קוראים להם "הדור האבוד". בכמה ממדינות אירופה שיעורם מגיע כבר לכ-50%. הם מיליוני צעירים בני 18 עד 27, שהחלו רק לאחרונה לעבוד, חלקם לאחר שסיימו את לימודיהם ורכשו מקצוע, ואחרים עוד לפני שהשתלמו במקצוע כלשהו או בעודם סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות. ואז הגיעה הקורונה ואיתה המשבר הכלכלי - שהנחיתו עליהם מכה קשה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אלה מצאו עצמם פתאום מפוטרים בהמוניהם או - כמו בישראל בעיקר - נשלחים לחופשות ארוכות ללא תשלום. כך גילו לאכזבתם, כי בזמנים של הפסדים כספיים המעסיקים מעדיפים להיפרד קודם כל מהעובדים הצעירים והחדשים שזה עתה נקלטו בעבודה ולא מהוותיקים והמיומנים, שבהם הושקעו שנים רבות בלימוד המקצוע ושרכשו בו כבר ניסיון רב. "השקעתי חמש שנים בידיעה שאני לומד מקצוע בטוח ואני מחפש עבודות זמניות כדי להחזיק את הראש מעל המים ולשלם שכר דירה", מספר עמית, שסיים לאחרונה לימודי הנדסת בניין ואינו מצליח למצוא עבודה.
לפי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, דורשי העבודה בקבוצת הגיל 20 עד 24 הם הנפגעים במצב החמור ביותר. הם עלולים להיות האחרונים שייקלטו מחדש בשוק העבודה
התמונה שעולה מהנתונים מדאיגה: מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מגלה כי כמעט מחצית מהנרשמים בלשכות התעסוקה בימי משבר הקורונה הם צעירים עד גיל 34. דורשי העבודה בקבוצת הגיל 20 עד 24 הם הנפגעים במצב החמור ביותר. ערב המשבר הם עבדו במשרות לא יציבות ובשכר נמוך במיוחד - וכעת הם עלולים להיות האחרונים שייקלטו מחדש בשוק העבודה.
במחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מדגישים כי מספר המובטלים הצעירים עד גיל 27 הגיע במשבר הקורונה לכ-200 אלף. בביטוח הלאומי מציינים כי חמישית מכלל מקבלי דמי האבטלה החדשים הם בני 27 לכל היותר. וחמור לא פחות: רק אחד מכל חמישה מהנרשמים בשירות התעסוקה עד גיל 24 חזר לעבודה במהלך משבר הקורונה. הסיבה העיקרית לנתון הזה: רוב הצעירים בשוק העבודה הועסקו במקצועות לא יציבים, כמו במסעדות. שם קל מאוד לפטר עובד וגם לא להתעקש על החזרתו לעבודה.
צרת רבים? מצב האבטלה של הצעירים בעולם
אחד החששות העיקריים העולים מהמצב הוא היווצרות של תסריט דומה למה שהיה במשבר הסאב-פריים בשנת 2008. אז גילו צעירים רבים שרק סיימו לרכוש מקצוע שהדרך למציאת עבודה נחסמה בפניהם כמעט לחלוטין, וכי וסיכויי המובטלים שכבר עבדו במקצוע ורכשו ניסיון גבוהים בהרבה מאשר העובדים שטרם רכשו כל ניסיון.
המכה הזאת על הצעירים המחפשים עבודה אמנם פסחה כמעטה כליל על ישראל בשנת 2008, אך דו"ח של שירות התעסוקה שפורסם השבוע הזהיר, כי אבטלה ממושכת בישראל בעקבות משבר הקורונה עלולה להוביל ליצירת "דור אבוד" של צעירים - כפי שהיה בעקבות המשבר הכלכלי הגלובלי ב-2008 במדינות כספרד ויוון.
