מרסלה אמבון (55) מירושלים מובטלת מזה שבעה חודשים. היא פוטרה מעבודתה במשרד עורכי דין בעקבות משבר הקורונה ומאז מתקשה למצוא עבודה. "אני חיה מדמי אבטלה וזה לא הרבה כסף", היא מספרת. "ניסיתי לבקש לימודים מביטוח לאומי אבל אין להם שום דבר. ניסיתי ללמוד מזכירות רפואית כי זו עבודה חיונית והממשלה הוציאה את זה מהרשימה של ביטוח לאומי".
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אמבון משתפת בתחושותיה הקשות. "אני לא יכולה לצאת, אין כסף כי אני בקושי מקבלת כמה גרושים מביטוח לאומי. נשארו לי כמה מאות שקלים בכל חודש ואני גרה בשכירות ואין מי שיעזור לי כלכלית. אני בבית וזה קשה לי. יש ימים שאני ממש בדיכאון כי אני לבד הרבה. יש לי תחושה של פחד שלא אצליח למצוא עבודה. יש פחד מה יהיה עם המחר. איך אני אמשיך לחיות. כל גרוש שנכנס לכיס אני שומרת עליו ואני חושבת 20 פעם אם לקנות משהו או לא. אפילו לנכדים שלי אני לא יכולה לקנות כלום", היא מספרת בבכי.
אמבון מנסה למצוא עבודה אך בנוסף למצב הקשה שבו נמצא שוק התעסוקה גם הגיל שלה, לדבריה, מרתיע מעסיקים. "אני מנסה לחפש עבודה כל הזמן ואני רשומה לאתרים אבל אני לא מוצאת", היא אומרת. "זה שאני בת 55 גורם למעסיקים פחות לרצות להעסיק אותי. זה גיל בעייתי, זה גיל שאוטוטו יוצאים לפנסיה. אם לא יישאר לי כסף, אלך לעבוד כקופאית בסופרמרקט. אין לי ברירה, אני חייבת לשלם שכר דירה. הממשלה דואגת לצעירים במקום לעזור לנו המבוגרים".
אמנם ישנן נשים שהצליחו לעשות שינוי בקריירה בזמן הקורונה ולמצוא עבודות חדשות, אך סיפורה של אמבון ממחיש היטב את הבעיה של מובטלים רבים שמתקשים למצוא עבודה בתקופה הזו. שירות התעסוקה פרסם ביום חמישי השבוע כי מאז תחילת חודש אוקטובר נרשמו 40 אלף דורשי עבודה, כש-74% מתוך הנרשמים הם מובטלים חדשים, כלומר כאלה שלהם זו הפעם הראשונה בה הוצאו לחל"ת או פוטרו. מאז ה-17 בספטמבר, יום לפני תחילת הסגר השני, נרשמו בשירות התעסוקה 227 אלף דורשי עבודה, מהם 202 אלף בחל"ת ו-25 אלף מסיבות אחרות. כיום רשומים בשירות התעסוקה 954 אלף דורשי עבודה, מהם 609 אלף בחל"ת.
לצד זה, דו"ח של הכלכלנית הראשית באוצר גם כן מהשבוע האחרון מצביע כי עוד לפני תחילת הסגר השני, התארך הזמן שבו הבלתי מועסקים חיפשו עבודה - ורבים מהם התייאשו וחדלו מכך. אם ניקח בחשבון שעל פי נתוני שירות התעסוקה, 66% מהמובטלים בגל השני הן נשים - מתקבלת תמונה עגומה במיוחד על הקושי של נשים לחזור למעגל העבודה.
בעלי העסקים הקטנים מאיימים שיפתחו ביום ראשון
(צילום: ירון ברנר)
"חיים על משכורת אחת, עם בית חדש ולא מרוהט"
גם ליילה גיטלמן (32) מתקשה למצוא עבודה. היא עבדה בתחום התיירות, הוצאה לחל"ת עם פרוץ הקורונה וכעבור מספר חודשים החליטה להתפטר אחרי שלדבריה החל"ת עצר בעדה מלמצוא עבודה אחרת. "התפטרתי כי הרגשתי שהמעסיקים חושבים שאם אני בחל"ת, הם יעדיפו מישהו שאין לו עבודה בכלל", היא מסבירה.
גיטלמן משתפת כי היא חיפשה עבודה בכל הארץ, "ואפילו באזורים מרוחקים כי הרגשתי שאני חייבת לעבוד. הייתי עובדת הרבה שעות ופתאום לא לעשות כלום זה קשה. המעסיקים יודעים מה קורה בשוק והם העלו את רף הקבלה. אם קודם היה מאוד קל למצוא עבודה, היום מבקשים ניסיון של הרבה שנים בתחום כי כולם מחפשים עבודה".
