"הדו"ח הזה נראה כאילו כל הפרקים שבו עברו כביסה. הכל פרווה, מולבן". כך אמר אתמול (ב') בכיר לשעבר במשרד מבקר המדינה עם פרסום חלק ב' של דו"ח המבקר. זהו בעצם הדו"ח המקיף הראשון שמבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, מפרסם מאז שנכנס לתפקידו ביולי 2019. הסיבה לכך שזה הדו"ח הגדול הראשון היא שאנגלמן עיכב שורה ארוכה של פרקים, שהוכנו בתקופת קודמו בתפקיד יוסף שפירא, כדי להכניס בהם שינויים ולהוסיף אמירות חיוביות. עכשיו מתברר שהפרקים עוכבו בעיקר כדי למתן עד כדי לסרס אותם.
אנגלמן לא מסתיר שהוא מאמין בלדבר בקול חלש יותר מקודמיו. ניתן לראות זאת בהבדלים בניסוח בין הדו"חות. שעה ששפירא עשה שימוש נרחב בביטוי "המבקר רואה בחומרה", בדו"ח הזה הביטוי נשמר למקרים חריגים ביותר. מעבר לכך, לא ברור לאיזה יקרים חגיגיים אם בכלל נשמר הביטוי "פגיעה חמורה בטוהר המידות". המבקר למעשה לא מדבר בשקט, אלא לוחש.
מעונות אנונימיים, קיצוץ אנונימי
אחד המשפטים המביכים ביותר בדו"ח הוא זה שבו נאמר כי "נוהל הבקרה במעונות לא יושם במלואו: מינהלת אגף תקציבים שימשה הן גורם מתפעל, ישירות מול אב הבית, והן גורם מאשר, בהיותה אחראית לתחום הרכש". המשפט הזה לא לקוח מדו"ח על מעונות היום במשרד העבודה והרווחה וגם לא מדו"ח על משרד הבריאות או החינוך, אלא מתקציר דו"ח על ענייני המנהל במשרד ראש הממשלה.
המעונות האנונימיים הם מעונות ראש הממשלה. גם בדו"ח עצמו מוזכרת רק פעם אחת העובדה שבמעונות האלה גר האיש שמינה את אנגלמן. אפרופו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בדו"ח על תקציב משרד החוץ יש עיסוק נרחב בדרך בניית התקציב, אבל התעלמות מכך ששר החוץ נתניהו הוא זה שהחליט על קיצוץ נרחב בתקציב.
מי שיחפש היטב את "המדריך לביקורת המדינה" באתר מבקר המדינה יצליח למצוא. בעבר מיקום המדריך היה יותר בולט ונגיש. המדריך קובע שבעלי תפקידים מדרגת סמנכ"ל ומעלה יוזכרו בדו"חות בשמם. הוא מסביר ש"הטלת אחריות אישית לליקויים שעלו בביקורת היא כלי חשוב לאכיפת סדרי מינהל תקינים, ופרסום שמו של עובד ציבור האחראי לליקויים או למחדלים חמורים שנתגלו בדו"ח הביקורת הוא אמצעי מרתיע ובעל משקל".
בדו"ח של אנגלמן לא מוזכרים אפילו שמות שרים ‑ כאילו שאינם נושאים באחריות מעצם תפקידים. היו מבקרים שפרסמו יותר שמות והיו שפחות. ספק אם היה מבקר שדגל בעיקרון של דו"ח ללא שמות ועוד בניגוד לכללים הרשמיים של הביקורת. הבעיה היא שללא ציון שמות אי אפשר להטיל אחריות אישית. בלי אחריות אישית אין הרתעה. ובלי הרתעה, קשה להבין מה בעצם הטעם בביקורת.
ביקורת זניחה, מבקר זניח
אנגלמן הנהיג תקצירים מאוד נוחים לקריאה של פרקי הדו"ח, שירות חשוב לציבור. בפועל מתברר שזה גם עוד אמצעי להנמכת הווליום. בניגוד למצופה, התקצירים אינם כוללים תמיד את הממצאים החשובים והקשים ביותר בדו"ח. תקציר הפרק שמספר על חלוקה המונית של מגרשים לעמותת מקורבות לבכירי עיריית ביתר עילית, לא רומז אפילו שעם הנהנים נמנים ראש העירייה מאיר רובינשטיין וגם סגני ראש העיריה בעבר ובהווה.
אם בעבר בתקצירי הדו"חות דובר על "ליקויים", עכשיו מדובר על "תמונת המצב", כאילו שזה לא תפקיד המבקר לבקר. זאת, בנוסף להקפדה על מתן מחמאות לגוף המבוקר. העובדה שהפרק החמור ביותר העוסק בפגיעה בטוהר המידות הוא פרק על עיר חרדית קטנה מעידה עד כמה אין חשיפות של שחיתות בשלטון המרכזי. המבקר הכניס לדו"ח שורה של מרכיבים השאובים מתפיסת העולם שלו: הרבה יותר ביקורת פיננסית, למשל על מאזני המדינה, והרבה עיסוק בהייטק.
עוד חידוש שהנהיג המבקר הם סרטונים על פרקי הדו"ח שאמורים לקרב את הציבור לממצאים. אך כשהסרטונים עצמם מתנסחים כל כך במתינות, הם הופכים לעוד אמצעי למזעור או העלמת הביקורת. מעבר לכך, גם האינפוגרפיקה השתפרה, והדוחו"ת התקצרו. המבקר צריך לדעת שפעלולים גרפיים לא יעזרו כשהוא מגמד את הממצאים החמורים. הסרטונים משמימים, כי הדו"ח משעמם. אם הוא ימשיך לטייח ולמרוח, הדו"חות שלו יפסיקו לעניין את התקשורת והציבור, והוא עצמו יהפוך לזניח.
