים ובאמצעות משטר החירום המיוחד הזה יכולה הייתה הממשלה לבצע צעדים חד-צדדיים כמעט בכל תחום, כאשר בראש הרשימה עמדו הסכמי השכר עם ההסתדרות והקפאה מוחלטת של מחירי המוצרים והשירותים העיקריים במשק.
כך הוחלט על צמצום הגירעון הממשלתי, תוך צמצום דרסטי בהוצאות הממשלה, שכלל גם פיטורי עובדי מדינה. הופעל החוק למיסוי בתנאי אינפלציה והוטלו מיסים חדשים על חברות ועל עצמאים. המכה הקשה הייתה צמצום עצום בסובסידיות של הממשלה, שגרם עד לאותו היום למחירים נמוכים יחסים של מוצרי יסוד עיקריים ושירותים בסיסיים, בעיקר לטובת השכבות החלשות, שהתוכנית הכלכלית הפילה עליהם את השמיים בחודשים הבאים.
עוד חלק בתוכנית היה הקפאת המחירים, באמצעות תקנות לשעת חירום, אך רק לאחר שהם הועלו תחילה. הוטל פיקוח ממשלתי הדוק על מחירי מוצרים ושירותים, שהם הבסיס של סל השירותים בכל משפחה בישראל. אולם, יחד עם זאת הקטנת הסובסידיות גרמה מיד לזינוק במחירי מוצרי היסוד, מחירים שהוקפאו רק לאחר עלייתם בעשרות אחוזים. יחד עם זאת. הוקפא כל השכר במשק, גזירה קשה, כאשר המחירים עדיין עלו טרם הקפאתם.
שער החליפין של השקל פוחת בכ-19% ביחס לדולר ונקבע על 1,500 שקל ישן לדולר. על בנק ישראל נאסר להדפיס כסף כדי לכסות את גירעונות הממשלה. כעבור חצי שנה, ב-1 בינואר 1986 הוכנס למחזור השקל החדש, שהביא למחיקת שלושה אפסים מהשקל הישן והחזרת מחירים של מיליונים למחירים באלפים בודדים. משהו פסיכולוגי בעיקר.
ועוד עניין חשוב מאוד: ביום הזה, ה-1 ביולי 1985, יצר שר האוצר מודעי את ההמצאה הישראלית המקורית: חוק ההסדרים. המדובר היה בחוק רחב, הכולל בתוכו עשרות חוקים בכל התחומים, הנלווה מאז מדי שנה לתקציב המדינה, כאשר מאושר תקציב מדינה חדש. בהקשר זה יצוין, כי כיום כבר אין חוק הסדרים למעלה משנתיים. הסיבה ברורה וחסרת תקדים: אין תקציב מאושר ל-2020 ול-2021.
התוכנית הגדולה הכתה בתדהמה את אזרחי המדינה. למעשה, באותו היום חל מפנה במדיניות הכלכלית של מדינת ישראל. המדיניות הסוציאליסטית פינתה סופית את מקומה למדיניות קפיטליסטית. הסובסידיות קטנו, התמיכות באזרחים הצטמצמו, אך בעלי ההון נפגעו פחות ופחות מהמדיניות הכלכלית החדשה. אפשר לומר, שכאן נוצר למשך שנים רבות מצב חדש במדינה: עני ורע לו, עשיר וטוב לו.
הנגיד מודר
מה שמעניין הוא שהתוכנית גובשה בסודיות מרובה, כאשר בין השאר מודר ממנה הנגיד דאז, משה מנדלבאום, שיודח כעבור זמן. החליף אותו בדיונים הסודיים פרופ' מיכאל ברונו, כלכלן בעל שם, שכאמור מונה מאוחר יותר למחליפו של מנדלבאום.
בסוד התוכנית היו בעת גיבושה תחילה רק ארבעה: ראש הממשלה פרס, שר האוצר מודעי, מנכ"ל משרד האוצר, עמנואל שרון, וכאמור פרופ' ברונו.
אולם, המדינאים והפרופסורים הבינו מהר מאוד שתוכנית כל כך רחבה, שתנחת ביום אחד על ראשי האזרחים, עלולה לחולל מהומות. וכך, כדרך העולם, החלו להדליף בימים האחרונים שלפני פרסומה חלק מסעיפיה לתקשורת.