ומה קורה בעולם? בגרמניה הסיכויים של בני 27-20 להתקבל לעבודה לאחר סיום לימודיהם במקצועות החופשיים שואפים לאפס. "מצויים היום בשוק עשרות אלפי מהנדסים ואדריכלים שאיבדו את מקומות עבודתם, בשל המיתון", הסביר מומחה גרמני בתוכנית כלכלית בטלוויזיה הגרמנית. "הסיכוי של מהנדס צעיר להתקבל לעבודה במקום המהנדס הוותיק נמוך ביותר. הצעיר עלול להישאר שנים בלי עבודה במקצוע שאותו למד בהתלהבות רבה. בסופו של דבר, הוא ייאלץ להתפשר ולעבוד במקצוע אחר, למשל בהוראה בכיתות נמוכות".
בספרד וביוון אבטלת הצעירים נושקת כבר ל-50%. כל צעיר שני הוא מובטל. משבר הקורונה גרם לעסקים רבים להצטמצם ולהסתפק בהחזקת 50%-70% מעובדיהם. היתר נשלחו הביתה, וכך פחת מספר המשרות הפנויות בעשרות אחוזים וסיכויי ההעסקה של הצעירים פחתו מאוד בהתאם. "זהו דור שהולך לאיבוד. צעירים שלמדו מקצוע עלולים להישאר שנים ללא עבודה בו וכך לאבד את הידע המתחדש ולהישאר ללא עבודה שנים רבות", אמר מומחה אוסטרי לענייני עבודה בריאיון לרויטרס.
בספרד וביוון אבטלת הצעירים נושקת כבר ל-50%. כל צעיר שני הוא מובטל. "זהו דור שהולך לאיבוד", אומר מומחה לענייני עבודה
לדבריו, תקופות מתמשכות של אבטלה בגיל צעיר מביאות לכך שהסיכוי של המובטלים הללו לעבוד במקצוע שאותו רכשו בעמל רב הוא נמוך מאוד. הוא טוען כי הצעירים פשוט מחמיצים את ההזדמנות לרכוש כישורים וניסיון שיהיו חייבים בהם כדי להישאר מבוקשים בעתיד בשוק העבודה. "זהו דור אבוד שנוצר בשני משברים קשים תוך תריסר שנים", אומרים במשרד הכלכלה בספרד, שם מודאגים מחציית קו 50 אחוזי האבטלה של צעירים עד גיל 27.
על עומקו של משבר הדור האבוד באירופה ניתן ללמוד גם מהנתונים הבאים: שיעור האבטלה של צעירים עד גיל 25 מגיע בממוצע ל-15.7%. אבטלת הצעירים עד גיל 35 נעה סביב 12%. שיעור האבטלה באיחוד האירופי לכל הגילאים הוא כ-7%. המשמעות: האבטלה של צעירים היא כפולה למעשה משל המבוגרים ולעתים גם יותר מכפולה.
מצוקת הצעירים: "חזרתי להורים ומעביר את הזמן בחיפוש עבודה"
בינתיים, הצעירים הישראלים שנותרו ללא עבודה מדברים על המצב בייאוש. רונן (24) שכאמור עבד בשנה וחצי שלפני פרוץ משבר הקורונה בתור מלצר באולם אירועים במרכז הארץ, כבר יודע שהסיכוי שלו לשוב לעבודה קלוש. "אם לומר את האמת, אני במצוקה", הוא אומר. "לפני חודשיים חזרתי לבית של ההורים ואני מעביר את הימים בחיפוש עבודה. הבעיה היא שרוב המסעדות משיבות אליהן את העובדים שלהן ובעולם האירועים אין ממש תזוזה".
רונן מספר כי הקורונה שינתה את חייו כמעט מקצה לקצה. "בעבר הייתי יוצא מאירועים עם טיפ נחמד ומשכורת והייתי חוסך ללימודים, אבל עכשיו אני פשוט אוכל את הכסף שאין לי. חי אצל ההורים, אבל משתדל לא להעמיס עליהם כלכלית ואין לי שום דרך לדעת מתי זה ייגמר".
מי שיכולה להבין אותו היא ליגל אבידן (26) מהרצליה, שניצלה את הקורונה לצאת לדרך עצמאית חדשה. מי שבתחילת פברואר עוד הייתה שכירה בחברה להדרכת חוגים ומלצרה לצורך השלמת הכנסה, הבינה מהר מאוד ששני מקורות ההכנסה שלה נפגעים ופתחה בערוץ חדש. "ישבתי בבית ממרץ עד יוני בחל"ת ולא עשיתי כלום מלבד להתאמן", היא מספרת. "בסוף החלטתי שאם אני גם ככה מאמנת מוסמכת, אפתח עסק לאימונים אישיים, כי אף אחד לא ידאג לשכר שלי מלבדי".
