איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מכל רחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת נתנזון מחולון.
>>לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: מוטקה (90), אורנה (79). אורנה: "יש לנו שני ילדים בני 55 ו-52, הבן בארה"ב והבת ברמת גן ויש לנו שני נכדים".
הדירה: מוטקה: "גרים בדירה הזו 40 שנה. סיימנו לשלם משכנתה. קנינו אותה ב-45 אלף לירות".
אוהבים את חולון? אורנה: "אין לי ברירה. הוא לוקל פטריוט. אם היה לי גרוש על התחת הייתי עוברת לתל אביב. הייתי פעם שינקינאית. גרנו בחדר על גג בפינת שינקין ואני מאוד אהבתי. אני חיית פרא. רציתי לפתוח את הדלת ולהיות ברחוב לראות אנשים. פה אפשר למות משיעמום". מוטקה: "הגענו לחולון בגלל שעבדנו קרוב. חולון היא עיר יפה ומכובדת".
מה עשיתם? מוטקה: "אני הגעתי לארץ מרומניה באונייה ב-1947 בגיל 17. היה מדריך של השומר הצעיר שהגיע אלינו לקולנוע ואמר מי שרוצה לעלות לפלסטינה שירוץ לרכבת. אפילו לא הספקתי להיפרד מאבא שלי. פה הצטרפתי לקיבוץ דליה אבל זרקו אותי משם". אורנה: "כי הוא היה אדום מדי".
מוטקה: "הגעתי לעיר והצטרפתי למפלגה סוציאליסטית חדשה ואחרי השתלבנו עם המפלגה הקומוניסטית. אחרי זה נכנסתי גם לפוליטיקה המקומית בחולון והייתי חבר מועצת עיר וחמש שנים כיהנתי גם כסגן ראש העיר. אני זוכר שהם לא הבינו מה לעשות כשביקשתי לוותר על חצי מהשכר שלי". אורנה: "לזה קוראים פראייר".
למה ויתרת? מוטקה: "עזבתי מקום עבודה כשקיבלתי את תפקיד סגן ראש העיר וביקשתי רק את מה שקיבלתי שם וזה היה חצי מהשכר בעירייה". אורנה: "כל החיים הוא חי על שכר רעב וכשכבר היה יכול לקבל כמה ג'ובות הוא לא רוצה כי זה לא יפה. אני כל החיים נתתי לו לעשות מה שהוא רוצה, העיקר שיהיה שלם עם עצמו". מוטקה: "היה מוסר אחר אז". אורנה: "זה היה מוסר שלך, לא שלי ולא של אנשים נורמליים. הוא שייך לדור של יסמנים. 'הכל בסדר' ו'כן אדוני'. העיקר להיות בסדר ולהיות צודק ולדבר רק אמת. איך אפשר לחיות בלי שקרים לבנים".
אורנה? "אוהו זה סיפור ארוך. אני הייתי כימאית אבל כשנולדו הילדים עזבתי ועבדתי בעיתון קול-העם כמגיהה ואז בחברה להגנת הטבע 40 שנה. הוצאנו את האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ ישראל ואני ריכזתי את המערכת. זה יצא ב-1982. זה היה חתיכת מבצע לרכז את כל הפרופסורים ולקבל את החומר בזמן ולדאוג לצלמים ולפתח את השקופיות. חתיכת פרויקט".
מה סדר היום שלכם? מוטקה: "אני יו"ר של שתי הנהלות בהתנדבות, רשת קהילה ופנאי וחברת מוסדות חינוך שמטפלת בחינוך המיוחד. יש ישיבות ומפגשים". אורנה: "אני מכינה לו ארוחת בוקר ושומרת שהוא יאכל בריא בלי הרבה סוכר ושומן. אח"כ יש לי חופש שעתיים ואני דואגת לארוחת צהריים. יש לו מטפל שמטייל איתו מדי פעם ולי יש מטפלת שאני מתחננת שהיא לא תבוא כי אני לא רוצה שמישהו יעבוד פה בשבילי". מוטקה: "לי יש מטפל 6 ימים בשבוע ואנחנו מטיילים ומדברים". אורנה: "מברברים על הספסל כמו שתי נקבות זקנות". מוטקה: "אנחנו מדברים הרבה על פוליטיקה ועל המצב הרע של המדינה".
אתם מאוכזבים מהמדינה? אורנה: "זה שלא שאין לאנשים מה לאכול, אבל הכל כאילו קרס ויצא משליטה. זו אונייה שאין לה כיוון. אין מצפן". מוטקה: "אני שייך לדור שמעטים כבר נשארו. הקמנו לכם מדינה ועכשיו תורכם. זאת לא המדינה שפיללנו אליה". אורנה: "החיים הם חרא. נולדנו, למדנו, נסענו, גידלנו, חינכנו את הילדים והנכדים, משמע קילקלנו אותם. עשינו את שלנו. גם אתה תגיע למסקנה שלנו בסוף".
מינוס? אורנה: "לא. יש ביטוח לאומי אבל מספיק שנים חיינו במינוס. הייתה תקופה שהייתי צריכה תמיכה כספית בגלל איזו בעיה של הילדה והייתי צריכה לקבץ נדבות מחברים. אז אני יודעת איך זה לחיות במינוס. לקנות חזייה בזול הייתי רצה עד לשוק הכרמל. גם היום אני מתה לקנות נעליים אורטופדיות אבל הן עולות 600 שקל אז אני לא קונה. זה בלי להתמסכן. זו האמת". מוטקה: "עכשיו שהזדקנו יש ביטוח לאומי ועם הפנסיה אנחנו מסתדרים. הפנסיה שלנו התאימה ליוקר שהיה פעם לא לזה של היום אז זו בעיה". אורנה: "אני יודעת כמה הכל יקר כי אני עושה קניות וסוחבת את הסלים".
למה שלא תעשי קניות באינטרנט? אורנה: "עזוב אותי מזה. מה אני אעשה כל היום, אחכה לשליח? שלא תחשוב אני הרבה באינטרנט יכולה עד שתיים בלילה לשמוע ג'אז. ומוטקה בספורט".
חופשה אחרונה? אורנה: "לפני שלוש שנים היינו בארה"ב. עכשיו זה קל, אבל הטיסה הראשונה שלי הייתה בגיל 55. התרגשתי בטירוף. התנהגתי כמו פוסטמה כפרית אמיתית. הנכד שלי כבר בגיל חמש היה בלונדון". מוטקה: "למען הדיוק צריך להגיד שגם את הטיסה הראשונה שלה, שהיא הצטרפה אליי כסגן ראש העיר - את הכרטיס שלה אני שילמתי. זה לא היה על חשבון העירייה".