דווקא משום היותה של התוכנית כה רחבה ומקיפה את כל התחומים, לעומת עסקאות חבילה וצעדים של טלאי על טלאי (מזכיר משהו מהימים האלה?), שניסו קודם לטפל בבעיות האינפלציה והגירעון בתקציב, היא זכתה להצלחה בלתי רגילה. כעבור שנים אומצה התוכנית, ברובה לפחות, בעשר מדינות אחרות, שנקלעו למשברים חמורים של אינפלציה גבוהה.
בשל התוכנית, שגרמה לעליית מחירים חד-פעמית גדולה, בא בחודש הראשון לביצועה הבום הגדול - מדד יולי 1985 שהיה הגבוה אי פעם במדינה ועלה ב-27.5%. אולם, כבר מדדי החודשים אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר ואילך היו בני 3%-4% ואחר כך אף פורסמו כבר מדדים נמוכים יותר. כך ירדה האינפלציה בישראל לשיעורים של פחות מ-20% ובשנות ה-90 כבר נמדדה בישראל אינפלציה שנתית חד-ספרתית בלבד.
בעקבות התוכנית: "גל איומים ותסיסה במשק"
מיד לאחר פרסום התוכנית סערו הרוחות במדינה. ההסתדרות איימה להשבית את המשק אם לא יועלה מיד השכר במשק באופן משמעותי, אזרחים הפגינו נגד עליית מחירי מוצרי היסוד והונהג פיקוח מחירים ממשלתי הדוק, לבל יופרו הוראות הממשלה.
ב-3 ביולי 1985 בישרו הכותרות בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות": "האוצר נוטה להציע את הגדלת הפיצוי החד-פעמי לשכירים", "כל המחירים במשק זינקו. משרד התעשייה: יהיה פיקוח". וגם: "הוכפלו מחירי התחבורה הציבורית", "אלפים לא יוכלו להחזיר המשכנתאות" ו"הקצבה למעוטי הכנסה תגדל ב-30 אחוז".
13 צפייה בגלריה
הרוחות סערו. העמוד הראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" - 3.7.1985
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
ב-4 ביולי הייתה הכותרת: "גל איומים ותסיסה במשק. ההסתדרות: הסדר או שביתה". למחרת, ב-5 באוקטובר, צופה אחד הכלכלנים הבכירים במדינה, פרופ' אסף רזין, בריאיון לכותב מדור זה: "ב-1 באוקטובר עלול להיות מדד שיא של כל הזמנים". ואכן, המדד הגבוה בתולדות המדינה עוד לפנינו.
הכותרות בעמודו הראשון של העיתון ב-5 ביולי הן: "פרס: אלך להידברות עם ההסתדרות", בעוד ששר האוצר מודעי מבטיח: "אין גזירות אחרי 1 באוקטובר".
איומי ההסתדרות הולכים ומחמירים. ב-7 ביולי: "ההסתדרות: תוך 48 שעות, נפתח בהשבתה חלקית במשק". כעת הממשלה מנסה להתגמש. ב-8 ביולי, שבוע אחרי פרסום התוכנית הגדולה: "פרס ומודעי יציעו לישראל קיסר (מזכיר ההסתדרות) פיצוי והנחות במס הכנסה".
ב-9 ביולי: "שורת שביתות מהיום במשק, אופטימיות זהירה במו"מ-הפיצוי". ב-11 ביולי הממשלה מתחילה לסגת מעט מהתוכנית: "צווי החירום לפיטורים מוקפאים - בוטלה שביתתם של עובדי המדינה". ואכן, ב-16 ביולי הכותרת בעיתון הצהריים, שנסגר אז עדיין בשעות הבוקר, מבשרת באותיות שמנות: "סמוך לשעה 6 בבוקר הוחלט: אין שביתה היום".
אולם, המשק ממשיך לסעור. ב-24 ביולי הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" מבשרת על פיצוץ: "המו"מ עם ההסתדרות התפוצץ בחצות, הממשלה מתכנסת. פרס: נכפיל את מספר המפוטרים ל-6%". ב-30 ביולי מגיע רעיון מהפכני לאותם הימים: "שבוע עבודה בן 5 ימים - תמורת ביטול הפיטורים".
