איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת מאייר פלבניק מגבעתיים.
>>לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: אווה (43), אדי (45), אנג׳ליקה (17).
הבית: ארבעה וחצי חדרים במגדל שמשקיף לכל גוש דן. שכירות 7,500 שקלים. אווה: "התחתנו לפני שלוש שנים וחיפשנו דירה. הגעתי לראות אותה והתלהבתי ממש. סיפרתי לאדי אבל הבנתי שזה לא בשבילי ושאני צריכה לחפש משהו צנוע יותר. ואז הוא הגיע אליי לעבודה ונתן לי את המפתחות של הדירה ואמר לי רצית אותה אז היא שלך. הוא סגר חוזה בלי לראות את הדירה".
מה עושים? אדי: "אני תזונאי. אני עושה הרצאות וסדנאות. עד הקורונה הפרנסה הייתה טובה מאוד, אבל עכשיו אנשים מפחדים לפגוש אנשים ואין קבוצות וספורטאים".
אווה? "אני מעצבת תכשיטים יותר מ-20 שנה. עבדתי כשכירה כל השנים. עזבתי את זו שעבדתי אצלה לפני שלוש שנים כי החלטתי להיות עצמאית ולעשות את הדברים שלי. אדי אשם. הוא דחף אותי אבל זה לא הסתיים טוב איתה". אדי: "היא בנתה את כל הקונספט והכינה את כל התכשיטים אז חשבתי שהיא יכולה להתחיל את הדרך שלה לבד".
מה קרה? אווה: "אמרתי לה שאני רוצה לבנות את הליין שלי והצעתי לעבוד איתה בחצי משרה וחלק לבד, אבל היא לא קיבלה את זה ואמרה לי קחי את התיק שלך ולכי. הייתי מאוכזבת. מהפיצויים קניתי את כל הציוד שזה יותר מ-80 אלף שקל, והתחלתי לעשות תכשיטים ולמכור דרך האינטרנט ובחנויות וראינו שאנשים אוהבים. אחרי שנתיים הרגשתי שאני יכולה והחלטנו לפתוח חנות קטנה בדיזנגוף, השקענו 200 אלף בשיפוץ ובהכנת סחורה אבל הטיימינג היה נורא. פתחנו יומיים לפני הקורונה".
אוי. אווה: "כל הכסף הלך, כל החסכונות. כל כך התרגשתי לקראת ומצאתי את עצמי אחרי חודשיים שהיה סגור יושבת לבד. הבעלים באו לקראתנו ולא לקחו כסף שכירות בסגר, אבל גם אחרי שנפתח לא היו הכנסות. אני בניתי הכל לבד ואח"כ גם פירקתי לבד".
נשארו לפחות המכירות באינטרנט? אדי: "כשכל העולם נעצר גם מכירת התכשיטים בחו"ל נעצרה. תכשיט זה שמחה ואנשים לא יודעים מה המצב שלהם ואם יפטרו אותם ואף אחד לא קונה".
איך מתמודדים? אדי: "אנחנו לא יודעים מה יהיה. חודשיים היה קורונה אבל איך לא התכוננו לגל שני? הכל פה באי-ודאות ואף אחד לא מנהל את זה. אני זעקתי את זעקת המשפחות בשער 'ידיעות אחרונות' שעשה רעש ברשתות החברתיות". אווה: "ישבתי בחנות בחרדות כי פקחים כל הזמן מסתובבים וכל אחד נותן הוראות אחרות. זה גם תכשיטים, אי אפשר לזרוק אותם ללקוח, צריך להתקרב ולהראות להם ופקחים ישבו בספסל מול החנות וחיכו שרק תעשה טעות ולתת לך קנס.
"במקום לעזור לעסקים אתה מרגיש שדופקים אותך יותר. אין לנו כסף לאוכל והם נותנים דוחות בלי להתחשב בכלל. אחרי חודש וחצי שראיתי שאנשים לא נכנסים ושההוצאות ממשיכות, ארנונה, חשמל, ביטוחים, שכירות הבנתי שאי אפשר להמשיך. גם בבנק במקום לעזור סגרו לנו את האשראי וטוענים שזה הוראה מלמעלה לצמצם אשראי לעצמאים. זו הרגשה שמכל הכיוונים אתה מקבל מכה אחרי מכה. לקחנו ה
לוואות מהמשפחה כי לא נשאר לנו שקל".
מה מצבכם עכשיו? אווה: "החנות נסגרה. דיברנו עם בעל הדירה וביקשנו להוריד קצת בשכירות אבל הוא לא הסכים, אז התחלנו לחפש דירה יותר זולה. אדי עוד מקבל חל"ת אז זה המזל שלנו. כל הזמן גבייה מתקשרים, רכב לא שילמנו וכבר רודפים אחרינו. צ׳קים חוזרים וזה סחרור שאני לא יודעת איך לעצור. אנחנו ב-40 אלף שקל מינוס וזה רק גדל". אדי: אנחנו אנשים נורמטיבים, לא כאלה שנזקקו אי פעם ופתאום מצאנו את עצמנו בלי עתיד. הם נותנים מענק קטן וזה נבלע בחובות והבנק לא נותן להוציא את זה. אנחנו לא יודעים כמה זמן זה יימשך".
ניסיתם לחפש עבודה אחרת? אווה: "אנג׳ליקה גם הלכה לעבוד בבית קפה, אבל גם אותה פיטרו". אדי: "אני ניסיתי להיות נהג משאית. התחלתי חפיפה ואז פיטרו אותי. ניסינו. אם לא יעשו פה איזה שינוי תהיה פה פשיטת רגל המונית. אנחנו רק בהתחלה של זה". אווה: "אם לא ישתנה משהו בקרוב אני גם אכנס לפשיטת רגל. לא תהיה לי דרך לשלם את החובות". אדי: "היום אף אחד לא רוצה להשכיר דירה לעצמאי. הם חייבים להחזיק את העסקים הקטנים אחרת כדי שיוכלו להחזיר עובדים אחרת הכל פה יקרוס".
חופשה אחרונה: אווה: "לפני שנתיים באילת לשלושה ימים. כשאתה עצמאי זה קשה לקחת חופש יותר מזה".
