ליזמות הישראלית, אולי כמו לישראלים עצמם, פנים רבות ומגוונות. בין סגר אחד לאחר ולצד אחד המשברים הכלכליים החמורים ביותר שחוותה המדינה מאז הקמתה, עקבנו אחרי כמה סיפורים של יזמות ישראלית - חלקה הצליחה יותר וחלקה פחות.
המומחה לפיזיקה גרעינית שהפך ליזם קנאביס, הנער שנפל לפשע ובהתבגרותו הפך לבעלים של חברה בשווי עשרות מיליוני דולרים, איש העסקים שוויתר על חלום הבמה לטובת עולם העסקים, והחקלאי שעזב את המשק לטובת ההייטק ולאחר שעמד בראש אלביט החליט לשוב אל האדמה. הנה כמה סיפורים יוצאי דופן שפרסמנו ב-ynet בחודשים האחרונים.
המומחה לפיזיקה גרעינית שהפך ליזם קנאביס
ברגע אחד בניו יורק, כמה שנים לאחור, הבין ד"ר אשר הולצר, מומחה לפיזיקה גרעינית ויזם סדרתי, מה יהיה הפרויקט הבא שלו - מקלות קנאביס. כך נולדה חברת StickIt הישראלית, שמייצרת מקלון ה"מורכב מתמצית מקור של רכיבי קנאביס וחוסך את הצורך בגלגול", מסביר הולצר. מדובר במוצר "המאפשר מינון מדויק של החומרים האקטיביים (10, 20 ו-30 מ"ג), מה שמגדיר את הפונקציונליות של ייעוד החומר, החל משיכוך כאבים, המשך במתן אנרגיה, פוקוס ושיפור שינה. הסטיקים גם מגיעים בטעמים שונים וחדשניים, כדוגמת וויסקי, שוקולד ולבנדר".
הולצר הוא יזם סדרתי, שייסד עד היום מעל ל-25 חברות סטארט-אפ בתחום הציוד הרפואי, תרופות ומדעי החיים. "אם יש משהו שלמדתי בחיים זה שאף פעם לא מאוחר מדי להקים עוד סטארטאפ", הוא אומר. "קולונל סנדרס (דייוויד "קולונל" סנדרס, איש עסקים אמריקני. י.ו.), הקים את רשת המזון המהיר, KFC, כשהיה בן 62. לאותם אנשים, שרובנו מכנים 'זקנים', יש הרבה ידע, ניסיון, חכמת חיים ופרספקטיבה. חבל לא לנצל את זה".
לפני שנכנס לתחום הפארמה והקנאביס, עבד הולצר בתחום הגרעין במשך תקופה ארוכה, ברובה בארה"ב. על הפרק הזה בחייו הוא אינו מוכן להרחיב את הדיבור. כשעזב את ארה"ב, עזב גם את המקצוע, ועם הידע שצבר בתחום, הקים את חברות ההייטק שלו, שבחלקן מבוססות אנרגיה גרעינית. "אני איש מאוד רב תחומי", הוא מצהיר בחיוך. "מהרגע שחזרתי לישראל, אני נמצא במקום שאני עושה טוב בחיים לעצמי ולאחרים. אני מנסה לכפר על מה שעשיתי בארה"ב. אני לא רוצה לחזור אחורה, ומעדיף להסתכל על העתיד".
בשורת המיזמים של הולצר בתחומי הפארמה והבריאות, שהובילו לבשורה בתחומם ולהון רב, נמצאים, בין היתר, Thrmex, מכשיר רפואי שפיתח לטיפול בבלוטת הערמונית ונמכר בתוך חמש שנים בסך כולל של 400 מיליון דולר, והמכשיר הרפואי בתחום האלקטרוקרדיולוגיה, Carto, שפיתח בשנת 1998 ונמכר על ידי חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון, בה עבד בארה"ב, עד היום, בסך העולה על 20 מיליארד דולר. מיזם נוסף של הולצר הוא חברת InspireMD שייסד ובמסגרתה פיתח סטנט למניעת או טיפול בהתקפי לב, הונפקה בבורסה האמריקנית, AMEX, והגיעה לערך של כ-250 מיליון דולר, כשכיום הסטנט מותקן בליבם של יותר מ-100 אלף אנשים בעולם. ואם כל זה לא מספיק, את חברת Urogen, אותה ייסד וכיהן בה כיו"ר, ונסחרת היום בנאסד"ק בשווי של קרוב למיליארד דולר, הוביל הולצר לפיתוח טיפול ותרופה בסרטן בשלפוחית השתן, שקיבלה את אישור מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA).
