כך נולדה הבורסה
(צילום: שמוליק דודפור)
"קאופן", "פרקאופן". "אן זי". "פון אינן". לא, המחשב לא כתב לנו ג'יבריש היום. את הקריאות האלה, בגרמנית רהוטה, השמיע לפני למעלה מ-85 שנים מר מרדכי פנחס חסון בטבורה של תל אביב. כן, בזמן שהמפלגה הנאצית בגרמניה עלתה לשלטון, התנהל מוסד יהודי כלכלי שהחל לפעול בתל אביב בשפה הגרמנית. הקריאות "קונה", "מוכר", "עבורכם", "מכם" הדהדו בחדר צר המידות שנבחר לאכלס את העסקאות הראשונות בבורסה הארץ-ישראלית שזה עתה נוסדה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
על שולחן העץ החום היו פזורים בכל בוקר כוסות גזוז אדמדם. משרדו של מרדכי פנחס חסון היה צנוע להפליא, מסודר, נקי, ובאווירתו רוחש כבוד ליושבים בו. היו אלה ימי הקיץ האחרונים בחודש ספטמבר 1935. סביב השולחן ישבו נרגשים, ברגע ההיסטורי ההוא, שמונה הגברים - כן, וראוי להזכיר בימי "שבוע האישה הבינלאומית", אף לא אישה אחת כבר אז. ביום הזה הוחלט להקים בישראל את לשכת החליפין לניירות ערך, לימים הבורסה של תל אביב. היום מחליפים בה ידיים, בימים טובים, מיליארדי שקלים ביום. אז הסכומים נעו סביב כמה עשרות אלפי לירות שטרלינג ולירות ארץ-ישראליות.
היה זה מחזה סוריאליסטי למדי. במשרד הקטן והדחוס, כאשר בחוץ שורר שרב כבד וממושך, עם 35 מעלות חום, סמוך לשדרות רוטשילד, בתל אביב הקטנה של אותם הימים, שוחחו כל הנוכחים בשפה הגרמנית. "גוטן טאג" (יום טוב), פנו חברי הבורסה הראשונים אלה לאלה, ונענו ב"גוטן מורגן" (בוקר טוב) בתוספת "שלום וברכה".
מר חסון, האיש שנולד בחברון, היה חביבם של אנשי העסקים היהודים שעלו ארצה מגרמניה וייסדו בארץ ישראל את הבורסה של תל אביב, 13 שנים לפני שקמה מדינת ישראל. "אתה אמנם מדבר ערבית טובה, וגם עברית רהוטה, אבל אנחנו לא מבינים אותן. התיאות בטובך ללמוד בעבורנו גרמנית ולהיות מזכיר הבורסה הראשון?" - שאלו "הייקים" את מר חסון. תשובתו הייתה מיידית: "יה, דנקה" - "כן, תודה".
מר חסון למד, כעדות ה"ייקים", בכישרון רב את השפה הגרמנית בתוך שבועות ספורים וכך החל להתנהל כל המסחר בניירות ערך בשנים הראשונות לבורסה התל אביבית בשפה הגרמנית.
כמה אירוני: הייקים שהקימו בשלהי שנת 1935 את הבורסה של תל אביב ניהלו את המסחר בשפה, שבאותם הימים ממש מנהיגיה של המדינה הגרמנית השתמשו בה כדי לרדות ביהודים, לעוצרם, במקרה הטוב לגרשם ובמקרים אחרים גם להביא לסוף חייהם, כבר באותן השנים.
מי שהקימו את הבורסה של תל אביב היו יהודים חכמים, שהבינו שבגרמניה עתידם נראה שחור מאוד, אולם את העסקים שהחלו שם עליהם להמשיך. אז מדוע שלא יעשו כן בארץ ישראל?
