להתחיל מחדש: מייעוץ תקשורת לעיצוב בבטון I צפו
(כתבתה של קרן נתנזון ויץ, צילום: ירון שרון, עריכה: תמר אברם)
לא מעט בכירים במשק הישראלי הולכים להיות מופתעים, מאחר ואת השם והפנים של רותי רומשטיין הם מכירים היטב. למעלה מ-20 שנה היא שימשה כדוברת ובהמשך משנה למנכ"ל רן רהב תקשורת, כשבין התקציבים שניהלה במהלך השנים היו: חברת טבע, ישראכרט, אידי בי, ECI, שטראוס עלית, וכן חברות נדל"ן כמו גב ים וגזית גלוב.
היום, תמצאו אותה בחצר ביתה בצפון הישן של תל אביב, אותה הסבה לסטודיו בו היא עוסקת בעיצוב מבטון של עציצים, מגשים, אקססוריז לבית וגופי תאורה. לבושה בסינר ונעלי עבודה, עומדת שעות על הרגליים, מערבבת ויוצקת - הכי רחוק מהלוק המתוקתק על עקבים, עליו הקפידה בגלגול התעסוקתי הקודם שלה.
3 צפייה בגלריה
מייעוץ תקשורת לעיצוב מבטון: בסינר ונעלי עבודה, שעות ארוכות על הרגליים
(צילום: ירון שרון)
כשרומשטיין (50) עזבה במהלך 2019 בהחלטה לא מחושבת את הג'וב היוקרתי באחד המשרדים הנחשבים והיפים בישראל, אחרי כמה חודשים של חופש ובחינת הצעות מכל משרדי הייעוץ התקשורתי שחיזרו אחריה, היא החליטה לבסוף לפתוח משרד עצמאי. "משהו החזיק אותי מלתת תשובה חיובית לכל ההצעות שקיבלתי. אני זוכרת שאמרתי לחברה יש לי מחר ראיון לעוד 'תפקיד מוות'. אז היא אמרה לי את שמה לב איך את קוראת לזה? אז עניתי לה שזה תפקידי מוות כי את יודעת איך היום מתחיל אבל לא איך הוא נגמר. זה תחום קשה".
מתוך ההבנה שאיננה רוצה להיות יותר שכירה, היא חברה לשותפה פוטנציאלית, לקוחות נאספו, היה כבר לוגו, הן נכנסו להליך של ייעוץ עסקי, אבל רגע לפני חתימה ויציאה לדרך משותפת החליטו השתיים לוותר ולהתפצל.
"זה היה בתחילת 2020 רגע לפני טירוף הקורונה, כשרק התחילו לזרום הידיעות על וירוס חדש", מספרת רומשטיין, "מבחינתי זה היה סימן משמיים שאני לא צריכה לעסוק בזה יותר. המרדף אחרי הזנב, אחרי עוד אייטם ועוד אייטם, זה לא משהו שרציתי, לא כשכירה ולא כעצמאית".
עד אז העיסוק בבטון היה תחביב אליו נחשפה דרך סרטון ביוטיוב בתקופת הביניים של חיפוש העבודות. אחרי שלל ניסיונות, במהלכם נשברו לא מעט כלים, פיתחה טכניקה משלה ובסיומה קיבלה החלטה שלא רק שהיא לא רוצה לעבוד בתקשורת יותר, אלא שהבטון הוא הייעוד החדש שלה. "לפני כן לא עשיתי כלום בידיים, לא ציירתי ולא ידעתי אפילו לאפות. היו לי הרבה פאשלות בהתחלה, אבל עם הזמן למדתי ולמדתי ויש בזה משהו ממכר. אמרתי לעצמי שאם אני יוצרת דברים כל כך יפים ואיכותיים, זה מה שאני צריכה לעשות כל היום".
ב-11 במרץ, מספר ימים לפני הסגר הראשון, רומשטיין פנתה בלילה ליועץ מס שמחובר און ליין וביקשה, על אף האזהרות, לפתוח רשמית את העסק. לא רק לו, גם לה חיכתה הפתעה.
