משפחות פלסטיניות מתעדות את התקיפה של צה"ל מתוך עזה ונמלטות מבתיהן בעקבות התגברות התקיפות
מקובל להניח שחמאס מפחד ממכות צבאיות ישראליות. סביר שהוא חרד מהן, אך משטר הטרור של חמאס בעזה לא מאוים רק על ידי ישראל. האיום הקיומי עליו הוא כישלונו המוחלט בפיתוח הכלכלי של רצועת הייאוש והעוני הכלואה בין הגבול עם ישראל לגבול עם מצרים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לא רק שחמאס לא הצליח לשמר את רמת החיים של האוכלוסייה תחת שליטתו, הוא גרם ישירות להתרוששותה. חישוב מפורט חושף את עומק הכישלון. כשחמאס השתלט על עזה ב-2007 רמת החיים ברצועה הייתה קרובה מאוד לזו שבשטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. 14 שנים אחר כך, רמת החיים הממוצעת של פלסטיני בגדה המערבית גבוהה פי 2.5 מרמת חייו של פלסטיני בעזה, לפי סקירות של הבנק העולמי וועדת המדינות התורמות, מהן לקוחים הנתונים המצוטטים כאן.
אף שהסקירות כתובות בזהירות פוליטית מכעיסה, הן לא משאירות מקום לספק באשר למחיר שגבתה השתלטות חמאס על עזה מתושביה. "ראוי לציין שעד 2006/7", כתוב בסקירה מאפריל, "עד השתלטות חמאס עליה, הצמיחה הכלכלית בעזה הייתה מהירה יותר מאשר בגדה המערבית. אחר-כך, כתוצאה מפיצול פנימי, עימותים מתמשכים וסגרים, הצמיחה בעזה הפכה לאיטית בהרבה לעומת הגדה המערבית". התוצר המקומי הריאלי לנפש בעזה בתקופה שלטון חמאס ירד ב-1.5% לשנה. במקביל עלתה ההכנסה הריאלית לנפש של הפלסטינים תחת שלטון הרשות בגדה המערבית ב-3% לשנה.
גרוע מזה: ככל שאחיזת חמאס בעזה מתארכת, כך מעמיקים הפערים. בין 2015, שנה לאחר צוק איתן, ועד פרוץ הקורונה בראשית 2020, התרחבה הפעילות הכלכלית בשטחי הרשות הפלסטינית ב-20%, בשעה שהכלכלה ברצועת עזה התכווצה לפחות בעוד כ-10%. זאת למרות סיוע בינלאומי מסיבי לשיקום, בסדרי גודל של שלושה מיליארד דולר, ולמרות העובדה שכל מנגנון השלטון האזרחי בה ממומן מתקציב הרשות הפלסטינית ברמאללה. המימון הגירעוני של משכורות לעובדי הציבור בעזה - מורים, רופאים, פקידים ובעקיפין גם בכירי מנגנון הטרור של חמאס - נופל בלעדית על כתפי הפלסטינים בגדה. לא מפתיע לכן חוסר ההזדהות שלהם עם גורל העזתים. אלפים הפגינו במנהטן נגד פעולות ישראל בעזה, כמה עשרות הפגינו נגדן בשכם וברמאללה.
3 צפייה בגלריה
חצי מהאוכלוסייה בעזה חיה מתחת לקו העוני הבינלאומי המוגדר כהכנסה של 5.5 דולר ביום לנפש. ההרס מתקיפת צה"ל בעזה
ל-70% מאוכלוסיית עזה יש מעמד רשמי של "פליטים פלסטינים", המזכה אותה בסיוע של UNRWA, הארגון הייחודי של האו"ם לסיוע לפליטים פלסטינים. וגם אחרי הסיוע הזה, בתוספת הכספים המגיעים לעזה מקטאר, כ-200 מיליון דולר - מחצית מאוכלוסייתה - חיה מתחת לקו העוני הבינלאומי המוגדר כהכנסה של 5.5 דולר ביום לנפש. שיעור העוני בשטחי הרשות הפלסטינית, לפי אותן ההגדרות: 9% בלבד. ל-98% ממשקי הבית בעזה אין גישה למי שתייה זורמים והם קונים את המים (ביוקר) ממכליות פרטיות, תופעה שאינה קיימת בגדה. ברבע האחרון של 2020 הגיעה האבטלה בעזה ל-43% מכוח העבודה - המדולל ממילא - בהשוואה לאבטלה של 15% מכוח העבודה הפלסטיני בגדה המערבית.
והעתיד? שחור משחור. לפי תחזית הבנק העולמי וועדת המדינות התורמות, עם שיעור הריבוי הטבעי הגבוה (4.5 ילדים לאישה), רמת חייה ומצבה הכלכלי של האוכלוסייה הפלסטינית בעזה "ימשיכו להידרדר בקצב מהיר בעשור הקרוב", גם בהיעדר מלחמות ועימותים. כבר כעת יש סבבי לחימה כל כמה חודשים.
3 צפייה בגלריה
תחת שלטון חמאס אין שום סיכוי להשקעות יצרניות ברצועה ולפיתוח המגזר העסקי, הפרטי והמקומי. חאן יונס אחרי תקיפת חיל האוויר
(צילום: AFP)
האם ניתן לעצור את הקריסה? לדעת הבנק העולמי, ניתן גם ניתן: "התאוששות כלכלית של רצועת עזה", כותבים הכלכלנים החתומים על הסקירות, "מותנית בקיומו של מגזר עסקי פרטי המסוגל לפעול ולהתחרות בשווקים בינלאומיים ואזוריים". מסקנתם החד-משמעית: "שליטה אפקטיבית של הרשות הפלסטינית ברצועת עזה היא תנאי הכרחי ובל-יעבור לשיקומה הכלכלי של הרצועה. הסטטוס-קוו הנוכחי אינו בר קיימה".
תחת שלטון חמאס אין שום סיכוי להשקעות יצרניות ברצועה ולפיתוח המגזר העסקי, הפרטי והמקומי. בחומש הקרוב האבטלה במדינת חמאס רק תזנק, והעוני רק יחמיר. ומי יבנה 900 בתי ספר חדשים שעזה זקוקה להם?
ראשי חמאס יודעים לקרוא מסמכים כלכליים ומבינים את הכתוב. הם מבינים שהביאו את רצועת עזה לגיהינום כלכלי וחברתי, ושהקהילייה הבינלאומית דורשת מהם להרים ידיים ולהחזיר אותה לשליטת הרשות הפלסטינית. מכך הם מפחדים - והפחד מכתיב את מהלכיהם.