שנה קודם לכן, הוקם בתל אביב בנק קולנאשאר-לאואנברג ושות' ובראשו עמדו ד"ר מקס קולנאשאר ואחיו ליאו. כבר ב-1933 קבעו האחים, כי ללא בורסה בתל אביב, יהיה קשה לקיים את עסקי העיר הזאת והארץ היהודית. 19 שנים לאחר מכן, כאשר ליאו קולנאשאר הודיע כי מפאת גילו המתקדם ייאלץ לפרוש מהבורסה המוקמת ממש עכשיו, ב-1953, בתל אביב, מצאו לנכון ראשי בנק לאומי להודות לו על היוזמה להקמת לשכת החליפין לניירות ערך, במכתב מרגש מאד מיום ה-26 בנובמבר 1953.
16 צפייה בגלריה
מימין: מכתב התודה לליאו קולנאשאר, מהוגי הרעיון להקמת הבורסה בת"א. משמאל: קטע מעיתון המבשר על סגירת בנק קולנאשאר-לאואנברג, 23.10.1940
(באדיבות מר מיכאל קול נשר, לשעבר יו"ר ארגון עולי מרכז אירופה בישראל)
בהקשר מעט סוריאליסטי לימינו אלה ממש, עם המשבר הגדול שעבר על הבנקים ברחבי העולם ב-2008, הגיע לידינו גם פרסום על אודות הסיבה לסגירתו של בנק קולנאשאר-לאואנברג ושותפיהם, שהוקם לצורך ביצוע פיקדונות ומתן הלוואות באמצע שנות השלושים בתל אביב. הדגש היה שהבנק נסגר "בלי שום נזק למפקידים ולשאר הלקוחות הקשורים עם המוסד". ומדוע נסגר הבנק? "משראו הבעלים שהעסקים קלושים, החליטו להפסיקם. הלקוחות מקבלים את כספם במאה אחוזים". נאמר בהודעה.
כדוגמא להתנהלות העניינים הכספיים בישראל של אותם הימים, הנה דרך יסוד הבנק הזה ב-1934: הבנק הוקם על ידי ארבעה שותפים עולי גרמניה. "הם השקיעו בו עשרת אלפים לירות במזומנים. בראשית המלחמה קיבלו מאת הממשלה רשות להמשיך את עסקיהם מבלי להגדיל את ההון המסולק, שהגיע אז יחד עם הקרנות הפנימיים ל-12,500 לירות".
אחר כך, בימי הגאות של עליית יהודי גרמניה, הגיעו הפיקדונות בבנק קולנאשאר-לאואנברג עד לסכום אגדתי באותם הימים, 50 אלף לירות ארץ-ישראליות. הבנק לא שילם ריבית גבוהה בעד פיקדונות ועסקי ה"העברה" שלו לא היו גדולים ביותר. הכספים שהושקעו על ידי עולי גרמניה במאפיית "דגניה" הועברו לארץ על ידי הבנק. הסכום: כ-13 אלף לירות, הובטח ל"מעבירים" על ידי הוצאת משכנתאות על רכוש המאפיה.
וכך, גם בני משפחת קולנאשאר היו ממייסדי לשכת החליפין לניירות ערך, יחד עם עולי גרמניה ממספר משפחות, שבמשך שנים רבות אחר כך ניהלו במדינת ישראל בנקים על שמם: משפחות פויכטוונגר, אלרן ויפת.
את לשכת החליפין לניירות ערך הקים למעשה, באמצעות אותם עולי גרמניה, בנק אנגלו-פלשתינה המנדטורי, שהפך אחר שנים לבנק לאומי לישראל - כיום הבנק הגדול במדינה - שגם הנפיק את שטרות הכסף הראשונים של המדינה היהודית.
שעת מסחר אחת ביום
תחילה התנהל המסחר במשרדו של מרדכי פנחס חסון במשך שעה אחת בלבד בכל יום. מספר הגופים שניירות הערך שלהם נסחרו תחילה, במה שהיה טרום-הבורסה של תל אביב, עמד על 12, 15 ואחר כך על 22 ניירות ערך בלבד. רק לשם השוואה: כיום נסחרים בתל אביב ניירות הערך של אלפי חברות ועוד היד נטויה לרשום ניירות ערך חדשים מדי שבוע, כמו ממש בשבוע האחרון.
