אם גם אתם בין בעלי הנכסים שגילו בימות הגשם האחרונים שיש להם בעיית איטום, הנה לכם הזדמנות לנצל הפוגה של כמה ימי שמש ולהיערך למערכת הגשמים הבאה.
אז למרות שבבית שלכם מפוזרים דליי מים וסמרטוטים, כדאי שתשקיעו כמה דקות בקריאת המדריך הזה, בכדי שבעיות הרטיבות לא יחזרו על עצמן.
אתם לא אמורים להפוך למומחים לאיטום, אבל בהחלט כדאי להכיר כמה מושגים בסיסיים ולדעת מה קריטי שיופיע בהצעת המחיר שאתם מבקשים מקבלן האיטום שלכם.
השיטה הנפוצה והעמידה ביותר כיום: יריעות ביטומניות
שיטה זו מתאימה לגגות שטוחים מבטון, נחשב ליעילה ביותר ועמידה יחסית לאורך שנים. היא נקראת כך משום שהיא עשויה מחומר בשם 'ביטומן', שהוא חומר שחור וצמיגי, שהייצור שלו נעשה בתהליך של זיקוק נפט גולמי.
היריעות מולחמות זו לזו באמצעות מכשיר המכונה 'ברנר' (שהוא מבער חם), ועולות כלפי מעלה (במין פאנל, המכונה בשפה מקצועית 'רולקה'). כך, מי גשמים לא חודרים בחיבור שבין משטח הגג לקירות העוטפים אותו.
אם הגג חדש לגמרי, לרוב יציעו לכם להתקין שתי שכבות של יריעות ביטומניות, לצורך איטום מקסימלי. אם הגג ישן יחסית, סביר להניח שבעבר הוא כבר נאטם בשכבות של זפת. במצב כזה, לא מסירים את הזפת, אלא מניחים את היריעות מעל.
תמחור של עבודת איטום ביריעות ביטומניות נעשה לפי שטח הגג. המחיר למ"ר, יהיה נמוך יותר ככל שהשטח של הגג יהיה גדול יותר. לכן, בגגות קטנים יחסית, ששטחם עד 40 מ"ר, המחיר שתשלמו עבור כל מ"ר יהיה גבוה יחסית, שכן קבלני איטום יחשבו עלות של יום עבודה, ובעבור פחות מסכום גלובאלי מסוים, לרוב לא ישתלם להם לבצע את העבודה.
כשאתם מקבלים הצעת מחיר, שימו לב שיהיה הבדל בין גג חדש וריק יחסית, ללא התקנות מרובות, מאשר גג ישן, מלוכלך, עמוס בדוודי שמש, במנועי מזגנים ובפסולת בניין. ניקוי מקדים והסרת מכשולים, הוא הכרחי לפני התקנת יריעות. הוא מאריך ומסרבל את משך העבודה, ולכן הוא גם מייקר את המחיר.
חלק מהמחיר אמור לכלול בדיקת תקינות מרזבים ובדיקת הצפה. בדיקה זו היא הצפת הגג במים, לאחר האיטום, והשארתם למשך 72 שעות, לבדיקה האם ההתקנה של היריעות בוצעה כמו שצריך. שימו לב, שלא נהוג לדרוש תוספת מחיר עבור בדיקת הצפה, ואל תוותרו על ביצוע שלה. אחרת, אם בהמשך יתגלו כשלים, יהיה לכם קשה מאוד להוכיח שזה בשל התקנה רשלנית של קבלן האיטום. כדאי לגלות את הכשלים מיד בסיום ההתקנה, ולא בעונת הגשמים הבאה.
האחריות שנהוג להעניק על התקנת היריעות היא של כ-10 שנים בממוצע, וגם עבורה לא נהוג לדרוש תוספת מחיר. שימו לב, שלאחריות זו יש סייגים: למשל, אם בעל מקצוע אחר הגיע לבצע תיקון מקומי של האיטום, זה שולל מכם את האחריות. כמו כן, אם בעל מקצוע מתחום אחר הגיע וביצע התקנה שפגעה ביריעות, ובכך יצרה פתח שדרכו מים חודרים – גם אז, זה לא יהיה באחריות קבלן האיטום. האחריות מתייחסת רק לכשלים שנבעו מהתקנה לקויה שלו.
בכל מקרה, חשוב שתשמרו לא רק את החשבונית ואת כתב האחריות, אלא גם את פרטיו האישיים של בעל החברה: שם מלא ומספר תעודת זהות. זאת, על מנת למנוע מצב שהוא משנה את שם החברה, ואתם לא מצליחים להתחקות אחריו, כעבור מספר שנים.
השיטה הישנה והזולה יותר: זפת
שיטת איטום זו ישנה יחסית, אך רבים עדיין משתמשים בה. היתרון הגדול שלה הוא שהיא זולה יותר (בכ-30 אחוז מיריעות), ונותנת מענה גם במצב שבו הגגות עמוסים במכשולים. היא מונעת את הצורך בניתוקם מהגג לצורכי התקנה, ובהחזרתם למקומם בסיום האיטום. ניתן לפזר את הזפת בקלות רבה יותר, בהתאם למרווחים הקיימים בין המתקנים השונים שעל הגג.
