כשמדברים על צבע בבית, לא מתייחסים רק לגוון הקירות. אלא אם אתם עוברים לבית חדש, ומתחילים מאפס, לרוב תהיה לכם "נדוניה" של צבע ברצפה, בקירות, במשקופים, בפרופילים של החלונות וברהיטים שתרצו להשאיר. איך משלבים הכל כך שהתוצאה תהיה מעוצבת ולא אוסף של פשרות? לפניכם, כמה שיטות לבניית פלטת גוונים לבית.
בעידן שבו רבים מבינים את החשיבות של תחושה נעימה בבית, החלל שבו אנו שוהים יותר מכל לאחרונה, תחום ההום סטיילינג מתחזק. יש הרבה מאוד דברים שתוכלו לעשות לבד, אז למי שרוצה ללכת על בטוח, כל שנשאר הוא לבחור באחת השיטות שמפורטות בכתבה זו, ופשוט לדבוק בה.
60-30-10: שיטה שקשה לטעות בה
אחת השיטות הבסיסיות ביותר היא לבחור במינון שנקבע מראש, ולא כגיבוב צבעים אקראי.
60 אחוז מהצבעוניות בחלל, תהיה של צבע אחד שהוא אידאלי לשמש כצבע רקע: "על פי שיטה זו בוחרים צבע עיקרי אשר הוא לרוב יכסה את רוב קירות הבית", מסבירה אידית מרקוביץ, מעצבת-פנים העוסקת בעיצוב והשבחת נכסים. "מומלץ שזה יהיה גוון מאוד שקט. הוא יתייחס לקירות ולתקרה, שהם למעשה שטח הפנים הגדול ביותר בכל חלל".
30 אחוז מהצבעוניות בחלל, תתייחס לפריטים העיקריים: ספות, ריהוט או כל אלמנט דומיננטי אחר בחלל. מרקוביץ: "גם כאן מדובר בגוון אחד שהוא יחסית ניטרלי".
10 אחוז בלבד, יתייחסו לפריטים קטנים שהם בבחינת אקססוריז: פרטי נוי, כריות, טקסטיל ותמונות. "כאן ניתן בהחלט לבחור בצבעים דומיננטיים ולהשתולל עם הבחירה", אומרת מרקוביץ. "במסגרת עשרת האחוזים האלה, ניתן לבחור עד 3 צבעים. במקרים מסוימים, גם כורסה או ספה יכולות להיות בגוון הדומיננטי הזה, כל עוד הפריט לא מהווה יותר מעשר אחוז בחלל".
לדבריה, "למרות שמדובר רק בעשר אחוז, לרוב הם ירגישו מאוד דומיננטיים בחלל, כי לרוב אלו צבעים חזקים שמושכים את העין. לעתים, כל שבית משמים צריך זו ספה בצבע אדום-יין שמקפיצה את הבית, ממלאת את החלל ומתאימה לאנשים שהם מאוד מינימליסטיים".
"שימו לב שכשמתייחסים לצבעים, לא "סופרים" את פרטי העץ בבית (ריהוט, דק, משקופים, קורות תקרה או כל דבר אחר), שכן הוא נחשב לגוון ניטרלי, שמימים ימימה נמצא בכל בית", מוסיפה מרקוביץ. "כמובן שיש לו גוונים שונים, והשילוב שלהם בהחלט אמור להיות קשור לסגנון, אבל הוא לא אחד משלושת הגוונים המרכיבים את הפלטה של הבית".
חוץ מהחלוקה הזו, תמיד אפשר לקחת כמה פריטים בודדים שבהם יש לנו "חופש" לבחור מחוץ לסכמת הצבעים, ולהשתולל, והרבה פעמים זה בדיוק מה שמוסיף את הטוויסט לעיצוב.
זהירות, צהוב: "למרות שכרגע טרנד החרדל בעיצומו, היזהרו מהצהוב הנקי", מדגישה מרקוביץ. "זהו צבע דומיננטי שכמעט ולא מתאים לבית. עדיף לבחור בכתום או טורקיז. צהוב מורגש מאוד בחלל, ומאוד קשה לחבר אותו לצבעים נוספים. אם בחרתם בחרדל, דאגו שהוא לא יהיה במינון של יותר מ-5 אחוז בתוך הבית".
השיטה המונוכרומטית
גם כאן קשה לטעות, ושיטה זו מתאימה לאנשים עם סגנון קלאסי יחסית. ניתן לבחור בצבע אחד מובהק ולהשתמש בו על כל גווניו, כמו מניפת גוונים אחידה. למשל מניפת גוונים בגוונים חומים, שכוללת את כל השילובים החל משמנת ועד לחום כהה. בשיטה זו חשוב שיהיו כמה שיותר שכבות, ולא להסתפק רק בחמישה גוונים. כלומר, ככל שיש יותר גוונים שמשתתפים בחגיגה, התוצאה נראית יותר מוקפדת ומעוצבת. ניתן לשחק כאן עם חומרים שונים, טקסטורות רבות (החל מחלק ועד מחוספס), שילובי הדפסים שכוללים את פלטת הגוונים שנקבעה – כל אלו יוסיפו עושר צורני.
השיטה המונוכרומטית יכולה לעבוד מעולה על טהרת הכחולים, האפורים והירוקים. היא תעבוד פחות טוב בגווני כתום, למשל.