"בחודש הזה ספציפית מכרתי כמויות מטורפות, בעלי שהוא רופא, היה בשוק, כי הרווחתי יותר ממנו. זה היה פסח, הכל היה סגור וכולם ישבו בבית ורצו לשלוח מתנות. ישנתי שלוש שעות בלילה, כל המשפחה עבדה אצלי. הבת שלי כתבה את הברכות, הבן גזר אריזות, את בעלי לימדתי לשתול. יצאו כמויות של משלוחים, עד שהייתי צריכה להעסיק גם שליח. לא נעים לי להגיד כי לכל כך הרבה אנשים קשה עכשיו, אבל הקורונה, ממרץ, זו אחת התקופות הכי יפות שהיו לי בחיים".
בהמשך, כשהקשר האנושי היה חסר לה, היא שכרה סטודיו בדרום תל אביב, בו היא מעבירה - בין הסגרים ובקפסולות בהתאם להנחיות - סדנאות לקהל הרחב, בהן היא נותנת טעימה לעולם החדש שלה. אחת המנכ"ליות איתה עבדה בעבר כבר הגיעה לסדנה עם הבת שלה, בכירים אחרים מפרגנים וזוכרים להזמין ממנה מוצרים לחברות אותם הם מנהלים.
איזו אדפטציה עשית לכישורים והתובנות שרכשת במקצוע הקודם?
"כל מה שעשיתי שקשור בקידום מכירות, שיווק וכתיבת פוסטים מכירתיים, מסייע לי היום, למשל אני מפרסמת רק בפייסבוק ובאינסטגרם. אחרי 24 שנה בתפקידי דוברות שונים, הלקוחות היו הדבר הכי חשוב וזה משהו שנשאר בדי.אן.איי. למדתי להיות זמינה 24/7, כי אם יש ללקוח משבר, דיווח מהבורסה, או שיחת ועידה באחת עשרה בלילה, זה מחייב לחיות עם הטלפון ביד, שבתות, חגים, ארבע לפנות בוקר. בגלל זה אני כל כך זמינה ללקוחות החדשים שלי. הם מופתעים כשאני עונה להם בכל שעה. את העסקאות הכי שווות שלי אני עושה ב- 1-2 בלילה כששולחים הודעה לפייסבוק. לא משנה כמה יפה המוצר, הכל תלוי בשירות".
יש דברים שאת מתגעגעת אליהם?
"אני לא אומרת שזה לא כיף לצאת בבוקר ולהתעסק בדברים "החשובים". זה כיף לפתוח מהדורת חדשות, להשפיע על סדר היום. אני זוכרת שנסענו באוטו, וברדיו הקריאו תגובה של טבע, ואמרתי היי אני כתבתי את זה. זה כיף להרגיש שאתה משפיע, ולקבל משכורת גבוהה, אבל זה ממש לא החיים עצמם".
עבדת עם האנשים המשפיעים על הכלכלה הישראלית, כל האפשרויות פתוחות בפנייך ובסוף בחרת לעשות מעמדים של עציצים מבטון.
"הגיע שלב שלא יכולתי להכיל יותר את הסטרס. הכסף הופך להיות חסר משמעות אם אתה בעבודה כל כך הרבה שעות. אני אומנם מרוויחה כרגע פחות, אבל יותר מאושרת. אני בת מזל שגיליתי את זה בגיל 50 ולא בגיל 65, לצאת לפנסיה ולגלות שאתה לא מכיר את הילדים שלך ושלא גידלת אותם בעצם. אירוע שהשפיע עליי היה כשהבת שלי הייתה קטנה, היא נפלה מהנדנדה בגינה הציבורית ושברה את היד, כרגיל הייתי בטלפון בשיחת ועידה עם לקוח והגעתי אחרונה אליה כשכל האמהות כבר הספיקו לרוץ אליה. אז כן, היה לזה מחיר".
ובכל זאת, יש סיכוי שתחזרי לדוברות?
"אני עובדת פיזית יותר קשה, לפעמים קמה בארבע בבוקר ובחמש כבר מערבבת בטון, אבל אני הבוס של עצמי. מסתובבת כל היום בבגדי עבודה, בסינר וכפפות ולא מפסיקה לחייך. מבחינתי, אני מעדיפה לשבת ולשתול 200 עציצים ביום, על משבר אחד של אופטלגין".