היא ובן זוגה עברו בתחילת המשבר לדירתם שקנו בחריש וכמו כל זוג צעיר, חלמו על התחלה חדשה. "קיבלנו את המפתחות לדירה והספקנו לקנות ציוד ורהיטים וחמישה ימים אחרי זה גם אני וגם בעלי הוצאנו לחל"ת והחלטנו לבטל", היא מספרת. "אפילו מזגן עוד לא הספקנו להתקין ובינתיים החלטנו לוותר על זה כי אני לא יודעת מה יקרה מחר ואני מעדיפה לא להשקיע את הכסף שנשאר לנו במזגן כי יש לנו משכנתה לשלם. בעלי כבר התחיל לעבוד שבוע לפני הסגר השני ולא היה להם סיבה להחזיק אותו ואז שוב מצאנו את עצמנו בבית שנינו ושוב מצאנו את עצמנו חיים על משכורת אחת, עם בית חדש ולא מרוהט".
"היו לי חששות להישאר בלי כסף אבל אמרנו שמקסימום נמכור את הבית", מוסיפה גיטלמן. "עוד לא הגענו למקום הזה כי דחינו את המשכנתה. אנחנו מצטמצמים מאוד ולא יוצאים לאכול בחוץ, אוכלים גם פחות בשר. עושים מלא ויתורים".
לדבריה, הקושי הנפשי גובר על הקושי הכלכלי. "אני יכולה לוותר על אוכל אבל הקושי הנפשי להיות בבית זה הכי קשה. זה להיות כלוא. אנחנו אנשים אופטימיים ובגלל שהתפטרתי אז אני קצת יותר אופטימית. אמרתי לעצמי שאני אעבוד במה שיש, העיקר לצאת מהבית. חשבתי ללכת להיות קופאית בסופרמרקט אבל לא מצאתי עבודה בזה כי מסתבר שלא רק אני חשבתי על זה. בהתחלה אמרתי שאם אני מקבלת את אותו הסכום של האבטלה אז למה לעבוד, אבל יש את החשש שיורידו את דמי האבטלה וגם בעיקר בגלל השעמום".
"קונים רק מה שהכי צריך"
אנאבל גנץ נמצאת בחל"ת ומחכה לחזור לעבודתה בחברה שמבצעת ביקורות במוסדות חינוך. "יש קצת חששות איך סוגרים את החודש אבל למדתי לצמצם המון מותרות", היא מספרת.
למרות תקופת האבטלה, גנץ שומרת על אופטימיות. "בדיוק כשהתחיל החל"ת עברתי דירה, אז הספקתי לסדר את הכל, יש לי מלא זמן איכות עם הבת שלי בת ה-5 ואני מבשלת כל יום מאכלים שתמיד התחשק לי לנסות ואף פעם לא היה לי זמן".
לדבריה, "בגלל שאני אמא יחידנית עם ילדה בת 5 אז זו קצת בעיה בשבילי לחפש עבודה אחרת. יש חשש שאשאר בלי כסף, כרגע הוא עדיין רחוק. אם לא תהיה ברירה, אחפש עבודה לשעות אחר הצהריים או הערב ואז אוכל להשאיר את הילדה אצל ההורים שלי".
שירה בן דוד (34) מחולון, אם לשלושה ילדים ומטפלת במעון במקצועה, נמצאת בחודש האחרון בחל"ת זו הפעם השנייה ומבלה את רוב זמנה בבית עם הילדים. "אני מרגישה שלקחו לי את שגרת החיים המסודרת שלי. זה פתאום לקום בבוקר ואין עבודה ואין לאן ללכת. פתאום לא לעשות כלום. זה חסר לי אבל באיזשהו מקום זה קצת נותן לי אוויר לדעת יותר מה אני רוצה לעשות ולפתוח אופקים אחרים וגם להשלים פערים עם הילדים", היא אומרת.
גם בן דוד, כמו מובטלים אחרים, מתמודדת עם קשיים כלכליים בתקופה הזו. "מבחינה כלכלית מאוד קשה לי ואני נאלצת לקחת הלוואה. זה לא פשוט. זה שינוי משמעותי מבחינת ההתנהלות. אני צריכה הרבה יותר להיות מחושבת ולא להתפתות לקנות מותרות ולהיות ממוקדת בקניות. חטיפים או שתייה מתוקה הורדתי ואני קונה רק את הדברים הבסיסיים. מה שהכי צריך".