7 צפייה בגלריה
ליגל אבידן. "לדור שלי יהיה הרבה יותר קשה למנף ולקדם את עצמו. יש לי חברים שעזבו דירות שכורות, אז איך הם יקנו דירה עם משכנתה? אנחנו דור שאכל אותה"
לדבריה, חייה כעצמאית קשים יותר, בטח בתקופת הקורונה. "כשכיר יש לך ראש שקט אבל כעצמאי אתה צריך לשווק את עצמך וזו עבודה קשה. היום אני מרוויחה פחות ממה שהרווחתי כשכירה. זה מרגיש לי כאילו סיימתי צבא ואני צריכה להתחיל הכל מהתחלה".
היא רווקה, מתגוררת בשכירות בהרצליה עם שותפים וגאה מאוד שלא לוקחת כסף מהוריה, אבל מכירה סביבה רבים ששבו לבית ההורים. "לדעתי, לדור שלי יהיה הרבה יותר קשה למנף ולקדם את עצמו", היא אומרת. "עוד לפני הקורונה גם ככה היה קשה לקנות רכב או דירה, אז היום זו פריבילגיה. יש לי חברים שעזבו דירות שכורות וזה מצב לא נעים, אז איך הם יקנו דירה עם משכנתה? אנחנו דור שאכל אותה בקטע הזה".
"הפקתי פסטיבלים וניהלתי הצגות, היום אני קופאית בסופר"
שירן מעוז (33) עבדה כמנהלת הצגות בתיאטרון הבימה למשך פחות מחצי שנה, לאחר שנים כפרילאנסרית עצמאית בתחום ההפקות. היא הוצאה לחל"ת עם פרוץ הקורונה ומאחר שהוותק שלה בעבודה היה פחות משישה חודשים, היא לא הייתה זכאית לדמי אבטלה. כדי להתפרנס, החלה לעבוד כקופאית בסופר, בהמתנה ליום שבו התיאטרון ייפתח מחדש.
במקביל לתיאטרון הבימה, מעוז עבדה גם כפרילאנסרית בתיאטרון צוותא. עם הקלת ההגבלות בין הגל הראשון לשני היא שבה לעבודה, להצגה אחת בלבד, ואז שוב סגרו את ההופעות. "אם לא הייתי דואגת לעצמי, אף אחד לא היה דואג לי. לא קיבלתי שקל מלבד המענק של 750 שקל, ולחיות על כספים שחסכתי לאורך השנים לא בא בחשבון בשום רגע. לא נכנסתי למינוס בעשור האחרון ולא התכוונתי להיכנס עכשיו, גם אם זה אומר ללכת לעבוד בסופר.
"בגלל התקווה שהכל יחזור בקרוב אני מוכנה לספוג כבר חמישה חודשים של עבודה כקופאית בסופר. איפה זה ואיפה החיים שלי? הפקתי פסטיבלים, ניהלתי הצגות, אבל אני יודעת שברגעי חירום נוקטים צעדי חירום, עד שיבוא פתרון. והפתרון יבוא, השאלה רק מתי".
"בגלל שאני סטודנטית לא יכולתי להיות בחל"ת"
גל אבהרם (27) רווקה, תושבת פתח תקווה, עבדה עד לפרוץ מגפת הקורונה בחברה שזכתה במכרז של הצבא לביצוע הכשרת המונים לחילוץ קל ברעידות אדמה. אברהם שימשה כראש צוות, ותחתיה היו 10 מדריכים, איתם עברה בין בתי ספר ומשרדי ממשלה, שם העבירו קורסים של 10 שעות. במקביל היא לומדת לשני תארים ראשונים, בפסיכולוגיה ומדעי הקוגניציה, וטיפול בילדים בעזרת בעלי חיים.
