האבטלה בשיאה? יש פתרונות I צפו באולפן ynet
(צילום: אבי חי)
"אחד מכל 10 מובטל", "המיתון מחריף", "חשש למיתון, אבטלה, חוסר מזומנים ופשיטות רגל", "מספר המובטלים הגיע לשיא של כל הזמנים", "עבודות יזומות - אין ברירה". לא, אלה לא כותרות מימי משבר הקורונה ב-2020, גם אם הן מעט דומות לימים הללו. אלה הן כמה כותרות דרמטיות ומבוהלות, שפורסמו בכותרות העיתונים בתקופות שונות בשבעת עשורי קיום המדינה, שבהן נקלעה ישראל, עוד לפני שנים רבות, למשברים כלכליים קשים, שרק מזכירות אחדות מהכותרות בתשעת החודשים האחרונים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מדינת ישראל חווה בימים אלה משבר כלכלי חמור, אולם ב-72 שנות המדינה מתברר שהשיאים הושגו, כמעט ללא "תחרות", דווקא עכשיו, בשנת 2020. שיעור אבטלה כה גבוה של דורשי עבודה, שהגיע בשיאו ל-1.405 מיליון בלתי מועסקים, כולל מי שהוצאו לחל"ת, שהם 35% לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - טרם נרשם בהיסטוריה הישראלית. לפי שירות התעסוקה עמד מספר דורשי העבודה גם הוא על שיא - 27.8%, שהיו 1.151 מיליון עובדים.
מיתון כבד כבר היה בישראל, אבטלה גבוהה כבר ידעה ישראל פעמים אחדות, אך מיתון שלווה בשני סגרים קשים ובסגירת מאות אלפי בתי עסק למשך חודשים, עם יותר ממיליון ישראלים שיושבים ברובם עד היום בבית - זה עוד לא היה לנו.
מדינת ישראל ידעה עד היום שמונה תקופות של משברים כלכליים חמורים וקשים, אך דווקא בעשרות שנותיה הראשונות ידעו הממשלות למצוא להם פתרונות מגוונים. אחד מהם היה המצאת עבודות יזומות למובטלים בשנותיה הראשונות של המדינה, בעיקר בשנים 1950-1953, כאשר המיתון הקשה גרם לשיעורי אבטלה גבוהים.
קראו להן אז "עבודות דחק", שכללו סיקול אבנים מגבעות טרשים, צביעת אבני שפה בתוך הערים בצבעי שחור ואדום, ביצוע עבודות קטיף בשטחים קטנים על ידי מאות עובדים, שכמעט דרכו אלה על אלה, סיורי ביטחון גם במקומות פחות מסוכנים, עבודות פחחות לא ממש נדרשות ואפילו עבודות צילום והנצחה של אזורים שלמים ברחבי הארץ, מה שהפך ברבות השנים לאוצר לא קטן של תמונות מימי ראשית המדינה. העבודות היזומות מנעו אז אבטלה צופיה במימדים של ימים אלה - אחד מכל ארבעה מבוגרים - ולמרבה הפלא אפילו אז שיעור הבלתי מועסקים היה נמוך מאשר בימי משבר הקורונה.
10 צפייה בגלריה
"מענקי האבטלה יינתנו רק למובטלים אשר לא יוצעו להם עבודות יזומות או שלא יהיו מסוגלים לבצען". כתבה מתוך עמוד השער של "ידיעות אחרונות" - 13.1.1967
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
אשכול על המשבר של 1966: "מבין את מצבכם ועליכם להבין את מצב הממשלה"
המיתון החמור ביותר, עד למשבר הקורונה, פקד את ישראל בשנת 1966, היה זה דווקא לאחר תקופת צמיחה עצומה בשיעור של 10% במשק הישראלי. לפתע נכנס המשק לתקופת שפל חסרת תקדים, שכונתה בפי כל "המיתון הגדול". הוא נוצר בעיקר באשמת הממשלה, שנאלצה לנקוט במדיניות כלכלית מרסנת וגם מהפסקת הזרמת כספי השילומים מממשלת גרמניה, ויותר מכך, מסיום פרוייקטים רחבי היקף בעשור השני של המדינה הצעירה. כך הסתיימו המיזמים שסיפקו תעסוקה לעשרות אלפי עובדים, כמו הקמת מפעלי ים המלח, הקמת המוביל הארצי ובניית נמל אשדוד.
עובדים ממורמרים החלו להפגין, מספר המובטלים גדל, הממשלה קיצצה בהוצאותיה והמיתון פרץ. אחת הכותרות בסוף חודש פברואר 1966, בגיליון א' באדר תשכ"ז, הייתה: לוי אשכול (אז ראש הממשלה): "אני מבין את מצבכם ועליכם להבין את מצב הממשלה". כותרת המשנה הייתה: "יודיע בשידורי הערב על קימוצים בממשלה. כולם נהנו מההון שזרם לישראל בשנים האחרונות וגרם לאווירת חטוף ואכול".
