מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת סבג מפתח תקווה.
בצילום: אסתר (39), יוסף (42), הילה (21), מרים (17), אביטל (16), הדר (14), אליהו (12), נועה (8), מוריה (5), אסף (שנתיים). אסתר ויוסף חירשים והראיון התנהל בעזרת מתורגמן של עמותת "שמעיה".
הבית: דירה בבעלותם. משלמים משכנתה של 3,100 שקל בחודש.
אוהבים את פתח תקווה? אסתר: "מאוד. אני גדלתי בבית שאן וכשהכרתי את יוסף עברתי לפתח תקווה. החינוך פה טוב וזה אזור מרכזי ומאוד נגיש לחירשים, יש פה תרגומים עבורם".
מה עושים? אסתר: "אני עובדת במעיין החינוך התורני, במעון עם ילדים".
זה גן רגיל? אסתר: "אני עובדת בגן רגיל לחלוטין שבו כולם שומעים. המנהלת שומעת והעובדות שומעות. המנהלת שלי רצתה שאהיה מטפלת אחראית אבל היא חוששת מההורים. הם פוחדים למשל שלא אשמע אם הילד בוכה, אני מבינה אותה".
ואתה? יוסף: "אין לי עבודה קבועה. אני עובד בשיפוצים איפה שאני מוצא. לפעמים שיפוצים בבסיסים ולפעמים אצל אנשים פרטיים. בערבים אני לומד תורה שלוש פעמים בשבוע אצל הרב חיים ברוך והרב דוד רויימי שהוא רב של קהילת חירשים".
שיעור תורה לחירשים? אסתר: "כן. שיעור בשפת הסימנים כדי שהכל יהיה ברור. מלמדים הלכות וכללים, פרשת השבוע. יש בין 30 ל-40 תלמידים ומגיעים מכל הארץ. הרב שומע אבל ההורים שלו חירשים והוא יודע את שפת הסימנים".
איך מצליחים להתמודד כלכלית עם גידול 8 ילדים? אסתר: "זה קשה, אבל מסתדרים. אנחנו מקבלים קצבת נכות מביטוח לאומי ואני עובדת בחצי משרה במעון. אני חוזרת בצהריים כדי לטפל בילדים כי הם קטנים. אז חיים ממה שיש".
מינוס? אסתר: "ברור. זה החיים. אבל העיקר שלא חסר כלום בבית ושלא חסר לילדים כלום". הילה: "אין כזה דבר לא חסר בכלל ויש מקרים שאמא אומרת שאין, אבל אנחנו מפונקות יחסית וכמעט אף פעם אין 'לא'. לא מרגישים מחסור". אסתר: "אני מודה להשם שקיבלתי כאלה ילדים מדהימים ומתחשבים. הרבה פעמים הם צריכים כסף למשל לבית ספר והם לא אומרים לי ומנסים להסתדר בעצמם. אני מתעצבנת למה הם לא אומרים לי ומנסה להסביר להם שזה לא עניין שלהם, ושאני אחליט אם יש או אין. אני רוצה שירגישו שלא חסר שום דבר".
איך אתם מתקשרים עם הילדים? אסתר: "אני חירשת לגמרי אבל ההורים שלי לימדו אותי איך לדבר כשהייתי קטנה ואני קוראת שפתיים. יוסף לא מדבר, רק מסמן. יש לו גם קושי בקריאה וכתיבה. אז כדי שתהיה תקשורת עם יוסף לימדתי את הילה שפת סימנים, ואחריה כל הילדים כבר למדו לבד".
זה לא קשה? אביטל: "אנחנו לא מכירות משהו אחר. אני לא מרגישה שונה ואף פעם לא הרגשתי קושי שההורים חירשים. יש לנו תקשורת טובה בבית וכל מה שאני אומרת אני יכולה להגיד גם לאמא ואבא. מה שכן, אין פה אף פעם שקט בבית כי כולם צועקים כדי שיבינו". מרים: "יש בזה גם יתרונות. בבית ספר אנחנו מדברות בינינו בשפת הסימנים כדי שחברות לא יבינו. יכולות לרכל חופשי".
חופשה אחרונה? אסתר: "חופשה משפחתית אנחנו עושים בחופש השנתי בצפון. לקחנו וילה עם בריכה כל המשפחה יחד עם משפחה של חברים. יצאנו המון והיינו בים, עשינו ספורט ימי, ג׳יפים, טרקטרונים, היו מלא אטרקציות". הילה: "שבועיים בחופש הגדול אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים. חמישה ימים היינו בטבריה ובשבוע השני היינו אצל סבא וסבתא בצפון. גם לפני פסח אנחנו נוסעים דרך עמותת 'שמעיה' שעוזרת לחירשים לנפוש במלון יחד עם הרב שלנו, ועושים סדר פסח המוני כולם".
