איך מתמודדים עם הסגר, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם, בצל הקורונה. והפעם: משפחת עמר מאילת.
בצילום: שלומי (44), מורן אביגיל (37), גאיה (12), מיקה (10) ויונתן (8).
הבית: בית פרטי בשכירות. שלומי: "זו וילה והמחיר בהתאם - כ-9,000 שקל". מורן: "יש לנו פה עוד שתי יחידות דיור בבית שמושכרות לשוכרי משנה".
אתם אילתים במקור? מורן: "בשפה האילתית זה 'האם אתה יוספטל', על שם בית החולים פה. אז לא, אנחנו לא יוספטל". שלומי: "הגעתי הנה לעבודת מענק במלון אחרי הצבא, התמכרתי לעיר ונשארתי. הצליח להם. במשך שנים היינו בתחום המסעדנות והאירוח בעיר והיו לנו כמה חופים ומסעדות".
איך התחלתם? שלומי: "התאהבתי בתחום האירוח כי אהבתי לראות אנשים שטוב להם וכיף להם. בגיל 24 נכנסתי כשותף במסעדת פסטורי. בנוסף הקמתי עוד מסעדה על חוף הים ושם הכרתי את מורן, שהייתה מלצרית אצלי, ומאז זה סיפור משותף. היו לנו כמה מקומות שבהם פארק אבניו, בר-מסעדה מאוד פופולרי שעבד 11 שנים, מתחם אירועים ואת מסעדת דניס, מסעדת חוף - אבניו ביץ' ולפני חמש שנים פתחנו את הפיפט' אבניו - בר-מסעדת שף יחד עם השף אביב משה. אבל בשנים האחרונות יצאתי מכל העסקים האלה. את המסעדה האחרונה, הפיפט' אבניו, מכרנו ממש לפני הקורונה. כבר ארבעה חודשים, בפעם הראשונה בחיי, אני לא עובד ונמצא עם המשפחה. אני משלים המון דברים שלא חוויתי".
זו החלטה מאוד רצינית. שלומי: "זה קרה בהדרגה. מאוד נהניתי לעשות מה שעשיתי אבל צריך לפנות מקום לצעירים. צריך לזה אנרגיות מטורפות ויכולת של המשפחה להכיל את זה כי אתה לא אבא במאה אחוז. גם העובדה שהייתה התקרבות רוחנית בבית והחלטנו שלא עובדים יותר בשבת השפיעה".
היה לכם טיימינג מצוין עם המסעדה. ניצלתם. מורן: "קשה לי עם זה. המזל הטוב שלנו זה מזל פחות טוב למישהו אחר". שלומי: "הקונה הוא אדם אופטימיסט מטבעו והוא יידע להפוך את זה מקושי ליתרון. אני בטוח".
ידעת מה אתה הולך לעשות? שלומי: "היו תוכניות ללוות יזם מחו"ל שהתכוון להשקיע באילת בתחום המלונאות אבל הקורונה עצרה את זה. כולם מצפים שאפתח עוד מקום ולא נעים לי לאכזב ולהגיד שזה לא יקרה".
צריך לדאוג לכם? שלומי: "לא. אנחנו לא למטה ולא למעלה וגם ההוצאות ירדו. בכל מקרה הקורונה גרמה לי לצאת מאזור הנוחות שלי ולנסות לחשוב מה צריך. אבא שלי היה מנהל בכיר בבנק ובפנסיה הוא התחיל עסק קטן לייעוץ נדל"ן ומשכנתאות באזור ירושלים, שעובד טוב. לי אין שום הבנה במשכנתה אבל אני מבין בשיווק ופתאום הבנו שיש לו קשרים וניסיון מטורף אז למה שלא נייצר לו לידים. כרגע זה נראה כמו כיוון טוב ובימים אלה אנחנו בונים את זה".
את מאפשרת לו? מורן: "הוא יזם בנשמה. לפעמים הוא היה מגיע עם איזה רעיון בזמן שיש לנו שלושה עסקים במקביל ולא עוזב. היו גם דברים שלא הצליחו כמו פורטל לכל מה שכשר בעולם. הקמנו משרד שבמשך שנתיים אסף, אפיין וניתח מאגרי דאטה עצומים. הוצאנו מעל מיליון שקל וכשהגענו לשיווק הבנו שזה לא שווה את ההשקעה, אבל היה מעניין. מה שחשוב לי זה אם אני אראה אותו יותר בבית או פחות. הוא איש ברכה".
מה את עושה? מורן: "אני מפיקת אירועים. פסטיבלים גדולים וכל מיני כנסים. הכל כמובן נסגר בן רגע אבל אני מקווה שבקרוב זה יחזור. גם הבת מצווה של גאיה בוטלה. בהתחלה היא לקחה את זה קשה אבל היא הבינה שזה לא קשור אליה".
איך אתם חווים את המצב הקשה באילת? שלומי: "ברגע שאין תיירות זה אסון ואנחנו מרגישים את זה. מי שלא היה מספיק חזק יצטרך לעשות חישוב מסלול מחדש. תחום המסעדנות גם ככה מאוד קשה". מורן: "אני אופטימית. אני חושבת שעכשיו יש הזדמנות לאילת לעשות ריסטרט. אין טיסות לחו"ל ויגיעו לאילת כאלה שלא היו פה מזמן, ופתאום הם ייחשפו לעיר ויבינו שמגניב פה".
ההחלטה הכי טובה שקיבלתם? שלומי: "לא לעבוד בשבת. חיינו מוגזם ופתאום זה ברייק אמיתי לעצור ולחוות את המשפחה". מורן: "עכשיו גם התחלנו ממש לשמור שבת וזה פשוט נפלא. ביום־יום אתה בטלפונים, ווטסאפים ומרדף ואתה כל היום מתנשף ופתאום אתה עושה הדממה. הרגשתי שזה זה כמו גלאי מתכות של הנשמה - וכשאתה מוצא משהו טוב אתה פשוט נשאר שם".
מחוץ לתמונה: מורן: "יש לנו בר ענק בבית. כשאתה סוגר מסעדה אתה נשאר עם מלאים עצומים ואנחנו חוגגים עם חברים. רגע לפני הקורונה עשינו מסיבה ענקית בבית בסגנון עליסה בארץ הפלאות. הפקה שלמה. אני מפיקה והוא בעלים של בר, זה שילוב מסוכן".
