הממשלה צפויה לאשר היום (א') הקמת מטה תשתיות לאומיות מיוחד במשרד האוצר, כפי שנחשף בכלכליסט. בדברי ההסבר להצעת ההחלטה נכתב כי "לצורך התמודדות עם האתגרים הכרוכים בקידום וביצוע פרויקטי תשתית לאומיים בלוחות הזמנים הנדרשים, לרבות הסרת חסמים המאפיינים פרויקט תשתית בעל אופי והיקף לאומי, יוקם במשרד האוצר מטה תשתיות לאומיות שישמש גוף מטה שמטרתו להבטיח את קידום ביצוע והפעלת פרויקטי תשתיות לאומיים".
האם הטיפול באותם פרויקטים נכשל כל כך עד שנדרש מטה חדש להניע אותם? כדי לענות על השאלה אפשר לצטט את דו"ח מבקר המדינה ממרץ 2019. "הכשלים והליקויים בתחום התחבורה הציבורית הם משמעותיים ביותר. מצב זה רובץ לפתחו של משרד התחבורה, שבראשו עומד השר ישראל כץ, המכהן בתפקיד ממרץ 2009", כתב המבקר הקודם יוסף שפירא. כעת, אותו ישראל כץ יהיה אחראי להוציא אותנו מהפקק בעזרת מטה התשתיות החדש שלו.
יהיה על מי להפיל את התיק
הקמת המטה תספק מטרייה של תירוצים מעולים לשר האוצר כץ ולשרת התחבורה מירי רגב. שניהם יודעים היטב שפרויקטים בתחום התשתיות הם עתירי מימון והשלמתם אורכת שנים רבות. וכך, כישלון בקידום פרויקטים לא יירשם במשמרת של כץ, אבל הצלחה בהעלמת פקק תנועה או הסדרת פעילות הרכבת תיזקף לזכותו. במקביל, הקמת המטה מנטרלת את רגב כך שלא תקטוף שום הילה מקידום פרויקטים בתחום התחבורה שבהם נכשל כץ.
עם זאת, הקמת המטה תסיר מעל רגב את הלחץ הכרוך בטיפול בנושאים שבתחום משרדה, כמו הסעת המונים, וכל טענה תופנה אוטומטית למשרד האוצר. מצד שני, לפי נוסח הצעת ההחלטה, סמכויותיה של רגב לא ייפגעו. כלומר, היא תוזמן לגזירת הסרטים.
יצוא הגז עובר לאוצר
המטה החדש יטפל גם במשק הגז הטבעי. לכלכליסט נודע כי שר האנרגיה יובל שטייניץ ביקש תיקונים כך שסמכויותיו לא ייפגעו. הממשלה הבינה, אחרי 16 שנה, שהחיבור הכושל של המפעלים זקוק להלאמה, בוודאי באזורים בהם לא נרשמה התקדמות.
מה שפחות הודגש זה שאותה צנרת אמורה לשרת גם את הגדלת יצוא הגז למצרים. זה אולי יניב כסף לקופת המדינה, אבל גם יגדיל את ההכנסות של קבוצת דלק, השותפה במאגרי הגז. וזאת בעת שהקבוצה עומדת כיום בפני אפשרות של הסדר חוב.