בהלת הקורונה: הישראלים אוגרים, המדפים ריקים
(צילום: נדב אבס, אלי סגל)
עדיין אין בישראל מגפה של קורונה ומספר החולים בפועל - חולים חדשים, בניכוי חולים שכבר החלימו - נמוך. אך יש בישראל התחלה של פאניקה צרכנית (אף שהסיפורים על מדפים ריקים בסופרמרקטים מופרכים ברובם), יש בריחה מהבורסה ויש עיכוב קטלני בקבלת החלטות כלכליות גורליות החיוניות לשמירה על תפקודו הסביר של המשק. הן צריכות להתקבל מהר - ולהיות מיושמות מהר.
טוב עשתה הממשלה שאימצה אתמול את ההמלצה שהועלתה לראשונה ב"ידיעות אחרונות" לפני עשרה ימים להקים קרן מיוחדת בת 4 מיליארד שקלים לסיוע לנפגעי קורונה. כעת הכרחי להוציאה מיד לפועל. לסייע לרבבות עסקים כדי שלא יפטרו עובדים, לסייע ליצואנים העלולים לאבד שווקים, לסייע לעובדים מהבית ולמי שאינם יכולים לעבוד מהבית ולסייע לחברות תעופה מקומיות.
הסיוע הממשלתי יכול ללבוש צורות שונות: מענקי עזרה ישירים, דחיית תשלומי מס ואגרות ובעיקר מתן ערבויות לאשראי מהבנקים. לממשלת ישראל מסגרת של עשרות מיליארדי שקלים למתן ערבויות כאלה. למה לחכות?
ההתמקדות הכמעט בלעדית בבידודה האווירי של ישראל מובילה למצב של "עם לבידוד ישכון" ומאבדת במהירות מיעילותה ולכן גם מנחיצותה. בעשרת הימים שחלפו החמיר הסיכון למשק והפעלת קרן הסיוע כשלעצמה כבר לא תספיק לסלק את הסיכון או לפחות להחלישו בהרבה. לשם כך מתבקשים מהלכים בוטים נוספים. על קברניטי הכלכלה להפנים את אמירתו הידועה של מריו דראגי, מי שהיה נגיד הבנק המרכזי האירופי בשיא המשבר הכלכלי של יוון: "אעשה הכל, אבל הכל, כדי לעצור את המשבר". אמר, עשה ועצר.
והנה האבסורד: בפועל מתנהל כעת תקציבה של ישראל לפי נוסחה המפעילה מכבש של ריסון על המשק. הוצאות הממשלה מצטמצמות והגרעון מתכווץ - ההפך מהנחוץ. על הממשלה, בתמיכת האופוזיציה, להשתחרר מאזיקי הזהירות המופלגת. לא לפחד מגידול בהוצאותיה, לא לפחד מהרחבת הגרעון ולא מהדפסת כסף. אין צל של אינפלציה באופק וגידול זמני ביחס בין חוב ממשלתי לתוצר לא ישפיע לרעה על דירוג האשראי שלנו. מיתון ואבטלה כן ישפיעו לרעה.
מה אפוא דרוש? דרושה הודעה ממשלתית על כוונתה להביא בהקדם לאישור הכנסת חוק תקציב חירום נוסף ל-2020 בסדר גודל של עד 2% מהתוצר המקומי, כלומר 25 עד 28 מיליארד שקלים. חלק מהתוספת ישמש למימון ההתחייבויות שהממשלה נטלה על עצמה והיו אמורות להיכלל בתקציב השנה. רובה ישמש לזירוז השקעות במערכות הבריאות, הטכנולוגיה, התחבורה והחינוך. קרן הסיוע ותקציב החירום הנוסף ישפרו את האווירה הכלכלית, ייצבו את המערכות היצרנית והפיננסית, יעניקו תחושה של חוסן לאזרחים וירסנו את הפאניקה, שהיא בימים אלו האויב הגדול שלנו כמדינה.