מילד שנפל לפשע לבעלים של חברה בשווי 40 מיליון דולר
אלון רוזנטל היה רק בן 15 כאשר סולק מבית הספר, הצטרף לחבורות עבריינים וצרך סמים. בוקר אחד, בגיל 18, הגיעה המשטרה לביתו. "אלו היו הרגעים בהם החלטתי שאני עם החלק הזה בחיי - סיימתי", מספר רוזנטל. "לראות את העיניים העצובות של הוריי גרם לי להבין שאם לא אתעורר עכשיו - נגמרים לי החיים".
בגיל 24 הפך למיליונר לאחר שהיה שותף בחברת הימורים דיגיטלית. "זו היתה דריסת הרגל הראשונה שלי בעולם האינטרנט. הכלל בהימורים הוא, שהבית תמיד זוכה, בממוצע 5% על כל דולר. החברה גלגלה בשנה הראשונה שלה 18 מיליון דולר. היינו חברה מחתרתית, לא גייסנו כסף ממשקיעים, הרווחנו הון. אלא שלאחר כשנתיים, עולם ההימורים עבר טלטלה מבחינה רגולטורית והחברה שלנו לא צלחה אותה. בלילה אחד חברות שנתנו לנו גב כלכלי עזבו אותנו. במבט לאחור, זו היתה חוויה מעצימה. עברתי תקופה קשה אבל הלמידה מזה היתה שווה לי את הכסף שהפסדתי". רוזנטל מוסיף, "הייתי מפורסם בתור מנהל שדורס כל מה שאפשר כדי להגיע למטרות שחשבתי שצריך להגיע אליהן. לא היססתי גם לפוצץ ישיבות דירקטוריון".
בסוף 2011 הצטרף רוזנטל לחברת החזקות אינטרנטיות, "שהתחילה עם שבעה עובדים והפכה לאימפריה של מאות עובדים". גם שם הרוויח סכומי עתק, אבל גם ממנה, לאחר שהשותפות עלתה על שרטון, יצא עם הפסדי ענק.
לפני שלוש שנים ייסד עם אחיו את חברת הסטארט-אפ, WhizzCo, שהטכנולוגיה שלה מאפשרת מדידה ואופטימיזציה של מדיה דיגיטלית בתחום עולמות התוכן. "הפעם, זה יהיה שונה", הוא אומר. "כל יזם, מוכשר ככל שיהיה, יודע שלא מצליחים במיזם הראשון או השני, אלא אם כן יש לו מזל בחיים. צריך ללמוד מטעויות, ולדעת שבשנייה שאתה נופל, אתה חייב להקים את עצמך מחדש".
"אני כבר לא 'ילד רע', אלא 'ילד שובב', וגם לא מנסה להיות מה שאני לא", משתף רוזנטל. "אני הולך נגד הזרם, חושב ופועל מחוץ לקופסה. לא מיינסטרים, אבל הכל בגדר החוקי והלגיטימי. בחברה הקודמת בה עבדתי, נהגתי להגיע עם חליפות ושיער אסוף, התאמתי את עצמי. היום אני במקום יותר רגוע, פחות מנסה להוכיח לאנשים משהו. אני מגיע לכל מקום עם השיער הארוך, טישרט, קעקועים לא מוסתרים, ועל אופנועים".
מעולם הבמה לעולם העסקים
גבי אקשטיין, הבעלים והמנכ"ל של מפעל ארט יודאיקה, שחגג השנה 81, הבין מהר מאוד שעליו להתאים את עצמו לימי משבר הקורונה. בראיון ל-ynet הוא מספר כי אינו חושש מהגיל, מסביר מדוע בחר לנהל את העסק ללא שותפים במשך 60 שנה, ונזכר בחברים מעולם הבמה, ממנו נפרד במהלך השנים לטובת עולם העסקים.
