את הבוקר של ה-11 בספטמבר 2001, בו התרחש אסון התאומים במרכז הסחר העולמי בניו יורק, לא ישכח אראל מרגלית לעולם. בניגוד לרוב השיח הקולח איתו, בנקודה זו הוא מתכנס בעצמו, בורר מילים, לא מסגיר רגשות. באותו זמן התגורר עם משפחתו בניו יורק, ובנותיו הקטנות למדו בבית ספר בקרבת המגדלים.
בשעה 9:00 כבר שעט לעבר המקום הבוער כדי למצוא ולחלץ אותן. "חודש לפני זה הייתי בירושלים, בסמוך למסעדת סבארו, כשהתרחש בה הפיגוע הנורא", הוא מספר. "חזרתי לניו יורק, ואז אירע אסון התאומים. יצאתי מפיגוע וחזרתי לפיגוע, קשה לתאר את הקושי, כשאתה רץ לחפש את הבנות שלך. זמן נצח עד שמצאתי והוצאתי אותן משם. אלו רגעים, שמשנים לך את החיים".
אכן, אירוע ששינה את חייו. לאחר האסון, עקב מרגלית אחר המתרחש בניו יורק, וראה איך העיר עוברת ממקום של כאב וזעם למצב של תקומה. במיוחד עקב אחר פועלו של השחקן רוברט דה נירו בשכונת טרייבקה בניו יורק, שהייתה אתר מגורים, עסקים ובילויים עד לאסון, והפכה למקום משותק בעקבותיו. כדי לשקם את השכונה, החל לפעול בה ב-2002, ביוזמת דה נירו, פסטיבל סרטים בינלאומי, שהביא לפריחה מחודשת של השכונה.
"ראיתי איך ניו יורק חוזרת לחיים דרך תרבות וביזנס, וזה השליך על מה שקרה באותו הזמן בירושלים, בה השתוללה אז האינתיפאדה. אנשים לא יצאו לבתי קפה, לא נסעו באוטובוסים, פחדו. אז פתחנו את "המעבדה", ויצרנו סצנה חדשה. הבאנו חיים לעיר באמצעות מוזיקה מעניינת ומגוונת. זה היווה קטר להבנה שחדשנות היא לא רק ביזנס אלא סם חיים של מדינה, ולהבנה שבלי תרבות, צעירים לא נשארים במקום".
מרגלית רכש את המבנה הישן של בית הדפוס הממשלתי בירושלים, בסמוך למתחם הרכבת הישנה בעיר, שהוקם בתקופת המנדט הבריטי, ביצע בו שיפוץ ושיחזור בהיקף של מיליוני שקלים, ויצר את "רובע המדיה", לשם העביר את משרדי הקרן ב-2007. בספטמבר האחרון, רגע לפני הקורונה, חנך במקום, ביחד עם ראש העיר, משה ליאון, את מתחם "Margalit Startup City", מרכז חדשנות ויזמות, בית לחברות סטארט-אפ, לחברות טכנולוגיה בינ"ל ולמרכזי פיתוח, וכן מרכז של פעילות חברתית ותרבותית.
בנוסף, המקום משמש בית לארגון 'בקהילה' שהקים מרגלית עם רעייתו, דבי, ב-2003. הארגון עוסק בקידום שוויון הזדמנויות בחינוך הציבורי בירושלים וצמצום פערים חברתיים בין ילדים ובני נוער. מרגלית מספר כי לאורך השנים כ-40,000 ילדים לקחו חלק בפעילות הארגון, באמצעות כאלף מתנדבי שנת שירות. "עמותות חברתיות מקבלות פה מקום כמו יזמויות עסקיות", אומר מרגלית. "אנשים שעובדים ומתנדבים בהן משנים את העולם, ולא כיזמים טכנולוגיים".
"כעת אנחנו עם הפנים לשלב הבא", מציין מרגלית. "רובע החדשנות יהיה גשר מרכזי לשיתופי פעולה בינלאומיים בין המוקדים השונים בישראל - בבאר שבע, בגליל ובחיפה - לבין מוקדים שונים בארה"ב, באירופה, ובעולם הערבי שהולך ונפתח בימים אלה, כדוגמת דובאי".
