הזרם לא עוצר. בימי יובש אלה, הלוואי שהיה זה זרם מי הגשמים, אולם הזרם הבלתי נפסק הוא של שליחת העובדים הביתה בעיצומו של הסגר השלישי.
הנתונים שפרסם הבוקר (שלישי) שירות התעסוקה פשוט עצובים ומדכאים: 11 אלף דורשי עבודה חדשים נרשמו ביממה האחרונה. הם התווספו למאה אלף שכבר נשלחו הביתה ממקום עבודתם בסגר הנוכחי, רבים מהם בפעם השנייה והשלישית. חמישית מהם לא יזרקו יותר ממקום עבודתם, הם פשוט פוטרו סופית.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ל-ynet נודע כי מספר מחוסרי העבודה הכולל של שירות התעסוקה עומד על 745,655 אנשים. כל אחת ואחד מהם הם אישה או גבר שלא עשו שום דבר רע. הם רק רצו לעבוד ולהתפרנס. ואז בא בבוקר המעביד והודיע להם, פעמים רבות במסרון קצר לסלולרי: אל תבוא לעבודה. יצאת לחופשה. במקרה הגרוע זה יהיה: בוא בבקשה היום לשימוע.
50 אלף עובדים כאלה נרשמו כדורשי עבודה מאז הידוק הסגר, רק לפני חמישה ימים. הגענו כבר לשיעור של 45.6% מהנרשמים מאז תחילת הסגר, ב-27 בדצמבר. מאז נזרקו, ממש כך, ממקומות העבודה 110 אלף עובדים. כל אחד מהם הוא אדם שהושפל, חטף מכה לא קלה בכנף של חשבון הבנק וצריך לחשב כעת את התנהלותו הכלכלית מחדש.
וכך אנחנו כאן במערכת מקבלים מדי בוקר את המספרים היבשים, שמאחורי כל אחד מהם עומדים אישה וגבר עם דמעות בעיניים. אלה רק מספרים על עובדים עצובים שנשלחו הביתה ממערכת החינוך, מהחנויות הסגורות, ממכוני הכושר העולים כבר ארבעה חודשים, מבתי המלון הנעולים. לא שמענו עליהם מילה אחת מנתנינו, גנץ, לפיד, ליצמן, זליכה, חולדאי ואין די מקום לציין את כל השאר.
המגיפה הכלכלית עוד כאן, והיא לא תעבור בקרוב
בימים האחרונים, דווקא בעיצומו של סגר הדוק, כשרוב אזרחי המדינה יושבים ספונים בבתיהם וכשהתחלואה גבוהה מתמיד - החל בוהק לפתע האור בקצה מנהרת המגיפה. כמעט שני מיליון ישראלים כבר חוסנו, מיעוטם גם בפעם השנייה. לפתע החלום לחזור לשבת בבית הקפה עם חברים, לראות סרט חדש בבית הקולנוע ולשוב להתאמן במכון הכושר - נראה מוחשי וקרוב.
אז זהו, המגיפה הקטלנית תכף מאחורינו? חבל, אבל ממש לא. כבר בימים הראשונים של הסגר הראשון הודבקה למילה "המגיפה" עוד מילה - "הכלכלית". מהר מאוד התברר שאין כאן רק מגיפה אחת - יש שתיים.
שבועיים בלבד לאחר שנגיף הקורונה החל להתפשט במהירות ברחבי הארץ, הוכרז על סגר. מי האמין אז שעוד נחבר למילה סגר מספרים: ראשון, שני, שלישי. בתוך ימים מצאו עצמם מיליון ורבע עובדים, שרק לפני רגע התפרנסו בכבוד, סגורים בבית, בלי עבודה. מיעוטם פוטרו כבר אז, רובם, יותר ממיליון, הוצאו ל"חופשה" ללא תשלום. בלשון צדי צרפתי: חופשה - זאת לא הייתה.
מאז חלפו, ממש לא ביעף, עשרה חודשים. המגיפה הבריאותית הכתה קשות באזרחי המדינה, אולם החיסונים כבר כאן ואחת משתי המגיפות כנראה תתנדף מפה. זאת הבשורה הטובה.
ויש גם בשורה פחות טובה. נשארנו עם המגיפה הכלכלית - ולה לפי שעה אין חיסון. מאה אלף העובדים שנשלחו שוב הביתה בסגר השלישי, ללא תאריך יעד לחזור לעבודה, הצטרפו למאות האלפים שחלקם כבר יושבים בבית חצי שנה, שמונה חודשים, 10 חודשים.
שר האוצר נגד המודל הגרמני: "מה יעזור אם אתן כסף לבעלים עבור עובדים כשהעסק סגור?"
(צילום: אלכס גמבורג, שחר גולדשטיין)
ומה עשו למענם מי שדאגו כעת להביא מול המצלמות את החיסונים? לא כלום. ממש לא כלום. הם מקבלים אומנם דמי אבטלה, אולם את עבודתם רבים מהם הפסידו. בעוד חמישה חודשים, כאשר יגמרו דמי האבטלה, למאות אלפים לא תהיה עבודה ולא יהיו דמי קיום.
למה? כיוון שהממשלה פשוט נרדמה. המודל הגרמני, המותיר עובדים במקום עבודתם, לא אומץ. חודשים רבים בוזבזו מבלי להכשיר אפילו חלק ממאות אלפי המובטלים לעבודה חדשה. במקום לסגור רק ערים אדומות - נסגרה המדינה כולה, על עסקיה, קניוניה וחנויותיה. ענפים שלמים, התיירות, האומנות, הבידור וההסעדה הושבתו. 80 אלף עסקים נסגרו, ואין מושיע. החיסון למגיפה הכלכלית רחוק מאי פעם.
