חברת כרטיסי האשראי כאל יוצאת בזול בהסדר פשרה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגדה, כך לפי עמדה שהגיש היועמ"ש אביחי מנדלבליט לבית-המשפט המחוזי מרכז.
לפי ההסכם, כאל צריכה לפצות לקוחות על גביית דמי כרטיס בטרם היה ניתן להשתמש בו ובטרם הלקוח החליט שהוא משתמש בו, כלומר בטרם הפעיל (שפעל) את הכרטיס. לטענת התובע הייצוגי, חוק כרטיסי חיוב מאפשר אמנם לחברה לשלוח כרטיס מחודש, אך היא אינה יכולה לגבות דמי כרטיס עד שיפעיל הלקוח את הכרטיס החדש.
היועמ"ש הודיע למעשה כי על כאל לפצות צרכנים בסכום גבוה יותר מזה שנקבע בהסדר הפשרה: 1,142,770 שקל, לכ-10,670 לקוחות העומדים בתנאים שנקבעו בהסדר, המשקפים דמי כרטיס של כ-7 חודשים. הסיבה: החברה שולחת מדי חצי שנה דף פירוט ובו ריכוז עמלות הלקוח. לכן היא רואה בכך אינדיקציה להסכמתו לתשלום. לכן תפצה 6 חודשים אחורה בתוספת חודש נוסף ליתר ביטחון. היועמ"ש מתנגד גם לפרק זמן זה שנקבע בהסכם.
על כאל לקבל אינדיקציה מהלקוח שהפעיל את הכרטיס לפני שהיא גובה
בטרם הוחלט על פשרה, כאל טענה כי גם אם לא הופעל כרטיס החיוב, לא מדובר בכרטיס חסר ערך, שכן הוא מקנה ללקוח זכות ליהנות משירותים שונים. כמו כן, כשם שלקוח משלם דמי כרטיס גם על חודש במהלכו לא ערך כל פעולה בכרטיס, כך הוא גם לא פטור מתשלום דמי כרטיס שלא הפעיל את הכרטיס. לטענתה דרישת פעולה אקטיבית מצד הלקוח לשם הוכחת הסכמתו למשך ההתקשרות עמה, מהווה תנאי חדש שלא מתיישב עם חוק כרטיסי חיוב ועם הוראות ההסכם שבינה לבין לקוחותיה.
עמדת היועמ"ש להסדר הפשרה, שגובשה בשיתוף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל וייעוץ וחקיקה (משפט אזרחי) במשרד המשפטים, מנוגדת לעמדת כאל.
בעמדתו הוא מדגיש כי לפי חוק כרטיסי חיוב, מנפיק הכרטיס רשאי אמנם לחדש את חוזה כרטיס החיוב מבלי שתידרש חתימת הלקוח על החוזה החדש, אבל חיובי הלקוח ייכנסו לתוקף רק אחרי שהכרטיס החדש הומצא לידי הלקוח, כולל הקוד הסודי ועל המנפיק מוטל הנטל להוכיח כי הלקוח קיבלם.
בנוסף, בסעיף 5 לחוק שירותי תשלום נקבע כי חיובי הלקוח ייכנסו לתוקף בכפוף לכך שהועמד לרשותו אמצעי תשלום באופן המאפשר לו לתת הוראת תשלום באמצעותו. עוד נקבע כי הנטל להוכחה שאמצעי התשלום הועמד לרשות הלקוח באופן זה, מוטל על נותן שירותי התשלום. כלומר, לשון החוק ותכליתו מצביעים על צורך באינדיקציה המאשרת כי הלקוח קיבל את כרטיס החיוב וכי הוא מעוניין בחידוש החוזה האחיד כתנאי לחיובו.
הודעה חד צדדית של כאל - לא חוקית
עקב כך, היועמ"ש מביע התנגדות לכך שבהסדר הפשרה נאמר כי במסגרת ההסדרה לעתיד, בעת שליחת כרטיס חיוב חדש ללקוח יישלח לו מסרון, וכאל תוסיף הבהרה כי הלקוח ימשיך לשלם דמי כרטיס, בין אם הפעיל את הכרטיס ובין אם לאו. היועמ"ש סבור, כי ההצעה הזאת תביא לעיגון מצב בלתי חוקי, וכי הסכמת הצדדים שהחברה תפעל להודיע ללקוחותיה על תשלום דמי הכרטיס באמצעות מסמך גילוי נאות, מהווה, הלכה למעשה, מסלול עוקף פסול לדרישת החוק.