אקשטיין שירת בלהקת גייסות השריון לצד שמות בולטים כמו השחקן ניסים עזיקרי והמשוררת תרצה אתר. בלהקה גם הכיר את רעייתו, "57 שנה מאז ואני עדיין מאוהב בה". לאחר שחרורו, גייסה אותו הבמאית נעמי פולני להרכב הראשון של להקת "התרנגולים". אלא שבדיוק אז, למרות גילו הצעיר, הוצע לו לנהל את "הנמל", עסק תבלינים קורס בשכונת נווה צדק. "החלטתי לבחור בעולם המסחר והעסקים, ולוותר על הבמה כעיסוק עיקרי", הוא מספר. "הבנתי כבר אז איך ייראה עתיד משפחתי אם אמשיך בחיי הבמה. הבנתי, שלא יהיה לי כסף ושתמיד אחיה במתח. רציתי להיות בעל אמצעים ולא שחקן שנאבק על כל גרוש".
כדי לתת תשובה לחיידק הבמה, שהמשיך לקנן בו, הצטרף אקשטיין להרכב "צחוק בצד", שהופיע ברחבי הארץ בשנות ה-60 וה-70, והשתתף בו במשך כ-17 שנה. "בבוקר הייתי טוחן ואורז תבלינים, ומוכר אותם באריזות בשווקים בת"א, ובערבים מופיע. בתקופה הזו עשיתי הרבה כסף כאיש עסקים, ולמדתי לאהוב אנשים כאמן".
כשהיה בן 45, הרגיש אקשטיין שדי לו. "היו לי נכסים וכסף, אישה שאני אוהב, בית וילדים מקסימים. החלטתי שהחיים קצרים ואני רוצה להתחיל לחיות. נהניתי מהחופש, אבל לאחר זמן קצר התחלתי לחפש משהו חדש. השתעממתי". לרעיון העסקי החדש הגיע בעזרת אחד התחביבים שלו, אוסף חפצי אמנות ומיניאטורות, וכך ב-1989, הוקמה "ארט יודאיקה". "בפרק הזה של חיי למדתי שאחרי קריירה ראשונה כדאי לצאת לפנסיה. כך בקריירה השנייה, לא יהיה רצון לפרוש, מאחר וכבר נטעמה הבטלה".
"אני ממליץ ללמוד מניסיונם של אחרים אבל לא לעשות שותפות עם אף אחד", אומר אקשטיין. "כאיש עסקים לא צריך לפחד מכשלונות כי הם מלמדים איך להצליח". לדבריו, "בעסקים צריך שיהיה לך ביטחון עצמי ואמונה בצדקת הדרך, אבל במקביל אתה חייב לבדוק באיזה נושא אתה חזק, ולהתרכז בו".
המנכ"ל שחזר לחקלאות
"בסוף יום, אבי מעולם לא שאל אותי מה עשיתי, רק מה שאלתי. הרבה שנים עברו עד שהבנתי את המסרים שמקופלים בשאלה הזו", כך מספר יוסי אקרמן, לשעבר נשיא ומנכ"ל אלביט מערכות, וכיום חקלאי שמגדל 3,000 עצי זית בבית לחם הגלילית. "לשאלה יש כוח עצום כי היא מופנית לאחר, ומדגישה שבעצם אתה לא יודע הכל. שאלה גם מובילה לפאוזה במהלך שיחה, והחשיבות של כך מתחדדת עוד יותר בימים אלו, כשאני רואה את צורת הדיאלוגים בפוליטיקה ובתקשורת. לא יודעים להקשיב אחד לשני. צריך להשתמש בסימני שאלה, לא רק בסימני קריאה".
