הרעיון שחניה לא צריכה להיות בחינם במרחב הציבורי, במיוחד כשיש מחסור, מובן מאליו לכלכלנים ולמומחים מתחום התחבורה ותכנון ערים. אלא שהציבור הורגל לחשוב אחרת, ורבים מעדיפים להמשיך לסבול מהמצב הקיים ורק לא לשנות את חלוקת נטל המס לעירייה באופן שישקף בצורה הוגנת ויעילה יותר את השימוש במשאב הציבורי. בפודקאסט עושים חשבון של אטילה שומפלבי והפרופ' עומר מואב, בוחנים את המציאות בתל אביב כמקרה בוחן לעיר פקוקה עם בעיית חניה משמעותית.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כבר מהנתונים ניתן לראות שמספר הרכבים הזכאים לתו חניה גדול בהרבה ממספר החניות כחול-לבן בעיר. אלא שלמרות שהביקוש לחניות גבוה מההיצע, העלות שלהן נשארת חינמית, ותל אביבים שגרים במרכז העיר וחווים מצוקת חניה משמעותית עדיין יכולים לחנות את רכבם בסמוך לביתם, במרחב הציבורי, בלי לשלם על כך, לפי מנגנון של "כל הקודם זוכה". כלומר, מנגנון המחירים שאמור להשוות את הביקוש להיצע - לא קיים.
כיום התנועה בתל אביב בקושי זזה, והחיפוש אחר חניה מעמיס גם הוא על הכבישים, גורם לנו להתעצבן ומעלה את צריכת הדלק, מה שגם מגביר את זיהום האוויר. כלומר, האהבה שלנו לחניה בחינם עולה לנו ביוקר. בנוסף, רבים התושבים שמחזיקים ברכב פרטי לטובת נסיעות בסופי שבוע או לאירועים מיוחדים, כך שכמות הרכבים החונים ושאינם בשימוש או שבשימוש מועט מאוד - גבוה, גם ברחובות העמוסים ביותר.
חוץ מהעלויות האישיות שמוטלות על בעל הרכב, כמו דלק ותחזוקה, ישנה עלות כבדה נוספת שמטיל בעל הרכב על אחרים. כשקונים רכב שמבלה זמן רב בחניה ברחוב, הוא תופס מקום במרחב הציבורי על חשבון אנשים אחרים, והאחר שזקוק לאותו מקום חניה, או אפילו רק למרחב עצמו - נפגע. לכן, הדרך "לפצות" את אותו ציבור שנקלח ממנו חלק מהמרחב הציבורי, היא שבעלי תווי החניה ישלמו על החניה, וכך אלה שלא משתמשים באותו מרחב ציבורי עבור רכביהם, אולי משום שהעדיפו לא להחזיק בהם כלל, ירוויחו גם.
אבל איך הגיוני לבקש מיסים נוספים בעיר שהמחייה בה יקרה גם ככה, עולה השאלה. פרופ' מואב מציע שתשלום עבור תו חניה יחליף את תשלומי הארנונה. עוד הצעה שעולה בפודקאסט, היא שהעירייה תחלק לכל משק בית תו חניה אחד בחינם, ואם אותו משק בית לא יהיה מעוניין בתו - העירייה תרכוש אותו ממנו בתמורה לסכום של כ-300-400 שקלים לחודש. מי שירצה תו נוסף ישלם בהתאם. פרופ' מואב טוען כי סכום בסדר גודל כזה יספיק כדי לייצר עודף היצע בחניות בתל אביב.
כדאי לשים לב שלאהבה שלנו לחינם ולרעיון של "כל הקודם זוכה" יש משמעות מעבר לכיס הפרטי שלנו, והיא למעשה מנציחה פערים חברתיים. מדוע למי שמסיים לעבוד בארבע אחר הצהריים מגיע להנות מחניה חינם יותר ממי שסיים את יום העבודה שלו בשש? למה שדייר שמחזיק בחניה פרטית יוכל "לתפוס" חניה ברחוב כדי לשמור את החניה הפרטית שלו לחבר שקופץ לביקור? מה יעשו במצב כזה זוג מבוגרים, שמסתמכים על חניה בכחול-לבן, וילדיהם רוצים לבוא לבקר אותם בשבת? הם הרי לא יוכלו לשמור להם חניה, ויסבלו יותר מכולם מזה שאין מספיק חניה.
מה עוד אפשר לעשות כדי להתמודד עם הבעיה ומי המתנגדים הפוטנציאליים למהלך? האזינו לפודקאסט בתחילת הכתבה.
