צפו: רפתני הקיבוצים על החקלאות בימי הקורונה
(צילום: אביהו שפירא)
גם השנה יציינו בקיבוצים את חג השבועות בטכסים חגיגיים, כמיטב המסורת הקיבוצית. אמנם משבר הקורונה מנע חזרות אינטנסיביות לקראת החגיגות, אבל עדיין יעלו על הבמה תינוקות שנולדו השנה, יתקיים טכס הבאת ביכורים, בשטח ייראו טרקטורים, קומביינים וזרים של חיטה ושעורה - הכל כדי להדגיש את ערכיו של הקיבוץ: רוח חקלאית, חיבור בין אדם לאדמה, ובין אדם לקהילה.
אלא שמאז שנולד הקיבוץ הראשון בישראל, דגניה א', ב-1909, מתוך כוונת התיישבות מחודשת בארץ ישראל ועל ערכים סוציאליסטיים של שוויון בין בני האדם, שיתוף כלכלי ורעיוני, והשתתת הפרנסה על חקלאות ותעשייה חקלאית, עברו 110 שנים. אמנם הערכים המוצהרים עדיין מתקיימים בקיבוצים, אבל בשנים האחרונות, בעיקר מאז נפתר משבר הקיבוצים ב-2013 ולאור התפתחות חברת השפע, ביקשו חברי הקיבוצים גם לשפר את איכות חייהם.
כך, לצד מודל "הקיבוץ השיתופי", בו ניתן שכר שווה לכל החברים, צמחו מודלים של "קיבוץ מתחדש" ו"קיבוץ מופרט", בהם ניתן לחברים שכר דיפרנציאלי, כמקובל בשוק העבודה. לצד אלו צמחה בקיבוצים תעשייה גדולה ומפותחת, חלקה הייטקיסטית, ובזכות הצלחתה זרם כסף רב לקיבוצים שהביא לשיפור המצב הכלכלי של החברים בהם.
הרובוט שהציל את הקיבוץ מפשיטת רגל
רק השבוע פורסם כי הכנסות יצרנית הרובוטים לבריכות שחייה מקיבוץ יזרעאל, מיטרוניקס, צמחו ל-313 מיליון שקל, כשעיקר ההכנסות ממכירת הרובוטים לבריכות פרטיות זינקו ב-11% השנה. החברה הוקמה ב-1990 על ידי קיבוץ יזרעאל ועל ידי תעשיות יזרעאל, ומניותיה נסחרות בבורסה בת"א, כש-60% מהן בידי קיבוץ יזרעאל ו-40% בידי הציבור. שווי השוק של החברה מציב אותה במקום הראשון מבין החברות הקיבוציות הציבוריות, וזאת לאחר שהקיבוץ כבר היה בדרך לפשיטת רגל כלכלית שנמנעה בזכות אותו רובוט - אשר הפך את הקיבוץ לאחד העשירים בישראל.
10 צפייה בגלריה
מנכ"ל מיטרוניקס אייל טריבר עם הרובוטים שהפכו את קיבוץ יזרעאל לאחד העשירים בישראל
(צילום: אלעד גרשגורן)
בחצרים, ב-1965, הוקמה חברת נטפים, חברת ההשקיה הישראלית לחקלאות בת-קיימא. נכון להיום נטפים שולטת ביותר מ-30% משוק ההשקיה בטפטוף העולמי, והמפעל נחשב לגדול במפעלי התעשייה הקיבוצית. הבעלים המשותפים שלו הם אורביה (80%) וקיבוץ חצרים (20%).
10 צפייה בגלריה
המפעל הגדול במפעלי התעשייה הקיבוצית - נטפים מקיבוץ חצרים, שהוקם כבר ב-1965
(צלם: חיים הורנשטיין )
גם קיבוץ מענית הוא דוגמא לקיבוץ שנחשב עני עד 1995, ומאז עשה הקיבוץ אקזיטים בשווי של מאות מליוני שקלים. ב-2017, למשל, מכר הקיבוץ את שארית אחזקותיו באנזימוטק, מפתחת תוספי מזון, בתמורה ל-140 מיליון שקל, כשלפי הערכה, קיבל אז כל חבר לחשבונו במצטבר מעל 1.5 מיליון שקל.