אקרמן (71) החל דרכו כחקלאי במושב בית לחם הגלילית, שבו הוא מתגורר מאז היה ילד. ב-1982 הצטרף לאלביט מערכות, והחל לטפס בסולם תפקידי הניהול של החברה, עד שהגיע לשיא, כאשר מונה לנשיא ומנכ"ל החברה. "חברים שכנעו אותי לקחת חצי משרה באלביט. בהתחלה חילקתי את זמני בין שתי העבודות - במשק בשעות הבוקר, ואז מגיע לאלביט. לאחר כמה חודשים הבנתי שאני חייב לבחור, מסרתי את המשק, ונשארתי באלביט עד לפרישה".
תחת ניהולו של אקרמן אלביט רכשה כ-50 חברות והגדילה את מצבת העובדים מ-1,200 ללמעלה מ-10,000. "בשביל להצליח אנשים צריכים להיות מרוצים מעצמם, להרגיש שייכות. כשהגעתי לאלביט, ידעתי שאני מקים משפחה. כשזה מרגיש ככה, מתנהלים בהתאם ומצליחים. מה שקורה היום במדינה, זה שפחות מרגישים שייכות, פחות מוכנים להתאמץ. עוזבים מדינה שהקמנו במחירים כבדים. חוסן לאומי שנפגע משפיע על חוסן כלכלי וחברתי, זה מצב מסוכן".
"אני אומר לכולם, בואו נשאל שאלות. לא צריך להיות אחידים כדי להרגיש מאוחדים. הבית השני חרב בגלל שנאת חינם, ומה שקורה פה היום זו שנאה, לא חוסר הסכמה. אנשים מוכנים לירות אחד בשני בגלל השונות. מזרימים מיליארדים למערכות, אבל זה לא הפתרון. צריך לחזק את המצב החברתי, וזה אפשרי רק עם מנהיגות נכונה. אולי אני נאיבי, אבל זה לא שלילי להיות נאיבי. גם הרצל היה נאיבי".
"כשהייתי בן 60 הגעתי למקום של חשיבה. הבנתי שיש עוד דברים שאני רוצה לעשות, שהגיע הזמן שאתרום לצפון הארץ, לחקלאות שהולכת ונהרסת. במשך שלוש שנים תכננתי את הפרישה, ובגיל 63 פרשתי. חזרתי למושב לאחר עבודה תובענית באלביט, וראיתי דברים שלא ראיתי קודם. הבנתי שאנחנו פוגעים באדמה עליה אנחנו יושבים. הדרך הכי קלה לשמור על המדינה היא באמצעות החקלאות, שהרי המדינה שייכת למי שדורך עליה ומעבד אותה. לצערי, המדינה מתעללת בחקלאות ובחקלאים. יש לי הרבה חברים חקלאים, הגיל הממוצע שלהם הוא 70. ההורים אומרים לילדים שלהם שלא יהיו חקלאים כי אין יותר כבוד למקצוע, ולכן גם לא רואים ממנו פרנסה. נטעתי עצי זית, נסעתי לחו"ל ולמדתי איך עושים שמן זית. כשחזרתי, פתחתי בית בד שכל המשפחה עובדת בו".
במקביל, הקים אקרמן את רשת OpenValley, "שמספקת ביקנעם, רמת ישי וקיסריה מתחמי עבודה ליזמים, חברות הזנק ומובילי חדשנות, ומסייעת להם בעזרת שיתופי פעולה ונטוורקינג, מנטורינג ותמיכה במימון ופיתוח עסקי. פתחנו בצפון כי כולם אומרים שישראל היא סטארט-אפ ניישן, רק שלשם הדיוק צריך לומר שישראל היא סטארטאפ סיטי תל אביב. 90% ומעלה מההיי-טק נמצא ברמת החייל או בהרצליה פיתוח. משאת נפשם של הייטקיסטים זה לעבור לתל אביב. רציתי להשאיר יזמים ומוחות טובים בצפון, שיעבדו פה, ויישארו לגור בעפולה, בקיבוצים ובמושבים שבצפון. נכון להיום כבר פועלות ב-OpenValley כ-130 חברות, ומנענו הגירה שלילית מהצפון לתל אביב. יש אנשים שהגיעו אליי לפני ארבע שנים ולא היה להם מה לאכול, והיום הם מצליחים ומאושרים".
.
