בית משפט לענייני משפחה פסק כי בן זוג שבגד אינו מאבד דבר מזכויותיו הרכושיות, "אך לא בהכרח יזכה להטבות מבן זוגו, שעשוי לדרוש דרישות כספיות". האם בגידה משפיעה על חלוקת הרכוש בין בני הזוג או מאפשרת לבטל הסכם גירושין שנחתם?
הצד שלה
אישה שבגדה בבעלה האמיד ביקשה מביהמ"ש לבטל הסכם גירושין שנחתם ביניהם לאחר גילוי בגידתה, ושקיבל תוקף של פסק דין. האישה טענה כי זו סחיטה, שכן ההסכם הוא פרי איומו של בעלה לפרסם את דבר הבגידה. האישה טענה כי חששה מתגובתם של ילדיהם. לטענתה, היא מתקשה בעברית ובעלה לשעבר בגד בה אף הוא. לדבריה, ההסכם אינו הוגן, קיצוני ומדיר אותה מחלקה ברכוש המשותף.
האישה טענה כי חתמה על ההסכם מכיוון שהאירוע במלון גרם לה מצוקה נפשית קשה. לטענתה, המצג שהציג הנתבע ולפיו בידיו קלטות יצר איום שגרם לחתימתה על ההסכם, שאם לא כן (כך לטענתה איים הנתבע) יפיץ בעלה לשעבר את המידע. לבסוף טענה האישה כי את תנאי ההסכם הכתיב בעלה לשעבר, הוא נחתם בתוך 48 שעות מרגע האירוע במלון ולא ניתנה לה אפשרות לשקול אותו באמת. "ההסכם נקמני ואובססיבי. לתובעת לא נותר עתיד כלכלי, שכן כולה הייתה תלויה כלכלית בנתבע". לפיכך טענה האישה כי לבית המשפט סמכות לבטל את ההסכם, בין היתר בשל עילת עושק, טעות והטעיה.
הצד שלו
הבעל לשעבר טען כי ההסכם הוגן, ומה שפוגע כביכול בתובעת הוא ויתור על חלקה בבית לטובת ילדיה. לטענתו, היא הייתה להוטה להשלים את ההסכם כדי לחיות עם מאהבה, שבהמשך נטש אותה. רק חודשים מאוחר יותר, משזכתה בגירושין, נזכרה לבקש את ביטול ההסכם. לדבריו, עוד בשנות ה-80 חתמו על הסכם ממון שקבע הפרדה רכושית, וכי התובעת בחרה שלא ללמוד או לעבוד וראתה בו מממן. לטענתו, בעקבות ההסכם לא נותרה התובעת חסרת כל, שכן קיבלה מחצית משלוש דירות וכמיליון שקל, איש לא כפה עליה להסכים לחתום על ההסכם ומעולם לא אמר לה כי צילם את המפגש המיני, להבדיל מצילומו בטלפון את העימות עם התובעת ומאהבה.
(צפו: זוגות מדברים על הבגידה שהיתה)
אי-נעימות אינה עושק
השופט ארז שני דחה את תביעת האישה והטיל עליה הוצאות משפט של 50 אלף שקל. הוא קבע כי הסכמי גירושין וממון מובאים לאישור ביהמ"ש, המוודא כי הצדדים חתמו על ההסכם בהסכמה חופשית והבינו את משמעותו ותוצאותיו, ולא על נקלה יבוטל: ביטול הוראותיו יגרור את ביטול פסק הדין. עם זאת, אפשר לבטל הסכמים שקיבלו תוקף של פס"ד אם יוכח שנפל פגם בהליך אישורם בפני ביהמ"ש או שנפל פגם מהותי בכריתתם בהתאם לעילות המנויות בחוק החוזים כגון טעות, הטעיה, עושק, כפייה, סיכול וכו'.
בעניין התובעת קבע ביהמ"ש כי "מבחינתה הייתה הסיטואציה בלתי נעימה, ואולם, זו הבינה היטב את טיב ההסכם. לא הונחה לפניי כל ראיה אובייקטיבית כי סבלה מחולשה שכלית או גופנית שהיא מעבר ללחץ של אי־הנעימות בסיום נישואיה. לחץ וחוסר נעימות אינן עושק". עוד קבע השופט: "הבה נאמר דבר לא נעים, ולפיו בן זוג בוגד אינו מאבד דבר מזכויותיו הרכושיות, אך לא בהכרח יזכה להטבות מבן זוגו. האחרון עשוי לדרוש דרישות כספיות". עוד קבע בימה"ש כי הסכם שאינו מחלק בשווה את הרכוש אינו מנוגד לתקנת הציבור.
עו"ד אוהד הופמן, המתמחה בדיני משפחה וירושה שלא ייצג בתיק, ממליץ שלא למהר לחתום על ויתור רכוש. לדבריו, "הסכמים קשה לבטל, וחשוב לא למהר לבצע ויתורים רכושיים. הסדרת נושא הרכוש בהסדר ממון מבעוד מועד הייתה יכולה לבטל את ההסכם שעליו האישה חתמה בנסיבות אישיות לא פשוטות. נסיבות אלה אולי מצדיקות את ביטול ההסכם בעיניים חברתיות־תרבותיות מסוימות, אך לא בפני ביהמ"ש".
עו"ד זיוון אלימי, שייצג את הגבר: "ההסכם היה הוגן, הותיר את האישה עם ממון רב, ונתן מענה לחששות מרשי לנוכח נסיבות הפרידה והרצון להגן על הרכוש המשפחתי לטובת ילדיהם המשותפים. האישה חתמה על ההסכם מרצונה המלא והחופשי, ולא הופעלו עליה כל איום או כפייה".
עו"ד ליאן קהת, שייצגה את האישה: "נערער. ביהמ"ש התעלם מראיות רבות. פסה"ד מותיר אישה לא צעירה, לא משכילה, שלא עבדה מחוץ לביתה, ללא מזונות וללא קורת גג לאחר שנים של נישואים. היא נושלה מזכויותיה בבית המשפחה ששוויו יותר מ-10 מיליון שקל. פסק הדין עמוס בשגיאות רבות ובהתעלמויות רבות של ביהמ"ש מעובדות ברורות, ואני מקווה שביהמ"ש המחוזי יתקן את שדרוש תיקון".
