איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת פנקה-פטי
בצילום: עמנואלה (44), מאוריציו (53)
הדירה? גרים בשכירות בדירת שני חדרים בבניין חדש בפלורנטין. משלמים 6,500 שקל. עמנואלה: "זה מטורף. אנחנו רוצים לגור בתל-אביב כי זה כיף אבל זה ממש-ממש יקר. איפה שגרנו בסיציליה דירה כזו בעיר הייתה עולה 2,000 שקל. בכפר זה היה אפילו הרבה פחות. יש לי דירה ברומא בשכונה טובה, חדר וחצי שאני משכירה ב-2,000 שקל - ההבדלים גדולים".
סיציליה? עמנואלה: "אני נולדתי ברומא אבל עברתי לגור בסיציליה, ונפגשנו במסעדה שהייתה לי. מאוריציו היה לקוח במסעדה. עלינו לפני שנתיים וחצי. אני זוכרת שבפעם הראשונה כשקנינו בסופרמרקט קיבלנו את החשבון והיינו בשוק. הסתכלנו על השקיות ואמרנו שאין סיכוי, ושאלנו אולי יש טעות. זה לפחות 40%-30% יקר יותר מאיטליה".
תל-אביב? עמנואלה: "אני מתה על העיר. זו עיר דינמית בינלאומית ויש פה אנשים מכל העולם. בכל רגע יש פה מה לעשות. מוזיקה, ספורט, מסעדות מעולות. זה עיר של חופש כל השנה. אפילו כשאתה לא בחופש אתה מרגיש בחופש. זה מה שאני אוהבת. בפלורנטין כולם בחוץ, יוצאים בלי בגדים או נעליים, לפעמים קצת יותר מדי, לא כמו באירופה, אבל ככה זה פלורנטין. לפעמים אני מתגעגעת לאנשים לבושים יפה ויותר פורמלי כמו באיטליה אבל זה יותר פשוט לגור פה, קונים פחות בגדים. אני אוהבת פה גם את האנשים שדואגים לאכול טוב, לטייל, ליהנות מהחיים. לא משנה אם התיק הוא פרדה או מהשוק, מה שמשנה זה לצאת, לאכול טוב, לשתות וליהנות".
אתם יוצאים הרבה? מאוריציו: "כן. זו שכונה טובה לצאת בה. יש מלא מקומות. לי יש קורקינט חשמלי ואני מאושר. מסתובב עליו ולא צריך שום דבר אחר". עמנואלה: "אני אוהבת את המסעדות של אייל שני".
מה עושים? מאוריציו: "אני מאמן כדורגל ומנהל מקצועי. כשעליתי לארץ התחלתי לעבוד בקבוצה קטנה של עולים חדשים. אני המנהל האזורי ובונה תוכניות יחד עם המאמנים". עמנואלה: "הם מנסים להכניס להם תרבות של כדורגל כמו באיטליה. פה אין תרבות של כדורגל מקצועי. באיטליה למשל בית ספר לכדורגל זה כמו צבא".
עמנואלה? "עבדתי שנים בתחום האוכל והיין. אחרי שטיילתי בכל העולם וקידמתי את היין האיטלקי החלטתי לעבור לסיציליה, שזה אזור שאני מאוד אוהבת. עבדתי בבית ספר קולינרי מפורסם ואז פתחתי מסעדה בקטניה. בשלב מסוים התעייפנו מלגור באיטליה. זו מדינה שאנחנו אוהבים מאוד אבל זו לא מדינה דינמית. פה אנשים בתנועה, אנשים חיים, לפעמים אפילו דינמיים מדי. באירופה אנשים עייפים. היינו פה בחופש ואני יהודייה אז התחלנו לחשוב על עלייה. מאוריציו משוגע כמוני ואמר 'למה לא', ואחרי שמכרנו את המסעדה, עלינו. הכרתי כמה אנשים פה אבל לא הייתה לנו עבודה או דירה. היה צריך לחפש עבודה וללמוד את השפה ולהתחיל חיים חדשים. התחלתי לעבוד כשפית פרטית ועם חברות תיירות שעושות טיולי אוכל לאיטליה, ואחרי שנה טובה הגיעה הקורונה ועברתי לעשות קייטרינג של אוכל מהבית".
הכירו אותך? עמנואלה: "אנשים שמעו מפה לאוזן וקצת פרסום בפייסבוק. בשנה הראשונה שלי בארץ הכרתי המון אנשים. עבדתי באירועים בבית של שגריר איטליה ובמכון האיטלקי אז התחילו להכיר אותי. היום אני עובדת עם לשכת המסחר האיטלקית בתל-אביב בתחום הקולינרי, ועושה את החיבורים והקשרים בין חברות איטלקיות שרוצות למכור פה וחברות ישראליות שרוצות לייבא מאיטליה, ובנוסף אני שפית בכל מיני אירועים ואני עדיין מתכננת טיולי אוכל ויין לסיציליה או לפיימונטה ומקווה שזה יחזור כבר".
תפתחי מסעדה איטלקית? עמנואלה: "לא. אני אוהבת לבשל אבל מסעדה זה משהו אחר. זה בית כלא. כשאנשים בחופש את עובדת, וצריך לנהל עובדים וביורוקרטיה, זה לא כמו לבשל. אולי אפתח מקום פרטי לאירועים, סדנאות קולינריות וקייטרינג. לא הייתי רוצה מסעדה כי זה הרבה עבודה וסיכון גדול, למרות שאני חושבת שחסר אוכל איטלקי אמיתי. יש אולי מסעדה שתיים טובות, אולי בגלל שאסור להזמין שפים איטלקים לבוא לעבוד פה. הישראלים מאוד אוהבים את איטליה וכששומעים שאני מדברת איטלקית הם משתגעים. הם אוהבים את האוכל האיטלקי מאוד ואפשר למצוא פה את כל המוצרים, אבל חסר קצת טכניקה ואיך משתמשים בחומרי הגלם".
מינוס? מאוריציו: "לא. אנחנו מנסים לשמור". עמנואלה: "זה קצת מתסכל כי אתה עובד לשלם את השכירות ואנחנו לא מצליחים לחסוך. באיטליה היינו יכולים לחסוך, אבל נראה לי שכולם חיים פה ככה, אחרת אני לא מבינה איך הם יכולים לצאת כל יום למסעדות ולטוס לחו"ל פעמיים-שלוש בשנה".
חופשה אחרונה? עמנואלה: "לטייל פה זה יקר. הצימרים פה זה במחיר של מלון 5 כוכבים באירופה, אז אנחנו עושים טיול של יום וחוזרים".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
