בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה כי מעסיקה שהתקינה מצלמת מעקב בסמוך לשירותים, בלשה אחרי עובדת בכל פעם שהשתמשה בהם והעירה לה על הרגלי ההיגיינה והניקיון, פגעה בפרטיותה באופן בוטה ותפצה אותה בשל כך ב-50 אלף שקל.
התובעת הייתה מתאמת מכירות שעבדה בחברת ה-IT "אלכס שניידר" בשנים 2017-2015. היא הגישה את תביעה בעילות של פגיעה בפרטיות ופיטורים שלא כדין עקב שימוע פגום. היא תיארה כיצד בחודשים האחרונים לעבודתה הותקנה מצלמת מעקב בסמוך לחדר השירותים, ועובדת ניקיון שניטרה אותה החלה לבלוש אחריה בכל פעם שנכנסה ואף העירה לה על מצב השירותים אחרי השימוש. בהמשך היא זומנה לשיחת בירור משפילה בנושאי היגיינה וניקיון אצל שתי חברות הנהלה. לדבריה בשיחות שערכה עם הממונה עליה חשפה את ההשפלה והפגיעה העמוקה שחשה אך לא נעשה דבר כדי לסייע לה.
אחרי כמה חודשים היא זומנה לשימוע פחות מ-24 שעות לפני שנערך, ובמהלכו הוטחו בה האשמות כוזבות על בעיות בתפקוד שלא היו ולא נבראו רק כדי להצדיק פיטורים ידועים מראש.
המעסיקה הכחישה את טענות התובעת. לגבי סוגיית השירותים נטען כי התקינה את המצלמה מטעמי אבטחה בלבד, ולאחר שהתברר שעובדת של חברת הניקיון העירה לתובעת - היא פנתה לחברה והעובדת ננזפה.
באשר לשימוע נטען כי הציעה לתובעת לדחות אותו אך היא סירבה. כמו כן נטען כי השימוע התקיים בשל טעויות רבות שהתגלו בעבודות התובעת, וחוסר נאמנות שהתבטא בכך ששלחה קורות חיים למקומות אחרים.
השופטת יפית זלמנוביץ גיסין הבהירה כי אל מול הזכות של המעסיק לנהל את עסקו כראות עיניו עומדת זכותם החוקתית של העובדים לפרטיות, ובמקרה הנוכחי זכות זו הופרה באופן בוטה. היא ציינה כי העדויות איששו את המעקב והבילוש אחר התובעת, ומעדותה הכנה במשפט ניכר שחשה נרדפת ונבוכה, ונפגעה עמוקות.
השופטת קבעה כי ההתנהגות של המעסיקה לא הייתה סבירה. "נדמה היה כי עדי הנתבעת כלל אינם מבינים כי במעשיה פגעה הנתבעת בפרטיותה של התובעת – החל מהתקנת המצלמות מחוץ לחדר השירותים, עובר דרך זימונה לשיחת נזיפה על הרגלי הניקיון וההיגיינה שלה בעת ביקוריה בשירותים, וכלה באי לקיחת אחריות על פעולותיה של עובדת הניקיון שבהתנהגותה גרמה לתחושת השפלה ורדיפה של התובעת".
בפסק הדין הודגש שהמעסיקה לא טיפלה כראוי בתלונות התובעת ואף לא הביעה כלפיה דאגה או חמלה למרות תחושותיה הקשות. נוכח הפגיעה החמורה בפרטיות נקבע כי המעסיקה תפצה את התובעת ב-50 אלף שקל.
באשר לשימוע, השופטת לא מצאה פגם במועד הזימון מאחר שאכן הוצע לתובעת לדחות אותו. עם זאת היא קבעה כי הטענות שהופנו כלפיה עסקו בזוטות שנועדו להצדיק את ההחלטה לפטר אותה. למעשה, השימוע לא נערך במטרה להביא לתיקון ולתת לתובעת הזדמנות להשתפר אלא בידיעה כי יסתיים בפיטורים – ולכן לא עמד בדרישות הדין. הפיצוי ברכיב זה נקבע על 20 אלף שקל. בסך הכול זכתה התובעת בפיצויים של 70 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט של 12 אלף שקל.