7 צפייה בגלריה
"תמיד היה לי לו"ז קדימה לחצי שנה. עכשיו אני במצב שאני לא יודעת איפה אהיה מחר". גל אברהם
פרוץ המגפה אילץ אותה לשנות מסלול. "מרגע שאסרו על התקהלויות וסגרו את המוסדות, הוציאו אותנו לחל"ת. אני יצאתי למילואים של שלושה חודשים בגל הראשון, ועם פרוץ הגל השני הפעילות בחברה שוב פסקה וחזרתי למילואים. בגלל שאני לומדת וצריכה לממן את שכר הדירה, לא יכולתי להיות בחל"ת".
אברהם מציינת כי תכננה להמשיך במקום עבודתה לכל הפחות בשנתיים הקרובות, עד שתסיים את לימודיה ואולי גם בעתיד הרחוק יותר - אבל פרוץ המגפה שינה את התוכניות. "זו חברה גדולה עם כל מיני פרויקטים והיו לי מחשבות גם להמשיך בעתיד לתפקיד אחר, גם אם זה לא חופף לגמרי למה שאני לומדת, אבל עכשיו אני חושבת על זה פחות כי אני לא רואה את עצמי חוזרת כל עוד אין צפי לחזרה ללימודים בצורה תקינה. בגלל שאין מתווה מסודר במערכת החינוך אז גם אין עוד מתווה מסודר לפרויקט הזה.
"האמת היא שאני בלחץ שאין כמותו, אבל אני מנסה לא לחשוב על זה. בגלל שאני סטודנטית ועובדת באותה עבודה כבר שלוש שנים, תמיד היה לי לו"ז קדימה לחצי שנה. עכשיו אני במצב שאני לא יודעת איפה אהיה מחר. עוד שבוע אני עלולה להיות במקום אחר לגמרי".
"החברות לא ממהרות להעסיק אנשים בלי ניסיון"
עמית בן יונה (29), סיים לפני כחודשיים לימודי הנדסת בניין באוניברסיטת בן גוריון. תקוותיו למצוא עבודה ישר עם סיום הלימודים נכזבו. "כמה חודשים לפני סיום הלימודים התחלתי לחפש, אבל חברות הבנין פחות מגייסות עובדים בגלל הקורונה, יש פיטורים וקיצוצים, וגם לא ממהרות להעסיק אנשים בלי ניסיון. אני כן יודע שאנשים שסיימו בשנה שעברה מצאו עבודה בקלות רב יותר. זו השפעה של הקורונה. אני בקשר עם חברים שלמדו איתי ואני לא היחיד שמתקשה למצוא עבודה".
בתחילת המשבר, בן יונה לא היה מודאג יתר על המידה. "מה שעבר לי בראש זה שתחום הבנייה זה משהו שלא יפגע, ובזמן שבתחומים אחרים המשיכו לעבוד, הבנייה לא הפסיקה. חברים שלי שהחלו לעבוד במהלך התואר, ממשיכים לעבוד כרגיל ולא היה לי חשש. אבל ככל שזה התקדם הבנתי שתהיה לי בעיה כי לא הצלחתי למצוא עבודה. הגשתי עשרות קורות חיים ובקושי קיבלתי זימונים לראיונות, התחלתי לשמוע שעושים קיצוצים, מעכבים פרויקטים, ומגייסים הרבה פחות והתחלתי להבין שזה ישפיע".
בן יונה עדין מתגורר עם בת זוגו בדרום והשניים תכננו להישאר שם. אולם, כיום הם מתכננים לעבור למרכז כדי להגדיל את הסיכוי שימצא עבודה. בינתיים הוא ממשיך להתפרנס מהוראה בחינוך מיוחד, כפי שעשה כסטונדט, וממשיך לחפש עבודות זמניות. "אני מחפש עבודות כמו הוראת מתמטיקה או שיפוצים ונגרות, משרות שאוכל לקום וללכת מהן כשאמצא עבודה", הוא מספר. "השקעתי בלימודים בידיעה שלא צריכה להיות לי דאגה מעבודה, אבל זה קצת מערער את התחושות הללו. מצד שני אני כן אופטימי ויודע שזה יהיה בסדר מתישהו. יכול להיות שיקח לי קצת יותר זמן למצוא עבודה אם לא היתה קורונה, אולי חודשיים שלושה, אבל התחום שבחרתי בו מרגיע אותי. תמיד ימשיכו לבנות".