שיטת הזברה: רק שחור-לבן, בלי גווני ביניים
בשיטה זו מסתפקים רק בשני צבעים, עם חוצץ לבן ביניהם. זה מראה שנקרא "טוטאל-לוק", והוא יוצר דווקא עיצוב אלגנטי. למשל ריצוף דמקה בחדר רחצה, עם כיור שחור או לבן.
קל מאוד לעשות זאת, וגם כאן נדרשת רמת גימור גבוהה, כדי שהתוצאה תיראה טוב. דווקא שיטה זו היא למתקדמים ולבעלי תקציב גבוה. גם כאן, גימורי עץ, ברזל, מראות, זהב, כסף או נחושת, לא נחשבים ל"שבירת" הסכמה, אלא לקישוטים מעודנים. שימו לב, שבתי יוקרה, מלונות יוקרה מתחמי ספא ואף ארמונות, לרוב כוללים רק שילוב של לא יותר משני צבעים עם חוצץ לבן ביניהם.
ההבדל הגדול בין שיטה זו לבין השיטה המונוכרומטית היא שכאן אין גווני ביניים (כלומר, אין אפורים באמצע). התוצאה הסופית היא יותר דרמטית, והמראה שמתקבל יותר 'נקי' בעין.
מי שאוהב אווירת מוזיאון, מחפש דרמה, והוא בעל תעוזה, יכול בהחלט לבחור בסגנון עם אמירה ברורה כזו.
שיטת "בלוקים של צבע"
יש מעצבי על שעשו מהשיטה הזו קריירה. קארים ראשיד, למשל. זו נחשבת לשיטה המאתגרת מכולן, והיא מצריכה מיומנות גבוהה מאוד בהתאמת צבעים. כאן, ניתן להשתמש בצבעים מאוד מורגשים של צבע בחלל, כל עוד שומרים על שני כללים: שהם מאותה משפחת צבעים ושלא יהיו יותר מ-5 צבעים בחלל זה.
למשל, כל צבעי היסוד והמשנה (אדום, כחול, צהוב, ירוק, כתום, סגול), כל הצבעים הפסטלים (תכלת, ורדרד, ירוק-סלדין, אפרסק, צהוב-בננה), כל הצבעים המעושנים (כחול כהה, ירוק כהה, בורדו). זהו אחד הטרנדים הכי חזקים כעת, עם שילובי צבעים מפתיעים, כשהתוצאה הסופית מרגישה כאילו "זרקתי על עצמי משהו ולא התאמצתי".
ואולם, כדי שהתוצאה תהיה הרמונית, צריך לדייק במינונים ובמיקומים. מרקוביץ: "אפשרות חכמה לדלל צבע, היא באמצעות "הדפסים", כך שהצבע נכנס בנגיעות ולא ביחידות מוגזמות של צבע".
לדבריה, "היתרונות של שיטה זו היא שהיא קלה מאוד לשינוי. מתאימה למי שעובר המון דירות, אוהב להתחדש בהתאם לטרנדים המשתנים, מרבה לשנות ולהחליף את העיצוב בסביבה שלו".
עיצוב זה, אמנם מחייב טעם טוב, אך הוא מאוד זול, מאפשר מוחצנות, ועושה שימוש בייחוד בפריטים משלימים בולטים. מרקוביץ: "מרבית הריהוט יהיה בסיסי, וכל האקססוריז סביבו יתחלפו. הוא מתאים לפרויקטים בתקציב מוגבל, ואף ניתן בקלות לצבוע ולחדש רהיטים ישנים, ולהפיח בהם חיים מחודשים".
לדבריה, "פעמים רבות הרבה יותר קל לצבוע רהיט בדיוק בגוון שאנו רוצים, מאשר להתרוצץ בין חנויות ולחפש בדיוק את אותו גוון, ואז לעתים להתפשר על המחיר או על המידות שלו".
"צביעה היא הדרך הזולה והמהירה ביותר, וגם אם אין חשק לעשות זאת לבד, בהחלט ניתן להעביר את זה להנדימן, בתשלום נמוך יחסית", אומרים במוקד השירות של אתר "המקצוענים", "זאת, תוך יכולת להמשיך להשתמש ברהיט אהוב, שפשוט אינו מתאים יותר מבחינת הצבעוניות שלו. גם עלות החלפת ידיות היא זניחה, ומאפשרת להרגיש שמדובר ברהיט חדש לגמרי, לאחר השדרוג שלו.
עוד כתבות בנושא:
בכל מקרה, וכדי למנוע אי נעימות, אם מתכננים צבעים דרמטיים לכל הבית, כדאי אולי לעשות הדמיה לפני כן. "כדי להגיע למצב של גוון מדויק, ניתן לבקש מבעל המקצוע לצבוע חלק מהקיר, תחילה, ואף לעשות זאת מספר ימים לפני שמתוכננת צביעת כל הבית", מוסיפים במוקד השירות. "זה יאפשר לכם להתרגל לרעיון, לבדוק את התאמת הצבע, או להתחרט לפני שמאוחר מדי. בצבעים כהים, יש צורך במספר שכבות צבע (בענף, זה מכונה 'יד אחת', 'שתי ידיים' וכן הלאה) ויש צורך להמתין היטב לייבוש שבין שכבה לשכבה".
ynet הוא שותף באתר "המקצוענים"
פורסם לראשונה: 07:19, 13.09.20