ואולם, שיטה זו מחייבת תחזוקה קפדנית מדי שנה. זאת, משום שהזפת נאכלת בשמש, בשל צבעה הכהה, יש להקפיד בתחילת כל קיץ לסייד את הגג (ובכך להלבין אותו). דבר זה מונע היווצרות של סדקים בזפת, אשר דרכם מים יכולים לחלל ולפגוע בתשתית המבנה.
מאחר שיש לחדש את הזפת כל חמש שנים, ולדאוג לסייד אותה מדי שנה, הרי שבחישוב כולל, לא בהכרח מדובר בפתרון זול יותר לטווח ארוך. ועדיין, ועדי-בתים רבים, מעדיפים בפתרון זה, משום שדיירים רבים מעדיפים לשלם סכום נמוך יותר, לא תמיד מתוך חשיבה קדימה. סיבה נוספת, היא שהנפגעים העיקריים בבתים משותפים הם ממילא רק דיירי הקומות העליונות, ולמרבה הצער, יתר הדיירים לא רוצים להשקיע בפעולת איטום, שממילא לא משפיעה על הדירה הספציפית שלהם.
בייחוד לאור העובדה שמדובר בפתרון זול ומהיר יותר, כדאי לוודא שהוא נעשה כהלכה. יש לוודא שכמות הזפת למ"ר היא בהתאם לתקן, שהכיסוי הוא אכן הרמטי, ובקשו שנציג מטעמכם יהיה נוכח לאורך כל משך העבודה. כמו כן, ודאו שבעל המקצוע מניח שתי שכבות של זפת, וביניהם מניח יריעת פייברגלס. אם אין נציג מטעמכם על הגג, דרשו לכל הפחות לראות תמונה שיריעה זו אכן הונחה. עבור זפת נהוג לקבל אחריות של 5 שנים, אך גם כאן יש סייג לאחריות: מי שמורח לכם את הזפת הוא זה שיגיע לסייד את הגג מדי שנה. לכן, חשוב שיצוין מראש מחיר מוסכם וקבוע, בכדי שהתעריף לא יעלה לכם מדי שנה, ותהיו 'לקוח שבוי' שלו.
לגגות מרוצפים: איטום בחומרים אקריליים
חומר אקרילי הוא חומר פלסטי שניתן ליישם על המשטח באמצעות מריחה או התזה. נהוג לעשות שימוש בשיטת איטום זו בגגות קטנים יחסית. זהו חומר גמיש, שצבעו לבן, אשר עמיד לאורך זמן. ואולם, ולמרות שהוא מיועד לאיטום, הרי שאם יצטברו מים עומדים במשך תקופה ארוכה על משטח זה, בסופו של דבר הם יחדרו את שכבת האיטום הזו. לכן, לפני שמחליטים להשתמש בחומר זה לאיטום, חשוב לוודא ששיפועי הגג הם בזוויות נכונה, בכדי שלא יהיו בעיות ניקוז, שיובילו להיווצרות שלוליות של מים.
אם הניקוזים אינם תקינים, יהיה צורך בתיקון השיפועים, דבר שנהוג לעשות בעזרת 'בטקל' (בטון קל). זו שכבת ביטון אותה שופכים בזווית הרצויה, והיא מסייעת ליצירת זווית נכונה יותר, שתאפשר ניקוז לכיוון הרצוי.
גגות עמוסים או מרפסות: איטום באמצעות חומרים פוליאוריטנים
ללא ספק, אם הגג שלכם מרוצף ואתם מעוניינים שהאיטום יהיה עמיד לאורך שנים, הרי שהפתרון המקצועי ביותר הוא לאטום תחילה את הגג באמצעות יריעות ביטומניות, ורק אז לרצף. נכון, זה מייקר את העבודה, ולעתים כרוך בפירוק ריצוף, אבל לטווח ארוך, ייתכן שזהו הפתרון הכלכלי יותר.
אפשרות שנייה, קלה וזמינה יותר, היא לאטום באמצעות מריחה או התזה של חומרים פוליאוריטנים. מדובר בחומר חזק וגמיש יחסית, שנוח ליישם על הגג, אך שימו לב שיש שני סוגים שונים: ארומטים או אליפטים. הסוג הארומטי, יתאים יותר למרפסות מוצלות או מתחת לריצוף של חדרים רטובים. לעומתו, החומר האליפטי, אמנם יקר יותר, אך יהיה עמיד יותר בפני קרינת השמש.
היתרון של החומר הוא שהוא נאחז בצורה טובה מאוד, אך גם לפני מריחתו יש להקפיד למרוח פריימר (שכבת יסוד מקשרת).
עוד כתבות בנושא:
בכדי שהאיטום יהיה טוב, יש להקפיד על שכבת יסוד זו, ולמרוח בין שתיים לשלוש שכבות של החומר. כדאי להניח רשת אינטרגלס בין השכבות, לצורך עמידות גבוהה יותר. שימו לב, כי חומר זה מסייע לא רק כשכבת איטום עיקרית על הגג, אלא גם כפתרון נקודתי לאיטום מקומי, במקרה שמתגלה כשל איטום. למשל, בגג שבו כבר יש שכבות ישנות של זפת, או במשטחי בטון חשופים.