קשה להאמין, אך המסחר בבורסה הקטנה של תל אביב התנהל בשפה הגרמנית עד לשנת 1953, כאשר בחודש ספטמבר באותה השנה קמה הבורסה הנוכחית לניירות ערך בתל אביב, המטרופולין הגדול של מדינת ישראל כבר באותם הימים. המסחר בבורסה הזאת התנהל, עם זאת, עד לשנת 1960, כבר בשפה העברית, על ידי בנק לאומי לישראל, עד שהבורסה עברה למשכנה דאז ברחוב אלנבי 113, גם כן בתל אביב.
כספי השילומים מגרמניה ומדיניות ממשלתית, שהזרימה כסף למשק, הצמיחו את הבורסה בשנות ה-50, כאשר בשנים 1959 ו-1960 עשו בעלי מניות רבים בבורסה הקטנה של תל-אביב רווחים שהגיעו ל-140%, כבר אז עסק משתלם למדי. היום עושים רווחים כאלה, לעתים ביום אחד בלבד, חבורת הצעירים, המנהלים את רכישותיהם דרך אפליקציה.
הצעירים שזנחו את הבנקים והלכו לסחור בשוק ההון | ריאיון עם דור ברדה וצח נחום
(צילום: משי בן עמי)
כבר בשנת 1963 "איים" פנחס ספיר, שר האוצר דאז, להטיל לראשונה בישראל "מס בורסה", והמניות ירדו בעשרות אחוזים, עד לאחר המיתון שהסתיים מיד אחרי מלחמת ששת הימים. "מס הבורסה" הוטל רק 40 שנה מאוחר יותר על-ידי שר האוצר בשנת 2003 - וכיום ראש הממשלה - בנימין נתניהו.
קיבלו אגרות חוב, אז פתחו בורסה כדי לסחור בהן
מהזיכרונות של ד"ר ליאו פויכטוונגר ושל שלום דורון, מזכיר בנק פויכטוונגר ולימים מנכ"ל חברת הכשרת הישוב, עולה הסיבה לכסף הרב שהגיע לפתע לתל אביב והביא בשנת 1935 לפתיחתה של לשכת החליפין לניירות ערך.
יהודי גרמניה, שהחליטו להגר לישראל, לא יכולים היו להוציא בשנות השלושים כסף מזומן מגרמניה. הפטנט שהומצא היה להוציא מכונות, ציוד וחומרי גלם ראשוניים, למכור אותן בישראל תמורת אגרות חוב ואחר כך לסחור באלה בלשכת החליפין החדשה בתל אביב. והנה ההסבר להמצאה המקורית: כאשר עלו אותם ייקים לישראל הם קיבלו לידיהם את אגרות החוב, אך מאחר שתחילה לא היה ניתן לסחור בהן, הוקמה לשכת החליפין לניירות ערך.
16 צפייה בגלריה
נייר הערך הראשון שנסחר בארץ ישראל היה אגרות חוב של הבנק האפותיקאי. הבורסה לניירות ערך בת"א. 1983
(צילום: דוד רובינגר)
נייר הערך הראשון שנסחר בארץ ישראל היה אגרות חוב של הבנק האפותיקאי, לימים בנק לאומי למשכנתאות. אגב, יש מי שמוכנים לשלם היום מאות אלפי שקלים כדי לקבל לידיהם את הקלף המקורי של אותה אגרת חוב, מסמך נדיר ביותר.
