מנדי יצחקי (26), שליח חב"ד בשכונת נחל בקע בבאר שבע, התגורר עד לאחרונה עם אשתו ושני ילדיו בדירה שכורה מרוהטת. בתום החוזה, אמרה להם בעלת הבית שהם יכולים לקחת איתם את הספות לדירה הבאה. באופן מקרי לחלוטין, גילה בתוך הספה מעטפות עם שטרות דולרים ואירו בשווי עשרות אלפי שקלים.
"נהנינו מהספות, הילדה שלי קפצה עליהן, הילדים שלי פיזרו עליהן ביסקוויטים, אפילו בפסח כשהפכנו את כל הבית, לא נגענו בספות כי לא היה לנו זמן לזה".
"ואז אישתי איבדה עגיל", מספר יצחקי. "הוא נפל עמוק למטה. אני בתור בעל טוב חיפשתי אותו, ושם מצאנו מעטפות עם דולרים. ישר אמרנו: 'זה שייך לפולינה', לאישה המבוגרת שנתנה לנו את הספות במתנה".
"כשעברנו דירה, אז נולד לנו בן, הם אמרו לנו 'תיקחו את הספות איתכם, אחרת הטרמיטים יאכלו את זה'. אז כמעט הטרמיטים אכלו את הכסף".
לא עולה המחשבה 'זה כבר שלנו, בוא ניקח'?
"לגמרי לא. אנחנו יהודים מאמינים, וכסף שהוא לא שלנו - הוא לא שלנו. כסף זה לא הטופ שבטופ, יש דברים יותר חשובים מכסף. אז התקשרנו אליה".
ואיך היא הגיבה?
"האישה דוברת רוסית וידייש אז הבאנו מתרגם. היא אמרה לנו 'נתתי לכם את הספות', אז התחלנו להגיד לה 'מצאנו שם כסף. המון כסף', והיא ענתה 'כסף? למה לא לקחתם?'. היא אישה מבוגרת אבל צלולה. 'דברו עם הבן שלי', היא אמרה. הבן שלה רופא, איש עסוק. וזהו, היא הגיעה לקחת את הכסף, הנחתי לו תפילין, הוא התחיל לדבר קצת בידייש, התרגש".
כמה כסף היה שם בסך הכל?
"האמת שלא ספרנו. אשתי ואני ראינו שרשום על המעטפות סכומים באירו ובדולר ברוסית. הגענו למסקנה שזה בערך מאה אלף שקל. הוא שמר פרוטה לפרוטה, כל מיני סברות עלו, אולי זה של ניצול שואה שקיבל את הכסף ולא רצה ליהנות ממנו, אבל שמר אותו לילדים שלו ולא הספיק לספר להם.
"אנחנו צריכים לקנות דירה, ואם היה לנו את הסכום הזה היינו קונים דירה. אנחנו צריכים 50 אלף שקל, ופה היה יותר. אבל זה לא כסף שלנו".
אתה אומר שאתה תבוא על גמולך בלי שום קשר.
"אני כבר באתי על גמולי. בשכונה אמרו לי, 'אנחנו יכולים להבין הכל, אבל כסף - כל כך הרבה כסף'. אנשים כאן, שחיים בעמידר, אמרו 'זהו, אתה לא צריך לדבר איתנו, הבנו שיש פה משהו. יש פה משהו אמיתי בכל מה שאתה אומר'".