בהתאם להסדר זה יוכל להימשך המצב הקיים והקלוקל, לפיו לקוח המקבל בדואר כרטיס חסום ובוחר שלא להפעילו ימשיך לשלם דמי כרטיס לתקופה נוספת שעלולה להימשך אפילו עד למועד הבא של חידוש הכרטיס (48 חודשים).
כל זאת כאמור משום שלפי חוק, החברה יכולה להתחיל לגבות על הכרטיס, רק אם קיבלה אינדיקציה המאשרת כי הלקוח קיבל את כרטיס החיוב וכי הוא מעוניין בחידוש החוזה האחיד כתנאי לחיובו. למשל באמצעות הפעלת הכרטיס ע"י הלקוח או בקבלת שירותי תשלום בכרטיס. הכרטיס מגיע ללקוח כשהוא חסום למתן הוראות תשלום ונדרשת הסרה אקטיבית של החסימה באמצעות הזדהות מול החברה. ככל שהלקוח לא הפעיל את הכרטיס החדש, הרי שאין לחברה כל אינדיקציה שהלקוח קיבל אותו ומעוניין בחידושו ולכן בחלוף תקופה סבירה, יש לראות באי-הפעלתו משום אי-חידוש ההסכם עם מנפיק הכרטיס ושלילת הזכאות לגביית דמי כרטיס מבלי שמסופקת כל תמורה.
הפיצוי לא משקף את מלוא התקופה בה כאל גבתה כסף על אי הפעלה
היועמ"ש אף סבור כי גם הפיצוי המוצע בהסדר הפשרה אינו משקף באופן הוגן וראוי את סיכויי התביעה. פיצוי בגין 7 חודשים בלבד, ביחס לתקופה שעשויה להימשך עד 48 חודשים (ואולי יותר, אם נשלח אליו בתום 48 חודשים כרטיס חדש וגם הוא לא הופעל) בהם לקוח החזיק לכאורה בכרטיס חסום מבלי שיכל לעשות בו שימוש, לא מהווה סעד הוגן ולא משקף באופן ראוי את סיכויי התביעה. לחברה נתונים על המועד שבו הלקוח הפעיל את הכרטיס ואלה חייבים להיות בבסיס הסכם הפשרה.
היועמ"ש מעוניין גם להרחיב את מספר המפוצים. הצדדים החליטו על פשרה במסגרתה יפוצו רק לקוחות להם נשלח כרטיס מחודש שדורש הפעלה לאחר שהכרטיס בידם פג תוקף והם משלמים עבורם דמי כרטיס. נקבע כי יפוצו רק לקוחות שלא הפעילו את הכרטיס וכן לא נעשתה עסקה בכרטיס ממועד קבלתו.
לפי עמדת היועמ"ש, הסדר הפשרה מקפח לקוחות נוספים: למשל לקוחות שהפעילו את הכרטיס תקופה משמעותית לאחר קבלתו) ולכן הוא לא ראוי.
כמו כן, קבע כי לא ניתן לבחון את סבירות הפיצוי ביחס לנזק שנגרם לחברי הקבוצה ולסיכויי התביעה, בהיעדר נתונים מספקים, כיוון שהחברה לא סיפקה מידע בנוגע לסכום הנזק הכולל של חברי הקבוצה שיפוצו, אלא רק מידע בנוגע לפיצוי המוצע.
בנוסף התייחס להחלטה לפיה מלוא שכר הטרחה ישולם לבא כוח התובע הייצוגי בתוך 30 יום מהמועד בו פסק הדין המאפשר את הסכם הפשרה יהפוך חלוט. מתן שכר טרחה עוד בטרם ביצוען בפועל של ההסכמות בהסדר הפשרה, לא יתמרץ את העו"ד לפקח על ביצועו בפועל של ההסדר.