באותם הימים הונפקו אגרות חוב עם תעודות אמיתיות, כאשר הקונה קיבל לידיו אגרת כזאת (מי מקבל אגרת חוב לידיו כיום?), כאשר אחדות מהן קושטו בצורה מיוחדת והפכו פריט לאספנים. רק לדוגמה: בנק המזרחי הנפיק אגרות חוב, שעליהן הופיעו ציורים נפלאים של הצייר המוכר ומייסד בית האומנים "בצלאל", הרמן שטרוק. על תעודה של אוצר התיישבות היהודים חתום באופן אישי יו"ר החברה, ששמו - לא תאמינו - תיאודור הרצל!
וכך החלו 12 בנקאים להיפגש מדי יום למה שכונה בשפה הגרמנית "פור קפה שמוזה אונט קאופן", דהיינו לשיחות על כוס קפה ולקניות (של ניירות ערך כמובן).
ריביות וניירות? "צינזן" ו"פפירה" בשבילכם
בגאווה רבה מדווח ביטאון הייקים של אותם הימים, ה"מיטיילונגס-בלאט" (פברואר 1936), כי יש כבר פרסום על מסחר בניירות ערך ושעריהם בעיתונים וכי מדובר "בבורסה של ממש". ועוד חדשה: כבר אז ניגבו עמלות ראשונות על ידי הבנקים והסוחרים בבורסה, "תחביבם" עד עצם היום הזה (רק בשבוע האחרון פרסם בנק ישראל את דו"ח העמלות לשנה האחרונה). כל שמות העמלות בתל אביב הקטנה היו נקובים בשפה הגרמנית, כמובן. היה שימוש גם במילים כמו "צינזן" (ריביות), "פפירה" (ניירות), "פרירן" (להקפיא) ועוד.
כבר בחדרו הקטן של מר חסון, נשמעו "זעקות" הברוקרים הראשונים בארץ ישראל. אלה היו בגרמנית וכללו בעיקר שני ביטויים מאד פופולריים באותם הימים: "אן-זי" (אליך - מכירה) ו"פון-אינן" (ממך - קניה). על פי עדויות מסקירה של בנק יפת משנת 1937, עולה כי המרווח בין ההיצע והביקוש ב-12 ניירות הערך הראשונים שנסחרו בלשכת החליפין הגיע לכל היותר ל-1% עד 1.5%, כאשר המסחר נוהל בזהירות רבה ובמטרה שלא לגרום להפסדים או לרווחים מוגזמים לסוחרים בניירות הערך הראשונים של ארץ ישראל.
התחלת ההנפקות היהודיות החלה למעשה עוד קודם. בלונדון - כאשר לירה ישראלית הייתה שווה ללירה שטרלינג (הלוואי היום!) - הנפיקה ההסתדרות הציונית את "חברת אנגלו-פלשתינה" ואת "הכשרת הישוב", חברת החשמל וחברת האשלג של ישראל. עיריית תל אביב אף הרחיקה לכת והנפיקה כבר לפני קרוב ל-100 שנים אגרות חוב דולריות בניו יורק! ועוד יותר מפתיע: בשנות השלושים של המאה הקודמת היה כבר רישום כפול, דהיינו ניירות ערך שנסחרו הן בבורסות בחו"ל והן בלשכת החליפין לניירות ערך בתל אביב, כאשר בין השאר נסחרו כך הבנק האפותיקאי הכללי, בנק אנגלו-פלשתינה וגם נייר הערך "ביצור", שאותו הנפיקה כבר אז קרן היסוד.
מעניין לציין שמניירות הערך הראשונים שנסחרו בלשכת החליפין בתל אביב, בימיה הראשונים, נסחרות כיום או נסחרו ממש עד לאחרונה עדיין בבורסה לניירות ערך הנוכחית של תל אביב תשע חברות, מהן שבע שמכרו לציבור ניירות ערך ולא רק אגרות חוב: בנק לאומי, בנק הפועלים, בנק איגוד, הכשרת הישוב, קירור והספקה, נחושתן השקעות ואוצר התיישבות היהודים. בין הניירות שהיו מראשוני לשכת החליפין לניירות ערך, שנמחקו ברבות הימים בבורסה של תל אביב: נשר, מקורות, תעשיות בירה, מפעלי ים המלח, רסקו, עיריית תל אביב וקרן קיימת לישראל.