להפוך משבר להזדמנות
אנחנו נפגשים במשרדו שבמתחם. "אני צריך לסדר אותם", הוא משיב למבטי, שסוקר את עשרות הספרים המונחים על המדפים. על אחד הקירות מוצב פורטרט מקורי של דוד בן גוריון, שצייר פנחס ליטבינובסקי. מרגלית, שב-2005 נבחר על ידי 'פורבס' העולמי לאחד מ-50 אנשי ההון סיכון הטובים בעולם, לא יודע מנוח. מלבד העיסוק והשליטה בחברות ובפרויקטים הכלכליים והחברתיים של הקרן, בישראל ומחוצה לה, הוא עסוק בימים אלו ביציאה לדרך של מרכז עסקי וחברתי חדש שהוא בונה בירושלים, בהשקת בניין הפודטק שבנה בקריית שמונה, בסגירת חוזים לבניינים ומציאת משקיעים לתחום הסייבר בדובאי, והרשימה עוד ארוכה.
אראל מרגלית בריאיון לטלוויזיה הממלכתית של דובאי
איך שרדתם את שנת הקורונה?
"הפכנו את משבר הקורונה להזדמנות הכי גדולה של עשרות החברות שלנו. בהתחלה חששתי כמו כולם, אני מודה. העולם נכנס לתרדמת, אבל לא נתתי לפחד לשתק אותי". אראל, שהיה בעברו שחקן כדורסל, משתמש במושגים מהספורט. "התחלנו קודם במשחק הגנה", הוא מסביר. "דאגנו שלכל חברה יהיה מספיק כסף כדי לחצות את המשבר. קיצצנו בדברים מיותרים, היינו חכמים יותר בהוצאות".
ואז עברתם להתקפה?
"התחלנו לחשוב ולהבין איפה נמצאות ההזדמנויות, לאור המציאות המשתנה. למשל, איך מקלים על מציאות של עבודה מהבית. מכאן חברות מסוימות זינקו, כדוגמת "נאניט", אחת החברות הקטנות שלנו, שפיתחה עוד לפני הקורונה מוניטור לתינוקות בזמן שינה, ובזמן המשבר קפצו המכירות שלה לכ-60 מיליון דולר.
"שנת הקורונה היתה שנת שיא ל-JVP. גייסנו 650 מיליון דולר, צמחו שיתופי פעולה עם משקיעים גדולים, ולא הפסקנו גם בתקופה הזו את הפעילות שלנו בחו"ל. למרות שרבים בארה"ב היו בהלם מהקורונה, החזרנו אותם לשוק העבודה בבניין שלנו בניו יורק. הצבנו עמדת בדיקת קורונה מהירה, דאגנו שכולם יהיו מחוסנים. ישראלים פותחים ראשונים את העולם".
אתה רואה את המצב הכלכלי בישראל. אבטלה גבוהה, צעירים בחל"ת, הפערים בין עשירים לעניים הולכים וגדלים.
"רואה וכואב. אחרי הקורונה יש רק שתי אפשרויות: המדינה יכולה ללכת לאחור או לפרוץ קדימה, מבחינה כלכלית וחברתית. לכן מדינת ישראל חייבת מנהיגות כלכלית, פוליטית, חברתית, ארצית ומקומית. אי אפשר להשאיר אנשים לבד. כשאתה נותן להם יד והכוונה, הם יכולים להצליח ולהגשים את עצמם. אנחנו רגילים לדבר על רמטכ"ל בטחוני, עכשיו צריך שר אוצר על תקן רמטכ"ל כלכלי, שיוציא את ישראל מהבוץ הכלכלי".
"ראשי המפלגות חייבים להיות אמיצים"
בשנים 2013-2017, בכנסת ה-19 ובחלק מהכנסת ה-20, הניח מרגלית את העסקים בצד, התחבר לפוליטיקה ושימש ח"כ מטעם מפלגת העבודה. לאחר שלא הצליח לנצח ב-2017 בהתמודדות על ראשות המפלגה, הודיע על התפטרותו מהכנסת וחזר לתפקידיו העסקיים.
שקלת לחזור?
"לא. מה יש לי לעשות עכשיו בפוליטיקה? אבל אני משוחח עם לא מעט פוליטיקאים, שמתקשרים לשתף ולהתייעץ. לכולם אני אומר, שמה שחשוב היום זה להקים ממשלה מחברת ולא בדלנית. אם את שואלת אותי מה חלקי בהפיכת החזון למציאות, זה לעזור להוביל את החיבור. יש פה ראשי מפלגות, שחייבים להיות אמיצים: מירב מיכאלי, שחידשה יפה את מפלגת העבודה, יש את מרצ, את בני גנץ, שעשה טעויות אבל חייב להיות חלק מהמחנה. גדעון סער עשה צעד אמיץ, נפתלי בנט מיתג את עצמו מחדש, ואביגדור ליברמן הוכיח שיש לו עמוד שדרה. וגם החרדים מעניינים. רוב הציבור הדתי יותר מתקדם מהמנהיגים שלו, ומוכן לחיבורים, בעיקר כי גם הם רוצים פרנסה.