הקיבוץ גם מכר את מפעל "גלעם" לאחר כ-70 שנה שהיה ברשותו לקרן ההשקעות "פימי", שבראשות ישי דוידי, תמורת 315 מיליון שקל. קרן פימי השקיעה גם בתעשייה של קיבוץ עמיעד, שמייצרת מסנני מים למגזר התעשייה והבית, ושהמכירות שלה ב-2019 עמדו על מאות מיליוני שקלים.
10 צפייה בגלריה
מפעל אנזימוטק. לפי הערכה, כל חבר קיבוץ מענית קיבל אחרי מכירת החברה מעל 1.5 מיליון שקל
(צילום: אלעד גרשגורן)
חברת פלסאון תעשיות בע"מ, חברה ציבורית ישראלית, שעוסקת בייצור ושיווק מוצרים מפלסטיק בתחום אביזרי חיבור לצנרת להובלת מים וגז, היא אחת הגדולות בתעשיית הפלסטיק בישראל. היא נוסדה ב-1964 בקיבוץ מעגן מיכאל, בו ממוקם עד היום מפעל הייצור העיקרי שלה. הכנסות החברה מגיעות למיליוני שקלים בשנה, כשמרבית המכירות מיועדות לייצוא.
יזמות קיבוצית
"אנחנו מעודדים יזמות שמתחברת לאופי הקיבוצים. נכון לעכשיו, כ-85% מתעשיית הקיבוצים היא מסורתית: חקלאות, מים, מתכת, פלסטיק, ויתר ה-15% מופנה לתעשיות מתקדמות, כדוגמת תעשיית תוכנה וחומרה, מיחשוב ודיגיאטל, והבית החכם", אומר רפי נבו, מנכ"ל קרן משתלת הקיבוצים בתנועה הקיבוצית, קרן לעידוד החדשנות בקיבוצים, ומנהל אגף טכנולוגיה, מו"פ וחדשנות באיגוד, שמייצג, מסייע ומקדם את התעשייה הקיבוצית.
נבו, בן קיבוץ גלאון, שהספיק להקים ארבעה סטארט-אפים בתחומי המים, ה-IT, הקלינטק והחקלאות, הוא שהקים ומנהל את קרן משתלת הקיבוצים, בנוסף על תפקידו באיגוד התעשייה הקיבוצית. "יש התרחבות של קיבוצים לתחום ההייטק ויש השקעה במיזמים חדשניים וחיפוש בלתי פוסק של סטארט-אפים. אנחנו נמצאים בתהליכי שינוי של עולם העבודה. אנחנו לא יכולים להישאר מאחור בעולם שהוא הייטקיסטי. המציאות השתנתה. מפעל פניציה נסגר כי כל נושא הזכוכית לא קיים יותר, אנחנו מתאימים את עצמנו לתקופה ולקידמה. אנחנו מעודדים הקמת מפעלים בקיבוצים ברחבי הארץ ומדי שנה נפתחים בין 10 ל-20 מפעלים".
"בארה"ב ובאירופה המנהיגים מעניקים לתעשייה המקומית מקום של ערך וחשיבות, זה לא קורה פה. המדינה חייבת לתמרץ את התעשייה הקיבוצית, לייצר מוטיבציה באמצעות מיסוי מועדף ומענקים. לא רק מדינת ת"א צריכה להתקיים"
מרים דרוק, מנכ"לית איגוד התעשייה הקיבוצית, מחזקת את דבריו באשר לנחיצות התעשייה הקיבוצית בכלל, ומדגישה את כוחה ונחיצותה על רקע משבר הקורונה. "מדינת ישראל הבינה בתקופת הקורונה את חשיבות התעשייה המקומית לחוסנה של המדינה", היא אומרת. "התעשייה הקיבוצית, התשתית הכלכלית העיקרית של הקיבוצים, כוללת כ-250 מפעלים, כשב-2019 הגיעו מכירות מפעלי הקיבוצים לשיא של 46.8 מיליארד שקל.