מ-10,000 ל-500 מיליון לירות שטרלינג ביום
יצוין שהמסחר היומי בבורסה של תל אביב בשנות השלושים הגיע לעתים לסכומים נאים של 10,000 לירות שטרלינג, סכום השווה למסחר של ניירות הערך הזניחים ביותר כיום בתל אביב. כיום המסחר מגיע לא אחת לסביבות 1.5-2 מיליארד שקלים ביום (סביב 500 מיליון לירות שטרלינג).
מסמך מעניין נוסף מעיד על הסכם היסטורי שנחתם, בין 14 השותפים לעריכת המסחר ב-28 באוקטובר 1938, 12 ימים לפני "ליל הבדולח", אגב, שבו הושמדו אלפי ספרי כלכלה שכתבו יהודים בגרמניה. בהסכם אושר לראשונה תקנון לאופן "ניהול הבורסה בארץ ישראל". לימים כבר היו חברים בהנהלת הבורסה 24-27 בנקים וחברות מישראל ומחו"ל, בתוכם בנקים מובילים בעולם, כמו הדויטשה בנק והיו.בי.אס. השוויצרי. דווקא בשנותיה הראשונות של לשכת החליפין לניירות ערך לא החסירו הסוחרים ולו יום מסחר אחד, גם לא בכל ימי מלחמת העולם השנייה ובימי הקרבות והפרעות בארץ ישראל, בשנים 1936 עד 1939. רק במועדי ישראל ובשבתות שבת המסחר בבורסה הקטנה והחדשה.
ב-14 במאי 1945 מצאנו ידיעה מעניינת ב"ידיעות אחרונות": "אחרי נאום צ'רצ'יל תגובת הבורסה בתל אביב הייתה חריפה מאוד. מחיר הזהב דילג בקפיצות גדולות בהטילו בהלה ממש. בשעות לפני הצהרים עלה המחיר מ-4,500 לירות ארץ-ישראליות ללירת זהב - לשש לירות ומשהגיע לסכום זה החליטו אנשי הבורסה להפסיק את העסקים". ועוד: "שעות ספורות אלו גרמו לפשיטת רגל של כמה סוחרים בבורסה וההפסד נאמד בלמעלה מעשרות אלפים לירות", כך במקור. ועוד: "עכשיו, לאחר סגירת הבורסה, שורר שיתוק גמור בעסקים ולשם החליפין ההכרחיים נקבעו מחיר-אונס של 5,700 לירות ללירה זהב". ועוד מספרת הידיעה, כי "שמועות הגיעו שבמצרים עלה היום המחיר ל-6,200 לירות".
16 צפייה בגלריה
מחיר הזהב דילג בקפיצות גדולות. עיתון "ידיעות אחרונות". 14.5.1945
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
בימי מלחמת השחרור נאלצו הסוחרים והבנקאים לבצע הפסקה במסחר, בשל קשיים להגיע לבית לשכת החליפין לניירות ערך, מחמת גיוס חלק ממנהלי המסחר למלחמה להבטחת קיומה של מדינת ישראל החדשה.
והנה עוד סיפור מעניין מאותם הימים, שממחיש איך עבדו אז הממשלה והבורסה: בימיה הראשונים של מדינת ישראל, לממשלה לא היה די כסף לרכוש סחורות כלשהן. אוניה שהגיעה לנמל חיפה עמוסת מטען חיטה גדול, אילצה את הממשלה להפקיע את כל ניירות הערך הזרים ולתת למחזיקים ניירות ערך אלה נייר ערך חדש, שכונה "טבי-דולר", בעצם אגרת חוב ראשונה שהנפיקה הממשלה בישראל, עם ריבית נאה בשיעור של 3.5% לשנה בצידה, ועוד - צמודה לדולר! בסך הכל הפקיעה ממשלת ישראל כך שמונה מיליון דולרים וחמישה מיליון לירות שטרלינג - סכום עתק בסוף שנות ה-40. ה"טבי-דולר" החלו להיסחר בלשכת החליפין לניירות ערך, אך כבר אז היה ברור שחייבים להקים במדינת ישראל החדשה בורסה של ממש ולא רק "לשכת חליפין".