"צריכה להתקיים פה שותפות חדשה, שיכולה להירקם בין מפלגות, שגם אם הן שונות באידיאולוגיה המדינית שלהן, יש להן רצון משותף לבנות פה מחדש סיפור של דאגה משותפת ועשייה משותפת, של חיבור ולא של שיסוי. החיבורים החדשים זה הסטארט-אפ החדש שאזרחי ישראל היו רוצים, ובו צריך להשקיע. להבין שלחבר אנשים ומפלגות זה לא סוציאליזם נגד קפיטליזם. האם יהיה לראשי המפלגות את האומץ לכך? לא יודע".
לא שמעתי ממך את השם נתניהו.
"נכון. כשם שתם עידן טראמפ בפוליטיקה האמריקנית, גם תקופת נתניהו מגיעה לסיומה, תם עידן "הנתניהוז". הליכוד אחרי נתניהו יהיה רלוונטי רק אם יפסיק להתנהג כמו נתניהו, יהיה שונה ממנו לחלוטין, יהיה שותף של יתר המפלגות, ויחזור להתנהל בצורה הוגנת בעצמו, בעזרת מי שיוביל את האידאולוגיה שלו.
"הציניות הטראמפית, הפופוליזם, חייבים להיעלם, אנשים לא יסבלו את זה יותר. אחרי שטראמפ הלך, האמריקנים לא האמינו שהם בחרו בו. הרגעים הקשים הם כשפרק נגמר, כשמנהיג שיש לו בעיות, אוחז בקרנות המזבח, ולא משנה אם זה מאו צה טונג בסין או טראמפ בארה"ב. לחלק מהעם נראה אסון כשמנהיג הולך, אבל אחרי שהוא הולך - העם חוזר לנשום. בסוף, כולם רוצים הגינות, יושרה, ופחות ציניות".
"הממשלה הזו עייפה, המדינה משותקת"
מרגלית אוהב להשתמש במילה 'סיפור'. "לבבלים היה צבא יותר חזק, לאשורים טכנולוגיה יותר טובה, אבל אנחנו שרדנו כי ידענו לספר סיפורים לעולם. אנחנו עם של סיפור, של יצירה, והטכנולוגיה היא רק ערוץ אחד לבטא את היצירה הגדולה שיש בתוכנו. יש לנו גם מימד רוחני, גם הוא חלק גדול מהכלכלה. כל חברה צריכה סיפור, מספרי הסיפורים הופכים להיות חשובים כמו ממציאי ההמצאות.
"שינוי כלכלי-חברתי דרמטי בישראל עובר דרך יזמות וחדשנות, ובניית סיפור כלכלי-חברתי חדש ונכון, הוא שמייצר מקומות עבודה ומושך השקעות. בירושלים נוצרו 20,000 מקומות עבודה סביב הסיפור שיצרנו, החיבור בין האולד-סיטי למה שקורה עכשיו, והפסיקו לעזוב אותה. אם חדשנות יכולה לשנות עיר כל כך מסובכת כמו ירושלים, היא יכולה לשנות מדינה שלמה ולפתוח גשרים לאזור ולעולם".
11 צפייה בגלריה
ירושלים. "20,000 מקומות עבודה חדשים בזכות חיבור האולד-סיטי לחדשנות"
(צילום: shutterstock)
"לעיתים אני מגדיר את עצמי פסיכולוג של ערים", אומר מרגלית בחיוך. "הרבה פעמים עיר לא יודעת במה היא יכולה להיות הכי טובה ולהוביל. בבאר שבע הבינו שהבשורה שלהם היא הסייבר. בקריית שמונה הבינו, לאחר תהליך, שהבשורה שלהם היא החקלאות הצפונית. במשך שנה שלמה דיברו איתי שם על הבעיות. הקשבתי, אבל הבהרתי שמה שמעניין אותי אינן הבעיות אלא איפה ההזדמנויות הכלכליות הכי טובות שלהם. החלטנו על הקמת מרכז פודטק ואגריטק, זו החדשנות. בתחילת הדרך הבאתי תרומה, והממשלה, השד יודע למה, עצרה את זה. אז קניתי את הבניין הישן של בנק הפועלים בעיר, ובעוד כחודשיים יהיה מוכן שם מרכז הפודטק של הצפון, שיביא בשורה לאזור כולו".