13 צפייה בגלריה
המשיך המשיך לסעור. העמוד הראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" - 30.7.1985
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
ב-1 באוגוסט הממשלה מחליטה להקל עוד על האזרחים. הכותרת הראשית מבשרת: "הממשלה תאריך את הקפאת המחירים עד מארס 1986". התוכנית המקורית הייתה להקפיא את המחירים רק עד לחודש אוקטובר 1985.
ב-2 באוגוסט מבהיר שר האוצר לציבור מה יקרה לשכר שלו: "מודעי: השכר הוא הכלי למלחמה באינפלציה - ולכן יישאר נמוך". ומה היה אז שער הדולר? ב-4 באוגוסט מעריכים כלכלנים, כי "שער הדולר יהיה חייב לעלות ליותר מ-1,500 שקל - תוך 6 שבועות". אגב, 1,500 של אז הם שקל וחצי של היום בלי האפסים, אך כמובן שבשל האינפלציה זאת רק השוואה של הערך הנומינלי ולא הריאלי.
בעיית השכר מטרידה את האזרחים ואת בכירי האוצר גם יחד. וכך מבשרת הכותרת הראשית ב-9 באוגוסט: "משרד האוצר מכין רפורמה בשכר אשר תגדיל את הנטו ב-10 אחוז". וב-11 בחודש הכותרת מסבירה עד כמה הציבור לוחץ: "משרד האנרגיה רוצה להוזיל הדלק השבוע - האוצר מתנגד".
13 צפייה בגלריה
הציבור לחץ. העמוד הראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" - 11.8.1985
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
והנה עוד גזירה שיכולה היום לצאת רק מצפון קוריאה: "מודעי: נסיעה לחו"ל - רק באישור של מס הכנסה מ-15 בספטמבר". שר האוצר הסביר כי זו "הפתעה" שהבטיח למועד בו יוקטן מס-הנסיעות. "שליש מתוך חייבי המס אינם משלמים ואין להם תיקים במס הכנסה. נוסעים יצטרכו לראשונה להוכיח שיש להם תיק ולא שמיסיהם הוסדרו. בכך ינסה האוצר לאתר את המשתמטים".
ב-15 באוגוסט מבשר ראש הממשלה פרס כי "שקל חדש יונהג בישראל עוד השנה".
13 צפייה בגלריה
והנה לכם - השקל החדש. העמוד הראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" - 15.8.1985
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
הממד טיפס לשיא - ואז התחיל לרדת
ואז בא המדד שהיה תוצאת התוכנית הכלכלית הגדולה: מדד יולי עלה בשיא בכל הזמנים של 27.5%. המכה הזאת בישרה למעשה את בוא האביב. מהעלייה האחרונה הזאת החל כאמור המדד לרדת עד שהגיע לשיעורים של פחות מ-20%, לאינפלציה חד-ספרתית ולמדדים שליליים בשנים האחרונות.
על המדד הנורמלי הראשון בישרה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" ב-24 בספטמבר. במדידה של מה שכונה אז "מדד ביניים" נמצא כי הוא עמד בספטמבר רק על 2.2%. פחות מעשירית מהמדד רק חודשיים קודם לכן, בחודש שיא המדד בכל הזמנים, יולי 1985.
מאותם הימים, של פיקוח הדוק על המחירים, זכור לי סיפור שמבליט את שליטת המדינה במחירים לאחר אישור התוכנית הכלכלית. המפקח על המחירים במשרד התעשייה היה אז דוד ברודט. אנשיו בדקו בכל שעות היממה האם חברות ומפעלים העלו מחירים בניגוד לצו ההקפאה.
אחת החברות ביקשה להעלות את מחיר נייר הטואלט - ברודט סירב והמחיר לא הועלה. כעבור ימים אחדים התעורר חשדו של פקח ממשרד התעשייה. הוא החליט למדוד את אורך נייר הטואלט באותו היום לעומת אורך הנייר סביב הגליל מהחודש שעבר. ההפרש היה בדיוק מטר אחד פחות. במקום להעלות את המחיר בחרה החברה לקצר את אורך המוצר.