"בזכות פקיד פשוט - חמישה ימי מסחר בשבוע"
ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון המנוח, לא הבין כלל בענייני בורסה ולא התערב לכן בעניין הקמתה. את התפקיד הזה נטל על עצמו מרדכי זגגי, בן קיבוץ דגניה, שעמל קשות כדי להקים את הבורסה ב-14 בספטמבר של שנת 1953 במרכזה של העיר תל אביב, ההולכת והופכת למרכז העסקים הגדול בישראל. זגגי אף מונה לעמוד בשנת 1958 בראש "ועדת ניירות הערך", מוסד מקביל לרשות ניירות הערך של היום, כדי למנוע ניגודי אינטרסים ופעילות לא חוקית כלשהי ולהבטיח מסחר הוגן בימיה הראשונים של הבורסה. העיתונאי דב גנחובסקי הזכיר כעבור 40 שנה את החידוש משנת 1958 עם הכותרת: "שבוע העבודה בבורסה מתקצר לחמישה ימים" והכל בזכות "פקיד פשוט, שרצה להספיק להגיע להורים לפני שבת - ואז בוצעה המהפכה".
ב-6 בספטמבר 1965, מפרסם הכתב לענייני הבורסה כי "יו"ר מועצת המנהלים של הבורסה, ד"ר להמן, שהוא גם ממנהלי בנק לאומי לישראל, קורא להפרדת הבורסה מהאוצר". בעקבות זאת, הוסדרה בשנת 1968 פעילותה של הבורסה בחוק והוקמה רשות ניירות ערך המפקחת מאז על פעילותה.
בשנת 2000 אישרה הכנסת את תיקון מספר 21 לחוק ניירות ערך, המקל על חברות שמניותיהן נסחרות בארה"ב, להירשם למסחר גם בבורסה של תל אביב, כ"רישום כפול". ב-2005 הורחב הרישום הכפול לחברות הנסחרות בבורסת לונדון. כיום נסחרות בבורסה בתל אביב עשרות רבות של חברות דואליות, הנסחרות במקביל בארץ ובחו"ל.
16 צפייה בגלריה
בעקבות זאת הוסדרה פעילות הבורסה בחוק. עיתון "ידיעות אחרונות". 6.9.1965
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
הבורסה פעלה אז כחברה שלא למטרות רווח, דהיינו כחברה שאינה רשאית לחלק רווחים לבעליה. אולם בשנות העשור השני של המאה ה-21 הפכה הבורסה לחברה למטרות רווח. באוגוסט 2018 אישרה רשות ניירות ערך את מכירת 71.7% ממניות הבורסה לחמש קבוצות של משקיעים זרים. ב-1 באוגוסט 2019 החלו ניירות הערך של הבורסה להיסחר במסגרת החדשה.
"הבורסה התנהלה כמו שוק אבטיחים"
המסחר המשיך בינתיים, בשנות ה-50, להתנהל במשרדי בנק לאומי וזאת עד לשנת 1960, כאשר הבורסה עברה לראשונה לביתה העצמאי בפסאז' ברחוב אלנבי. צבי לובצקי, יו"ר איי.בי.איי. - וגם שחקן הפועל ת"א ונבחרת ישראל בכדורסל - סיפר בביטאון של הבורסה, כי המסחר התנהל גם אז בחדר קטן בפסאג'. "זה היה ג'ונגל די רציני והשוק התנהל כמו שוק אבטיחים. הבורסה של אז הייתה מעין סטארט-אפ פיננסי, שבמקום בגראז' התחיל בפסאג'".