ועדיין, עם כל הבשורות, הפריפריה משתרכת מאחור.
"נכון. כמו שישראל היא החדשנית ביותר ב-OECD, היא גם המדינה עם הפערים הכי גדולים בין עשירים לעניים, בין המרכז לפריפריה. זה בלתי נסבל. בשנים בהן יש לנו כל כך הרבה עוצמה, הממשלה וההנהגה משאירות הרבה אוכלוסיות מאחור, בלי להביא להן תוכנית אמיתית, שתקשור אותן לכלכלה של המאה ה-21.
"הממשלה הזו עייפה, המדינה משותקת. לכן, בלית ברירה, המנהיגים המקומיים, ביחד איתנו ועם הסקטור העסקי, מביאים בשורה לעצמם. למשל, משרד הכלכלה הוא שותף שלנו באקסטלטור (מאיץ סטארט-אפים) בגליל, ולמרות זאת, רשות החדשנות לא מעבירה כספים לסטארט-אפים. לנו, ברוך השם, יש אמצעים ואנחנו מגייסים תרומות ומסייעים, אבל יש הרבה יוזמות שנשארות משותקות בגלל זה".
מרגלית מדגיש כי "ישראל חייבת להביא פרק חדש חברתי וכלכלי, שישנה את הנוסחה, ויפסיק להשאיר את הפערים המטורפים שיש פה, בין הצפון והדרום למרכז, בין עניים לעשירים, בין חילונים לדתיים. צריך לתת הזדמנות גם לחברה הערבית להיות חלק מהכלכלה והחברה הישראלית. המון אנשים במדינה מחכים להזדמנות שלהם".
"כשאני מחפש דרייב, אני חוזר לכדורסל"
מרגלית נולד בקיבוץ נען. אביו, איציק, היה ממקימי החברה למתנ"סים, אמו, מיקי, היתה אשת חינוך. כשהיה בן 8, יצאה המשפחה לשליחות של שנתיים בארה"ב, וכששבו לישראל, עברו להתגורר בכרמיאל. כשהיה בן 14, עברה המשפחה להתגורר בירושלים. לאחר סיום לימודיו התיכוניים, התגייס לעורב גולני, ולחם במלחמת לבנון הראשונה.
"בתקופה הזו איבדתי את התמימות שלי. אחרי אירועים קשים, כמו סברה ושתילה, קרב עין זחלתא, וקרבות בהם איבדתי חברים, חשבתי ששיתוף הפעולה עם הפלנגות בלבנון באותה תקופה הוא טעות לישראל, ושחייבים לצאת מלבנון כמה שיותר מהר. עלו בי אז המון שאלות פילוסופיות, להם גם תרמה השפעה של הספר "זן ואמנות האופנוע", שכתב רוברט מ. פירסיג, ובו הוא מתאר מסע על גבי אופנוע בארה"ב. ידעתי שאסע לארה"ב, והחלטתי ללמוד קודם מה שמעניין אותי, כדי לענות לעצמי על השאלות הגדולות, ורק אז להיות פרקטי.
"אני זוכר את אמא שלי אומרת לי: 'אראלי, ממה תתפרנס? אתה אוהב אופנוע, ולחמניות, לא לחם'. השבתי לה שעד גיל 30 אלמד, ומגיל 30 עד 50 אהיה אדם אמיד. היא חשבה שאני מדבר שטויות. אני שמח שהיא הספיקה לראות את זה קורה".
אתה עוצר לפעמים וחושב מה הביא את אותו ילד קיבוצניק להיות בעל הון ולרצות לשנות עולם?
"במלחמת ששת הימים, כשהייתי ילד קטן, קראתי בכתבה שישראל צריכה פנטומים כי המיראז'ים לא מספיקים, ואין לה כסף. הלכתי עם חבר שלי למצוא זהב בנגב כדי שאפשר יהיה לקנות בזה פנטומים. אולי אלו ניצני היזמות והחדשנות. ואם אני מחפש דרייב, אני חוזר למשחקי הכדורסל. כרכז, רציתי להשתלט על המגרש, להוביל. עד היום אני גם זוכר את הניצחון של קבוצת הכדורסל של נען על מכבי ת"א ב-1972. שם, נראה לי, נזרעה בי ההבנה, שאם באמת רוצים - הכל אפשרי".