"אלא שרוב הייצור הולך לשיווק בחו"ל, כשבשוק המקומי היתה עצירה של המכירות בעשור האחרון. עד לקורונה היינו תלויים בטורקיה ובסין, עכשיו הבנו כמה חשוב לפתח ולשמר את התעשייה הקיבוצית. בארה"ב ובאירופה מעניקים המנהיגים לתעשייה המקומית מקום של ערך וחשיבות, זה לא קורה פה. התעשייה שלנו עבדה במלואה בתקופה הזו, הוגדרנו חיוניים. סיפקנו תשובה לדרישות של מזון ותרופות ובנייה ותעשיות ביטחוניות. המדינה חייבת לתמרץ את התעשייה הקיבוצית, לייצר מוטיבציה באמצעות מיסוי מועדף ומענקים. לא רק מדינת ת"א צריכה להתקיים".
תשכחו מהקיבוץ הישן
כשמביטים אל רוב הקיבוצים של היום, אפשר לשכוח מכל מושג הקיבוץ הישן. בקיבוץ החדש אין עוד מושגים של לינה משותפת, לא רואים עוד חלוצים במכנסי חאקי קצרים וכובע טמבל, ולא שרים עוד בלדות לעוזבי קיבוץ. הקיבוץ של 2020 הוא מקום נחשק, בו מתגוררים גם לא מעט מיליונרים שנשמעים לכללי הקיבוץ. רבים מבני הדור הצעיר כבר לא עוזבים את הקיבוץ, אלא נשארים בו, ורבים מבקשים לעזוב את חיי העיר ולהתקבל לקיבוצים, כחברי קיבוץ או כשכירים, אלא שלכך לא תמיד יש מענה - כי פשוט אין מקום.
"הקיבוץ החדש שינה את אורח החיים, כי הוא נאלץ להשתנות בעקבות השינויים בסביבה כולה", מסביר ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, בן קיבוץ ודור שלישי בקיבוץ קבוצת שילר. הוא המזכיר של 257 קיבוצים ששייכים לתנועה הקיבוצית, בהם חיים 176 אלף איש, מצפון ועד דרום, בנוסף לעוד כ-5,000 איש שחיים ב-22 קיבוצים דתיים.
10 צפייה בגלריה
הקיבוצניק של היום הוא לא הקיבוצניק של פעם. ותיקים על קלנועיות בקיבוץ
(צילום: דוד (דדה) עינב)
"הקיבוצניק של היום הוא לא כמו סבא ואבא שלו שגדלו וחיו בקיבוץ. הקיבוצניק של היום לא מסתפק במועט, הוא חלק מהחברה. אבל המטרה היא לא לצבור כמה שיותר כסף או להיות עשיר. מי שזו המטרה שלו לא ימצא את מקומו איתנו"
"אני גדלתי בקיבוץ עני, במדינה ענייה. היום אנחנו נמצאים בעולם שבע, חיים במדינה מערבית מפותחת, כולנו חלק מחברת השפע. אם נמשיך להתנהל בעולם הזה כמו מעברה, לא נהיה רלוונטיים. היתרון שלנו היום הוא שיש ברשותנו את החירות לבחור: איזו צריכה ואיזה בית. בעקבות ההסדר (הבנקים והתנועות הקיבוציות חתמו אז על שני הסדרי חוב שחילצו את הקיבוצים מהמשבר. י.ו), הקיבוצים נכנסו לעולם הרבה יותר טוב. אמנם לא באמת רצינו בשינוי הזה, והוא נכפה עלינו במסגרת פתרון משבר הקיבוצים, אבל בדיעבד הוא הביא את הפריחה.