16 צפייה בגלריה
"באולמות החדשים הותקנו סידורי קשר חדישים". עיתון "ידיעות אחרונות". 25.8.1967
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-25 באוגוסט 1967 דיווח העיתון כי "הבורסה לניירות ערך עוברת לאולמיה החדשים". היו אלה אולמות מודרניים, דווקא בקומה העליונה ביותר של בית הבורסה ברחוב אלנבי 113. "באולמות החדשים הותקנו סידורי קשר חדישים ביותר בין הבנקים והסוכנים בבורסה לבין משרדיהם. במקום הותקן גם יציע מיוחד לאורחים, המופרד במחיצות זכוכית מאולם המסחר. כן הוקם יציע מיוחד לעיתונאים", סיפרה הידיעה והוסיפה: "הבורסה לניירות ערך תפתח באותה הזדמנות גם את הספרייה המקצועית שלה, המכילה מאזנים ודו"חות כספיים של חברות שונות, לשרות האנשים המעוניינים בהם".
ובינתיים הלכו וגדלו המחזורים בבורסה הקטנה שהלכה וגדלה. ב-5 באפריל 1987 מבשרת הידיעה בעיתון כי הייתה "פעילות שיא בבורסה - מחזור ב-140 מיליון לירות".
בפברואר 1983, בשל הגידול העצום בפעילות המסחר בבורסה של תל אביב, היא עברה למשכנה ברחוב אחד העם 54 בעיר. ב-1 בפברואר הכותרת מבשרת: "הבורסה תעבור דירה בפברואר". הכותרת ב-28 בפברואר ב"ידיעות אחרונות" מחדדת כי "הבורסה לניירות ערך ממחר במשכנה החדש - עוברת דירה אל קירות שיש ושטיח מקיר אל קיר", אז בהחלט משהו מודרני ומיוחד לעומת בניין הבורסה הישן.
16 צפייה בגלריה
שטיח מקיר אל קיר, שיא האופנה בזמנו. עיתון "ידיעות אחרונות". 28.2.1983
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
ב-1 במרץ 1983 בשורה שמחה-עצובה בעיתון: "נחנך ביתה החדש של הבורסה ב'מגמה מעורבת'". בכתבה מספר בני ברק, כי קבלת הפנים בשוק המניות במשכנה החדש של הבורסה היה יותר "פורים שפיל" של ירידות שערים, במקום טקס חגיגי לחנוכת הבניין החדש במגמה חיובית.
ניסו להטיל מס על רווחים - המשקיעים סגרו את הבורסה
הבורסה נסגרה פעמים אחדות בתולדותיה לימים אחדים. היה זה, בין השאר, כאשר פורסמו ידיעות בדבר הכוונה להטיל מס של 2% על כל עסקה של קניה ומכירה בבורסה, כמו ב-1986. ב-19 במרץ 1986 הכותרת הייתה: "המשקיעים ניסו 'לברוח' מהמניות - הבורסה נסגרה. המסחר בבורסה לא נערך, בעקבות הפרסומים על הכוונה לגבות מס של 2% על העסקות בבורסה".
16 צפייה בגלריה
במלחמות הבורסה המשיכה לפעול, אבל כשרצו להטיל מס? פחות. עיתון "ידיעות אחרונות". 19.3.1986
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
הצעות להטלות מיסים למיניהם, כאמור, גרמו לבהלה בבורסה. כך, למשל, היה כאשר הועלה בשנת 1994 הרעיון שהוביל שר האוצר, אברהם בייגה שוחט, להטיל מס על הבורסה. ב-17 באוגוסט 1994 בישרה הכותרת הראשית בעיתון: "10% מס בורסה". ב-18 באוגוסט הכותרת היא: "סגור לרגל מיסים". ב-19 באוגוסט ניסה שר האוצר להרגיע: "שוחט: 'נעשה את הכל כדי לפשט את חוק מיסוי הבורסה'". ב-22 באוגוסט: "רעידת אדמה בבורסה: חשש להמשך המפולת".
