איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת כץ מתל אביב.
בצילום: טלי (52), רויטל (48), איתמר (19), הדר (16), אורי (10)
הדירה: רויטל: "5 חדרים, 7,400 שקל לחודש. לפני זה גרנו במעוז אביב 14 שנה. זה כמו קיבוץ קטן שהיה נחמד כשהילדים היו קטנים, אבל כשהם גדלים כבר לא תמיד בא לך אווירת קיבוץ, וגם הדירה הייתה מאוד קטנה. ודירה כמו שאנחנו שוכרים פה תעלה שם, מעבר לכביש, 10,000 שקל".
הדר יוסף? הדר: "בהתחלה היה לי ממש קשה לעבור כי שבט הצופים שלי שם, אבל עכשיו יש לי חדר לבד וגם קיבלתי את החדר הכי טוב בבית אז אין תלונות". טלי: "האוכלוסייה במעוז אביב השתנתה, כבר פחות אומרים שלום בשביל ואנשים עסוקים יותר בעצמם". רויטל: "היא נהייתה יותר צעירה והייטקיסטית. כשאנחנו הגענו זה היה יותר חבר'ה וכיף ויושבים בדשא. אחרי שלא מעט משפחות מהכיתה של אורי עברו לצד הזה של הכביש בהדר יוסף, גם אנחנו עברנו. אנשים פה נותנים אוויר אחד לשני. גרנו גם תקופה במרכז העיר והשקט חשוב לנו".
מרכז תל-אביב? טלי: "זה היה נפלא בשעתו אבל עזבנו לקראת סוף תקופת מועדון אלנבי 58. גרנו לא רחוק מהמועדון בדירת גג קטנה, וביום חמישי בערב היו מתחילות הצפירות של החניון לאלנבי 58, ואז הצפירות של שישי בבוקר של אנשים שמגיעים לשוק הכרמל, ואז הצפירות והבלגן של שישי בערב ושבת בבוקר כשאנשים יוצאים דלוקים מהמועדון וממשיכים את המסיבה בחניון. בשלב מסוים זה כבר לא התאים, כי אני עובד במוזיקה ולא היה אף פעם שקט, ומעוז אביב הייתה פתרון נפלא בזמנו".
מוזיקה? טלי: "אחרי שנים בתור איש שעושה סאונד ומאסטרים, שזה עבודת הפיניש בהקלטות של שיר או אלבום, התחלתי ללוות ולעשות ניהול קריירה לאמנים. התחלתי עם דודו טסה וישי ריבו. ישי היה ילד בן 19 עם כיפה שחורה ובא אליי לאולפן לעשות מאסטרינג. יש לי חולשה לאנשים מוכשרים, וכששמעתי אותו הבנתי שזה העסק. ניצלתי את ההזדמנות כדי לעשות שינוי בקריירה ולקחת אותו קדימה. ייצרתי לו את הסביבה לאלבום הראשון והשני. מהפוסט פרודקשן עברתי לפרה-פרודקשן. זה הצליח והיום אני נותן שירותי ייעוץ וליווי קריירה ורפרטואר לאמנים. אני עובד עכשיו עם אמן חדש שהחתמתי, יאיר הררי. בתחילת מרץ יצאנו עם סינגל, וכמו שהתחלנו להמריא חטפנו את הקורונה. המזל שאצל רויטל התחיל להמריא".
רויטל? "אני עבדתי בעיצוב טקסטיל, וכשאורי אובחן על הרצף האוטיסטי בגיל שנתיים וחצי, הרגשתי שאני חייבת ללמוד את התחום הזה כאמא קודם כל, כדי לדעת לבחור טיפולים ואת מערכת החינוך הכי מתאימה. הלכתי ללמוד שילוב במערכת החינוך וקיבלתי תיאבון. למדתי הדרכת הורים בגישת אדלר תוך כדי העבודה שלי, אבל התחיל לדגדג לי משהו אחר. לפני שנתיים, אחרי טיול עם הדר, בטיסה חזרה החלטתי לקפוץ למים. הודעתי שאני עוזבת והולכת אחרי החלום שלי והקמתי את אופטיזם. טלי פירגן וממש דחף אותי וכל הזמן אמר 'נסתדר'".
אופטיזם? רויטל: "זה שילוב של אוטיזם ואופטימיות, כי זו המטרה שלי, להעביר למשפחות ולילדים עצמם שאפשר לחיות אורח חיים אופטימי גם אם יש ילד עם צרכים מיוחדים. אצלנו השנה אחרי שאורי אובחן הייתה מאוד לא פשוטה. הגננת אמרה שהוא משחק לבד כל הזמן או רק ברכבות במין אובססיה. לקח לנו זמן להפנים את זה ותהליך האבחון לקח שנה. זה מלחיץ ואתה לא יודע מה יהיה. זה גם מכניס לסחרור כלכלי". אורי: "אני אוטיסט, ואני בן אדם. נולדתי עם זה, וצריך להסתדר עם זה. בזמן האחרון היו לי התפרצויות זעם בכיתה וזה היה קשה". רויטל: "יש לו קושי בהבנת סיטואציות חברתיות וזה גורם לו להיפגע או לכעוס מאוד". טלי: "הרגשנו שזורקים אותנו לבריכה של מים קפואים שאם אתה לא עושה מהר עם הידיים אתה טובע".
רויטל: "פתחנו חמ"ל והתחלנו ללמוד את הנושא. אחת הסיבות להקמת אופטיזם היא לעזור למשפחות ברגעים הקשים האלה שזורקים אותך למים. זה מרכז של ליווי, הדרכה ותמיכה למשפחות ולחבר'ה עצמם. יש לי נועצים מגיל 3 ועד גיל 58 שהם על הרצף האוטיסטי, שאני בונה להם תוכנית קידום, איך להכחיד התנהגויות לא רצויות או לקדם התנהגויות רצויות. אני מלמדת את ההורים ואת הילדים איך להבין מה עובר עליהם רגשית, כדי לגרום להם לפתור את הבעיות בעצמם ולגדול להיות אנשים עצמאיים עם תחושת מסוגלות והצלחה. זו שיטה שפיתחתי, בנוסף להמלצות שאני מלקטת מרופאים ומטפלים".
הקורונה? רויטל: "מצאתי את עצמי ימים שלמים עובדת בזום והעסק המריא".
מינוס? רויטל: "לשמחתנו כבר לא".
ההחלטה הכי טובה? רויטל: "הדירה בתל-אביב. לקראת החתונה קנינו דירה קטנה בשוק בצלאל, וכולם חשבו שהשתגענו. היא עלתה 180 אלף דולר בשנת 99'".
חופשה אחרונה? טלי: היינו לילה בתל-אביב, רויטל, אורי ואני".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
