איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת סלע מתל אביב.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: בן (39), נופר (38), דור (שנתיים וחצי), אופיר (חודשיים).
הדירה: דירת ארבעה חדרים בפרויקט של גינדי מעל קניון tlv. משלמים 9,000 שקל כולל דמי ניהול. בן: "אנחנו פה שלוש שנים. גרנו לפני זה במרכז העיר, שנינו תל-אביבים המון שנים ואחרי שהכרנו חיפשנו מקום שהוא עם מרפסת, מעלית וחניה, השילוש הקדוש שאי אפשר בלעדיו. רצינו במרכז תל אביב אבל ראינו שאין סיכוי שנעמוד במחירים. כל מי שרוצה להישאר בעיר עם חניה ומרפסת מוצא את עצמו כאן. המון חברים שלנו הגיעו לגור פה בפרויקט".
מתחברים למגדלים? נופר: "אנחנו מאוד מרוצים והאמת שכמעט כל מי שגר פה מרוצה מאוד. יש פה קהילתיות מאוד גדולה ויש לי מלא קבוצות ווטסאפ עם חברים מהפרויקט, חופשת לידה ואמהות וכל מיני כאלה".
בן: "אנחנו הכרנו בלב העיר. גרתי בדירת רווקים כזו ושם פתאום ראיתי אותה מתחת לבית. הכרתי אותה כי היא הייתה מגיעה לבר שעבדתי בו. אחרי דקה מסלול אקספרס ואנחנו כבר עם שתי בנות. בכל מקרה אני בשל לסגור את הבסטה פה בגינדי. זה סבבה לי לגור בשכירות ואני לא חייב כמו הדור של ההורים שלנו את הארבעה קירות שלך". נופר: "חבל שלא קנינו פה בהתחלה כי אני מכירה כאלה שקנו פה על הנייר באותו מחיר שקנינו עכשיו את הדירה שלנו בשכונת שפירא. היום זה שווה הרבה הרבה יותר".
שכונת שפירא? בן: "קנינו לפני שנתיים ב-1.9 מיליון בבניין שעבר תמ"א 38. אנחנו מקבלים שכירות של 6,000 שקל. זו אחלה עסקה". נופר: "זה ממש התפתח שם ויש מלא חבר'ה צעירים".
לא רציתם לגור שם? בן: "אולי בפנסיה. זה עדיין קצת הארד קור בשבילנו". נופר: "כשהתחילה הקורונה וכולם נלחצו אמרנו שבמקרה הכי גרוע יש לנו דירה. אבל אנחנו צריכים להיות מובטלים הרבה זמן כדי שנסכים לזה". בן: "אני בעיקר שמח שעלינו על העגלה ונצמדנו לשוק. זה מרגיע שיש לך דירה. האמת שהיינו גם קרובים לקנות משרד להשקעה ומזל שנופר לא הייתה בעניין כי זה היה ממש לפני הקורונה ומי יכול היה לדעת שהקורונה תהרוג את המשרדים".
מה עושים? נופר: "אני עורכת דין בחופשת לידה. שכירה במחלקה המסחרית במשרד גדול בעזריאלי. אני אוהבת את המשרד שלי כי מרגיש שהם מעריכים את כוח האדם. זה לא העבדות של המשרדים בניו-יורק. למשל היו קצת קיצוצי שכר בתקופת הקורונה אבל בסוף שנה החזירו לנו רטרואקטיבית את מה שקיצצו - היו ממש בסדר. זו גם עבודה גמישה כי אף אחד לא מסתכל מתי אתה בא בבוקר או מתי אתה יוצא וזה משאיר לך מקום לחיים".
בן? "אני קם עם שיר בלב לעבודה. אני שחקן שעושה המון פרסומות כי אני בטייפקאסט שכל המותגים מחפשים. הישראלי החמוד, משפחה ושני ילדים, אני משדר פשטות ואני מלוהק המון. האנשים ברחוב לא מכירים אותי אבל אחרי שפוגשים אותי פתאום שמים לב שאני מופיע בכל מיני מקומות. זה טוב לי שאני לא מזוהה כי אני יכול לעשות המון מותגים. הכובע השני שלי, שהוא לא פחות מספק, זה הרצאות שאני עושה לארגונים. אני ד"ר התלהבות".
ד"ר התלהבות? בן: "זה הרצאות על פאשן לחיים. למצוא כלים להתחזק ולהיות יותר טוב בחיים. הכרת תודה על מה שיש ופורפורציות. אני מלמד ארגונים לעצור מדי פעם ולראות מה באמת חשוב. לחשוב חיובי. אני חי ככה מאז שאני מכיר את עצמי. איבדתי את אבא שלי כשהייתי בן 13 ואני חושב שזו הנקודה שבה זה התחיל. כבר חצי מיליון איש ראו את ההרצאה הזו ואני מרגיש שאני נותן לאנשים כוח ואנרגיה לחיים עם הקורונה ומחלות והקושי וריבים וגירושים - נותן להם זווית אחרת. עשיתי כמה ניסיונות לא מוצלחים של מכירת כרטיסים לקהל רגיל אבל זה פחות מתאים לי כי אנשים מצפים לסטנד-אפ וזה פחות זה".
קורונה? בן: "הייתה ירידה כמובן בהרצאות ועשיתי סרטוני מרפסת שהפכו ויראליים. נתתי אמונה ותקווה לאנשים ולא ציפיתי לתגובה ופתאום אנשים התחילו לשתף בכל מקום. בעיקר הקהל הדתי היה בטירוף על זה כי דיברתי על הכרת תודה על מה שיש לנו".
מינוס? בן: "לא. עזר מאוד השכר של נופר ואני עם הרצאות בזום אז אנחנו עם הראש מעל המים".
ההחלטה הכי טובה? בן: "לא לקנות משרד לפני הקורונה".
הבילוי שלכם? נופר: "מסעדות. שנינו מאוד פוד׳יס וכל ההמלצות לחבר'ה זה אנחנו". בן: "לשבת על הבר, דרינקים, אנחנו יודעים איפה המנות השוות. מתים על זה. ברמה שאנשים שואלים איך אתה יכול לשים סכום כזה על מסעדה אבל אנחנו מתים על זה".
חופשה אחרונה? נופר: "היינו במלא צימרים כי זה מה שהיה אפשר. היינו חייבים קצת חופש בארץ כי לא היה חו"ל".