המשבר הכפול של הצעירים
ד"ר יעל יצחקי, מנכ"לית עמותת נטע - המרכז לפיתוח קריירה, מסבירה כי "בני העשרים הצעירים הם למעשה חתך עם הכי הרבה אנשים שהם חסרי השכלה גבוהה וניסיון או היכרות עם עולם העבודה. הם משתחררים מהצבא ואז הם לראשונה ללא התוויה של דרך ומסגרת. רובם נתקלים בפעם הראשונה בחייהם בצורך לקבל החלטות משמעותיות על חייהם, וזאת מבלי שאי פעם מישהו נתן להם את הכלים לקבל החלטות כאלו.
"גם בימים כתיקונם, השלב הזה בחיים הוא לא פשוט. האם ללמוד? מה ללמוד? כמה ללמוד? אלו דוגמאות לשאלות המרכזיות עמן הם מתמודדים. לחוסר הוודאות של השלב ההתפתחותי הזה נכנס משבר הקורונה, שהשית גם על המנוסים ביותר בעולם העבודה מידה רבה של חוסר בטחון. אז הם למעשה חווים סוג של משבר כפול.
"היום יותר מתמיד, הדבר הנכון הוא להיעזר באנשי מקצוע שילוו את הכניסה של הצעירים לעולמות הלימודים והעבודה. להבין שהשוק השתנה ולהתחיל לברר היכן יש היום יותר דרישה. זה דורש הרבה בירורים ולעתים פרואקטיביות, אך זה בהחלט אפשרי".
ד"ר גיא הוכמן, ראש התוכנית לתואר שני בכלכלה התנהגותית במרכז הבינתחומי בהרצליה, טוען כי הצרה היא כפולה מהיבט נוסף, משום שעוד לפני המשבר הדור המדובר משתמש יותר בראייה לטווח קצר, ולדבריו בטווח הזה הדברים לא נראים טוב כרגע. "ייתכן וחלקם ייכנסו לייאוש ויהיה להם קשה משום שההיצע של העבודות נמוך יותר וזה יכול לגרום לחרדה קיומית", הוא אומר. "אני משער שאנחנו נראה יותר אנשים חוזרים לבתי ההורים וגם בזה יש בעיה כי צריכים לשמור על ריחוק חברתי מהמבוגרים. בטווח הארוך העניינים יחזרו לקדמותם".
7 צפייה בגלריה
ד"ר גיא הוכמן, ראש התוכנית לתואר שני בכלכלה התנהגותית בבינתחומי הרצליה
(צילום: גבריאל בהרליה)
תוכניות להעסקת צעירים? בבריטניה ובגרמניה יש, בישראל - לא
אז מה אפשר לעשות כדי שיימצא לפחות מעט אור בקצה המנהרה האפלה של אבטלת הצעירים? בבריטניה ובגרמניה החליטו על תוכניות מיוחדות, בהשקעה של מיליארדי ליש"ט ואירו, להכשרת הצעירים, למניעת פיטוריהם ("המודל הגרמני" של השתתפות הממשלה בשכר) ולעידוד מעסיקים להעדיף דווקא קליטת צעירים בעבודה, תוך סיוע ממשלתי בהקניית ניסיון במקצוע לבני 20 עד 30.
החשש הוא שיצירת דור אבוד של צעירים ישפיע גם על הדורות הבאים ועלול ליצור כאוס חמור בשוקי העבודה בעולם. יצירת תוכניות לעידוד צעירים וסיוע למעסיקיהם חייבת להיות בראש סדר העדיפויות של הממשלה בישראל במאבקה באבטלה ששיעורה הוא מהגבוהים בעולם. אלא שבינתיים, אין תוכנית המיועדת לסייע לצעירים מובטלים להשתלב בחזרה ובאופן מהיר במעגל התעסוקה.
פורסם לראשונה: 09:07, 28.08.20