יצחק רבין, ראש הממשלה, נסוג אז מההחלטה, אך הכותרות הללו - וגם סגירת הבורסה - חזרו גם בשנים הבאות, כאשר הוחלט בסופו של דבר להטיל מס על הבורסה.
גם מלחמות גרמו לסגירת הבורסה, כמו מלחמת המפרץ בראשית 1991, כאשר הממשלה הורתה לציבור להישאר בבתים ולהסתגר מאחורי ניילונים ולחבוש מסיכות גז, מחשש לירי טילים כימיים על ידי סדאם חוסיין מעיראק.
סוף-סוף: מחשבים במקום צעקות
בשנות התשעים החלה לראשונה הבורסה לסחור באמצעות מחשבים, חידוש מהפכני שיחליף בעתיד את הצעקות הרמות באולם הבורסה, ומחזורי המסחר הגיעו כבר ליותר מ-120 מיליון דולר ביום. שיא ההנפקות השנתי הגיע ב-1993 עם כ-190 חברות חדשות. הישג של ממש לבורסה הקטנה של ישראל.
הבורסה בתל אביב סבלה לא אחת מפניקה ומנפילות שערים. ברוב הפעמים היה זה לאחר שירידות חדות נרשמו בבורסות בארה"ב, באירופה ובמזרח הרחוק. והייתה כמובן גם פרשת ויסות מניות הבנקים, שגרמה לסגירת הבורסה לימים לא מעטים. ב-17 באוקטובר 1983 הבורסה עדיין הייתה סגורה, 10 ימים אחרי שהתפוצצה פרשת הוויסות, והכותרת הראשית הייתה: "גוברת מצוקת המזומנים - אין החלטה לפתוח את הבורסה".
16 צפייה בגלריה
הבורסה בת"א סבלה לא אחת מפניקה ונפילות שערים. עיתון "ידיעות אחרונות". 17.10.1983
(ארכיון "ידיעות אחרונות")
לצד עליות וירידות בהיקף המסחר ומפולות ועליות ניכרות בשערי המניות, הבורסה חוותה גם מאירועים שונים ומגוונים. כך בישרה כותרת ב-31 בינואר 2006, כי "ארגוני הפשע חדרו לבורסה - החוקרים חושדים שהעבריינים מצאו פרצה במערכת הניהול של הבורסה".
ב-24 ביולי בשנת 2014 דילגה שוב הבורסה למשכן חדש ומודרני במיוחד ברחוב אחוזת בית 2 בתל אביב, הצמוד למגדל שלום. מתחם הבורסה מתפרש כעת על פני מגרש בן דונם וחצי, שנרכש על ידה ב-2007 במחיר של 58 מיליון שקל. תהליך הבנייה ארך חמש שנים והבניין משתרע על פני 22.6 אלף מ"ר ומתנשא לגובה 60 מטרים ובו 14 קומות. להשוות את הבניין הזה לימיה הראשונים של הבורסה ולחדרו הקטן של מר חסון זאת פשוט משימה בלתי אפשרית.
הבורסה לניירות ערך בתל אביב היא כיום חברה ציבורית הנסחרת בבורסה בתל אביב מה-1 באוגוסט 2019. היא הבורסה היחידה, בשלב הזה, הפועלת בישראל. 24 חברי הבורסה הם בנקים ובתי השקעות גדולים. המסחר בה מתקיים באמצעות חברי הבורסה בלבד, שגובים עמלה עבור השירותים שהם מספקים.
אם מר חסון רק היה יודע לאן התגלגלה לשכת החליפין הקטנה שאותה ניהל במקצועיות כה רבה במשך שעה ביום בשפה הגרמנית לפני 85 שנים...
