במה שנראה כמו ימיה האחרונים, ממשלת ישראל עדיין יכולה לבצע מעשה אחד טוב, מועיל ונכון - להוריד את שכר בכירי המגזר הציבורי, החלטה המתעכבת כבר חודשיים. הדחייה המוזרה בהחלטה שהממשלה וועדת שרים לחקיקה כבר אישרו, מעלה את החשד שלחלק מהמעורבים אין חשק עז במיוחד לבצע מהלך אמיתי של הורדת שכר רחבת היקף למי שמשתכרים יותר מארבעים אלף שקל בחודש. וזאת בימים שבהם 900 אלף ישראלים יושבים בבית מחוסרי עבודה ומאות אלפים מהם כבר הגיעו לחרפת רעב.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ראוי לציין, כי ביום הראשון לכניסתו ללשכת שר האוצר, בחודש מאי השנה, הודיע השר החדש ישראל כץ כי יוותר על 10% משכרו. אחריו הודיעו כי יעשו כן עוד שרים אחדים, שחלקם (לא כולם) רק דיברו, אך לא ממש פעלו להורדת שכרם.
פחות מחודש מעת שהתיישב לראשונה על כורסתו של שר האוצר, החליט השר כץ לבצע מהלך יומרני. הוא הודיע במסיבת העיתונאים הראשונה שכינס כי "אוריד את שכר עובדי המגזר הציבורי. הם חייבים להיכנס מתחת לאלונקה בימי משבר הקורונה החמור הזה".
מאז ועד היום, מה שמתרחש בפרשה הזאת יכול היה לשמש חומר טוב ל"ארץ נהדרת" או "זהו זה", אלמלא הסיפור היה עצוב, מרגיז ומאכזב כל כך.
שמעו על היוזמה של כץ ראשי ההסתדרות, עשו פרצוף מופתע, הבינו שעל כיסא שר האוצר התיישב אמנם מי שמכונה בולדוזר, אך כנראה לא בדיוק קרא את מפת יחסי הכוחות במשק. "לא יקום ולא יהיה", הכריז בפנינו בו ביום יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, ומיד החל בהכנות להכריז על סכסוך עבודה ולאיים בהשבתת המשק.
רק זה היה חסר לראש הממשלה בנימין נתניהו בימי הקורונה והמריבות הסוערות עם מחליפו העתידי המיועד, כביכול, בני גנץ. וכך הרגיע נתניהו את השר כץ ואמר לו להמתין עם מלחמות שסופן היה ברור. אף שקל לא יופחת משכר עובדי המגזר הציבורי בעיצומו של המשבר הכלכלי החמור ביותר שחוותה המדינה.
ואז צץ אצל השר כץ רעיון חדש, פופוליסטי למדי, שהיה ברור שיקשה על כולם להתנגד לו: להפחית 10% משכר כל 120 השרים וחברי הכנסת, שהציבור מאז ומתמיד אהב להאשימם במשכורות העתק שהם מקבלים (אגב, ממש לא משכורות גבוהות בהשוואה למדינות רבות אחרות).
גם את ההחלטה הזאת לא הצליח השר כץ להעביר בלי שינויים. מיד עטו השרים, בעיקר מהליכוד, על ההזדמנות לחבוט בשנואי נפשם של חלק מהם - השופטים - וצירפו אותם ואת מבקר המדינה, נגיד בנק ישראל, הרבנים הראשיים ועוד כמה וכמה פונקציונרים (וגם כאלה שלא) לרשימה.
מ-120 חברי כנסת ושרים גדלה רשימת "המקוצצים" ל-1,000 משתכרים יותר משכר ח"כ, דהיינו למעלה מ-42 אלף שקל ברוטו לחודש. החיסכון לקופת המדינה משנת קיצוץ אחת של המשכורות הגבוהות האלה הסתכם ב-70 מיליון שקל - גם משהו לקופת המדינה המתדלדלת בימי המשבר הכלכלי החמור בתולדותיה.
את ההחלטה הזאת הממשלה כבר אישרה, דווקא די בחשק, כי היו לא מעטים ששמחו על ההזדמנות לחבוט מעט בשופטים, כאמור, ועל הדרך גם במבקר המדינה. אולם, מאז חלפו כבר חודשיים וההחלטה לא מיושמת.
אז מה קרה בדרך?
מתברר שזאב אלקין, "שר המים", כמו שאוהב לכנות אותו השר כץ במין קריצה עויינת, הסתייג מההחלטה וביקש להרחיב אותה פי 10. על פי הצעתו יש לקצץ בשכר כל עובדי המדינה המשתכרים יותר מ-40 אלף שקל ולטענתו כך היו נחסכים לא 70 מיליון שקל כי אם 700 מיליון שקל.
את זה לא אהבו בלשכת שר האוצר, שכן החלטה כזאת תעכב בוודאות את הורדת שכר הבכירים - שהרי ההסתדרות תשתולל מיד - וההחלטה תטורפד דווקא בימי "חגיגת הסיום" של ממשלת האחדות, וכך כל הקיצוץ ירד לטמיון.
השר אלקין טען בפנינו כי ההחלטה נובעת בעיקרה מחוסר הרצון של בכירים במשרד האוצר "שמרוויחים בדיוק את השכר שממנו אני מציע לבצע את הקיצוץ" לקצץ בשכרם. במשרד האוצר זעמו היום וטענו כי אין שחר לטיעון הזה, "שהוא ממש מביש". השר כץ זעם ואמר לנו כי "הופתעתי לראות ששר המים אלקין הגיש ערעור כדי להמשיך ולעכב את יישום החוק".
וכך, בעוד האדונים כץ ואלקין מתעמתים סביב מספר המקוצצים - לא מקוצץ בינתיים השכר לאף בכיר. לא שר, לא שופט, לא נגיד, לא מבקר וגם לא אלפי עובדי המדינה בעלי המשכורות הגבוהות.
בעוד ימים אחדים צפויה ממשלת האחדות להפוך לממשלת מעבר והכנסת תכונס רק לעתים נדירות בחתימה של עשרות חברי כנסת. הסיכוי שחברי הכנסת יטרחו להתכנס ב"פגרה" שנכפתה עליהם, כדי לקצץ בשכרם שלהם, דומה לסיכוי שחתול ישפוך את צלוחית החלב שתונח לפניו. וכך שכר הבכירים לא יקוצץ כנראה, בעוד שקצב עליית מספר העניים בישראל הולך וגובר מדי יום.
עוד סיבה להתבייש בממשלה הזאת.