כמה אירוני הוא שאת המיתון בלמה באחת מלחמת ששת הימים. כיבוש שטחים, שהיו גדולים פי כמה ממדינת ישראל, חייבו שפע של עבודות בשטח, הובלת כלים כבדים, סלילת דרכים, דאגה לתושבים שהתגוררו ברמה נמוכה בעיקר ביו"ש (אז בהגדרתה: הגדה המערבית). האבטלה ירדה, האינפלציה התייצבה, התוצר זינק ממש והגירעון הממשלתי הצטמצם.
1999 - כל ילד רביעי מתחת לקו העוני
המיתון הקשה הותיר משקעים בחברה הישראלית. ב-20 השנים הבאות עד לתכנית הייצוב הכלכלית של שנת 1985, נרתעו הפוליטיקאים מביצוע כל צעד נוסף של קיצוץ בהוצאה הציבורית ויותר מכל חששו מגרימת אבטלה המונית.
ואז באה תקופת המיתון והאבטלה, עם עצירת האינפלציה בת 500%, שהביאה לתכנית הכלכלית הגדולה של שנת 1985, שכמעט התחברה למצב הכלכלי המתדרדר בעת האינתיפאדה הראשונה, ב-1989.
בסוף שנת 1999, ב-16 בנובמבר, הדהדה כותרת חמורה ראשונה בתחום האבטלה, עדיין שנתיים לפני ההתדרדרות למיתון הבא: "167 אלף דורשי עבודה, 417 אלף ילדים עניים". המשמעות הוכתרה בכותרת גדולה בעמוד הפנימי: כל ילד רביעי נמצא מתחת לקו העוני. זאת, כפי שבישרה כותרת משנה בעמוד הראשון, כאשר ב-26 ישובים עלה שיעור המובטלים על 10%. רק לשם השוואה: במשבר הקורונה היו מיליון דורשי עבודה יותר, אך האוכלוסייה מאז ועד היום אפילו לא הוכפלה ולא גדלה בקצב כה גבוה.
ואז הגיעה האינתיפאדה השנייה וב-2001 ו-2002 היו לא מעט סימפטומים שמלווים אותנו גם בימי הקורונה: התיירות לישראל נפסקה כמעט כליל, המסעדות ובתי הקפה נותרו מיותמים, בשל החשש מפיגועי מתאבדים, הישראלים התכנסו יותר ויותר בבתיהם, מבלי שהוכרז סגר על ידי הממשלה, וכך הוציאו פחות כסף, בעיקר על מותרות.
ובמצב הזה חזרו הכותרות המבהילות לעיתונים: "המיתון מחריף", צעקה הכותרת האדומה בעיתון של ה-15 בנובמבר 2001. וכותרות המשנה בישרו רק רע: "אבטלת האקדמאים הגיעה לשיא", "קצב צמיחה שלילי של 2.8%", "ירידה של 13% ביצוא סחורות" וגם: "החלו הדיונים לגיבוש עסקת חבילה".
ב-23 בנובמבר 2001 הייתה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" מצמררת ממש לאותם הימים: "אחד מכל 10 מובטל". פרשנויות דואגות נכתבו סביב הנתון החמור. שימו לב: אנחנו בשיא ימי משבר הקורונה - ואנחנו לא רחוקים מהנתון כזה גם בסוף שנת 2020 - היה לנו ויש גם כעת מצב חמור פי כמה: אחד מכל ארבעה עובדים ישראלים מובטל.
המיתון הבא הגיע עם משבר הסאב-פריים בסוף שנת 2008 וב-2009. היו מי שטענו, בימים הראשונים של משבר הקורונה, כי "המשבר הזה דומה לסאב-פריים". לא היה להם אז מושג ששיעור המובטלים יהיה פי ארבעה וכי לעומת 10,000 עסקים שנסגרו אז נגיע השנה ליותר מ-80 אלף עסקים שייסגרו, רובם הגדול אך ורק בשל משבר הקורונה החמור.
רק באמצע השבוע הזה פורסמו בארץ שני נתונים, שמדגישים עד כמה משבר הקורונה "מנצח" לדאבוננו את כל משברי המיתון והאבטלה הגבוהה שפקדו את המדינה בשבעת העשורים הקודמים: מספר ממקבלי הבטחת ההכנסה - אותם ישראלים שחיים בעוני המחייב סיוע מיידי של המדינה - הוכפל והגיע בתוך תשעה חודשים ל-115,336 אנשים קשי יום.
בה בשעה צפתה הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, כי שיעור האבטלה השנה יסתכם ב-15.3% וכי האבטלה תישאר בשיעור גבוה מאוד, של 8.9% עד 12.3%, גם בשנת 2021. ממש לא נתונים מעודדים, כאשר נתוני העבר אפילו מעוררים אצלנו קנאה. הלוואי רק מובטל אחד על כל 10 עובדים ואפילו עבודות יזומות לא כדאי לשלול בימים האלה. הן לבטח עדיפות על תשלום דמי אבטלה לכמיליון ישראלים, שיושבים בבית, במשך חודשים כה רבים.
