מנכ"ל איקאה באולפן ynet
(צילום: שחר גולדשטיין, ירון ברנר)
איך מצליחה איקאה ליפול על הפנים פעם אחר פעם? שלומיאליות, זחיחות יתר או מציאות של בלגן הזוי בניהול פתיחת החנויות ע"י המדינה? בחינת המסלול שעברה הרשת מאז גלי הזעם שליוו את פתיחתה בתום הגל הראשון ועד הזיגזג שטרם הסתיים עם הודעת הפתיחה החלקית השבוע (ממנה נסוגה באותו ערב), מצביעה על שילוב של השלושה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
איקאה נתפסת כבריון של השכונה אף שלטענתה יש לה חוות דעת משפטית התומכת בגישתה. מנגד, חי גאליס, מנכ"ל ביג שמסר לחנויות במרכזיו לפתוח בכל מחיר, זכה להילת לוחם צדק. אחת הסיבות לכך היא שבמקום לגייס את המציאות של עבודה בתנאי אי-בהירות לטובתה, היא דרכה על חרדות ומצוקות של רבים.
איקאה ישראל בחרה בשיטת ההתקרבנות המקומית: אכלו לי, שתו לי, למה מקס סטוק, למה הום סנטר. זו התנהלות שעומדת בניגוד לדנ"א של הרשת השוודית שמקפידה לתקשר עם הצרכן ולשים אותו במרכז. אצלנו הניחוח העולה הוא הדאגה לשורת הרווח - מקומם תמיד, והיום עוד יותר. למה לא בדקו כמה לקוחות נדבקו בחנויות בישראל או בעולם כדי להמחיש שאין סכנה ושאכפת להם מהצרכנים?
סניפי איקאה סגורים בעוד מדינות בעולם, אך שם מציעים שירותי משלוחים ואיסוף בחנויות. בישראל אין איסוף עצמי והקניות אונליין צולעות - הן פועלות בשתי חנויות בלבד והמשלוח יקר (250 שקל לפחות). לדברי המנכ"ל שוקי קובלנץ, הבעייתיות נובעת מכך שאין להם מרכז לוגיסטי בארץ. האם רשת הענק לא יכלה לנצל חלק ממאות עובדיה שבחל"ת כדי לייצר פתרון נגיש וזול לאספקה ללקוחותיה? האם השקעה בפתרונות לא הייתה עדיפה על פני הנזק התדמיתי?
איקאה בחרה ללכת במסלול המשפטי. בישראל כמו בישראל, הנחיות פתיחת החנויות מעורפלות וקוראות לוויכוחי פרשנות אינסופיים, ואפילו בתוך משרד הבריאות מדברים בקולות שונים. אין הגדרה מהם "צרכים חיוניים" כך שייתכן שהצדק עם איקאה - אבל לפעמים צריך להיות חכם ולא צודק. אולי הם גם היו זוכים לתמיכת הציבור ככה.
האם התנהלות הרשת תשפיע על המכירות כשייפתחו החנויות? ספק גדול. קהל לקוחות גדול ימשיך להגיע בגלל עוצמת המותג, נחיצות המוצרים והרעב לשופינג. מה שיישאר זה הטעם הרע, וחבל.