"הקיבוצניק של היום הוא לא כמו סבא ואבא שלו, שגדלו וחיו בקיבוץ. הקיבוצניק של היום לא מסתפק במועט, הוא חלק מהחברה. אבל המטרה היא לא לצבור כמה שיותר כסף או להיות עשיר. מי שזו המטרה שלו לא ימצא את מקומו איתנו. הכסף הוא אמצעי ולא מטרה. היינו ועודנו חברה שמושתתת על יסודות של ערבות הדדית וחיי קהילה. לאורך השנים יותר אנשים עברו מהקיבוצים מאשר נשארו בהם. מאז ששינינו את השיטה, מי שמגיע לא הולך, ועובדה שעכשיו אין מספיק מקום לכל המבקשים לעבור לקיבוץ".
מאיר גם לא מקבל את ההגדרה של קיבוצים מופרטים: "הטענה שהקיבוצים הופרטו היא לא נכונה. ברוסיה, כשהטייקונים קנו את המדינה ואת האדמות, זו הפרטה. הקיבוצים זו אגודה שיתופית, הנכסים הם של כולם. אמנם המדינה חילצה אותנו מהמשבר הכלכלי אליו נקלעו הקיבוצים בסוף שנות ה-80 כתוצאה מהאינפלציה הדוהרת, וזכינו אז בהסדר הקיבוצים. אז אנחנו לא מיליונרים, אבל כן יציבים כלכלית. בין הקיבוצים יש עשירים יותר ופחות, אבל העיקרון הכללי של כל חבר קיבוץ, בין אם הוא מנהל חברה או סמנכ"ל בכיר באינטל, זה שהוא משלם מיסים למדינה כמו כולם, ומהנטו שלו הוא משלם לקיבוץ 10%, היתר נשאר אצלו".
"המשבר היה גם שעתו היפה של הקיבוץ. הקורונה הוכיחה שוב, כשצריך להתמודד עם קושי מוחשי, מתגלה הרעיון הקיבוצי במלוא עוצמתו. ערבות ההדדית, חברות ותחושת הביחד, אפשרו לעבור את הימים הלא פשוטים בצורה יותר קלה מלכל אזרח אחר"
למה אתם לא מוסיפים הרחבות ובנייה נוספת, כשיש לזה כזה ביקוש?
"כשמשה כחלון היה שר האוצר, ביקשתי ממנו שיפסיק להפריע לתהליך הזה", מסביר מאיר. "יש מעט הרחבות בקיבוצים, בעיקר בפריפריה, כי המדינה לא מאפשרת. היא מתייחסת לנושא הזה כאל עסקת מקרקעין, וקיבוץ הוא לא עסקת נדל"ן. אנחנו לא רוצים כלום מהמדינה, רק שלא יפריעו. אם לא היו מפריעים לנו, אפשר היה כבר להוסיף בין 20,000 עד 40,000 מקומות דיור למבקשים. משנת 1993 לא קם אף קיבוץ חדש, בגלל תוכנית ישראל 2020 שלפיה לא מקימים יותר יישובים. לא ניכנע בנושא הזה, ואני מקווה שהממשלה הנוכחית תבצע את השינוי ההכרחי".
איך הקיבוצים התמודדו עם משבר הקורונה?
"לא מעט קיבוצים נקלעו לקשיים, ואנחנו מנהלים בימים אלו מאבק עם הממשלה, כדי שגם העצמאים שעובדים בקיבוצים יהיו זכאים לפיצויים. המשבר היה גם שעתו היפה של הקיבוץ. הקורונה הוכיחה שוב, כשצריך להתמודד עם קושי מוחשי, מתגלה הרעיון הקיבוצי במלוא עוצמתו. ערבות ההדדית, חברות ותחושת הביחד, אפשרו לעבור את הימים הלא פשוטים בצורה יותר קלה מלכל אזרח אחר".
פורסם לראשונה: 08:03, 28.05.20
