חרף ההתנגדויות: אחרי שבע שנים, בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, אישר היום (ב') תוכנית לבניית 285 יחידות דיור בשטח של 77 דונם ברמת השרון, בקרבת מתחם גלילות. זאת על אף התנגדויות שהגישו העירייה והתושבים לאורך השנים. מדובר ב"תוכנית שתיל", שחלה על שטח ליד שדות מערב רמת השרון, לא רחוק מבסיסי צה"ל הסמוכים, במסגרתה שונה יעוד המקרקעין מאזור חקלאי לאזור מגורים.
תכנון השכונה החל בשנת 2013 והיא אושרה בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תל אביב כשנה לאחר מכן. ב-2015 נעתר בית המשפט לדרישת התושבים והקפיא את התוכנית שהתנגדו להקמת מגדלים בקרבתם בעקבות סכסוך שהתגלע בינם למוסדות התכנון, אולם ערר שהגישו לוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה לאחר מכן נדחה.
למרות דחיית הערר, במהלך הליכי התכנון, וכתוצאה מהתנגדויות התושבים והרשות המקומית, נערכו שינויים בתוכנית, שכללה תחילה הקמה של 335 דירות במגדלים. במסגרת השינויים הבנייה הרוויה (לגובה) הורחקה מהבניינים צמודי הקרקע שבשכונה, היקף הבנייה צומצם, כאמור, ל-285 דירות, הגובה המקסימלי של הבניינים הוגבל לשש קומות בגבול הצפוני של התוכנית, ואושרו בניינים בני 9-10 קומות בחלקים המרוחקים מהשכונה הקיימת (במקום בניינים של 8,10 ו-11 קומות בתוכנית המקורית).
טענתם המרכזית של התושבים והעירייה הייתה שהתוכנית אינה תואמת את המרקם וצביון האזור הסובב אותה, וכי את יעדי הציפוף יש להגשים באזורים אחרים בעיר, בהם מתוכננת בנייה כגון זו. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון גונן, דנה בהרחבה בזכותם של דיירים לשמור על צביון של שכונה, אל מול מדיניות של ציפוף, ביחס בין רצונם בשמירה על צביון השכונה הקיימת ועל אופייה, לבין מגמות התכנון הארציות והמקומיות של התחדשות עירונית וציפוף, וכן במתח בין עבודת התכנון המקומית לתפקיד הוועדות המחוזיות והארציות.
"על ידי מניעת מימוש תוכניות בנייה, ישמרו על בתים נמוכים"
השופטת דחתה את טענת התושבים כי יש לשמור על ייחודה של רמת השרון כעיר-מושבה, ולא לאפשר בנייה רוויה. היא הדגישה כי התוכנית לא עומדת ביעדי הציפוף המחמירים שנקבעו בתוכנית המתאר הארצית, אך כיון שאלו נכנסו לתוקף מאוחר יותר, ניתן היה לאשר את התוכנית גם ביחסי צפיפות נמוכים יותר. עם זאת, נקבע כי יש להתחשב במרקם הקיים, כפי שעשו, לדבריה, במקרה זה ועדות התכנון, בכך שהרחיקו את הבנייה הרוויה באופן משמעותי מהבתים צמודי הקרקע בגבול התוכנית.
השופטת אגמון גונן: "יש לדאוג שלא ייווצר מצב בו אוכלוסיות חזקות, בעלות גישה למוקדי השפעה, יעשו שימוש בתכנון מדיר, יישארו בשכונות ירוקות, צפופות פחות, בעוד שהציפוף יתבצע בעיקר או רק בשכונות המוחלשות"
בפסק הדין ציינה כי "מתעוררת הסכנה כי תושבי שכונות חזקות יעשו שימוש בכוחן כדי למנוע את מימוש מגמות הציפוף בשכונותיהם. היינו, אוכלוסיות חזקות, המתגוררות בשכונות ירוקות יותר וצפופות פחות, ינצלו את כוחן כדי לשמור על סביבה כזו. על ידי מניעת מימוש תוכניות בנייה מסוימות או תוכניות להתחדשות עירונית, ישמרו על בתים נמוכים, בתים חד משפחתיים וכך ימנעו אוכלוסייה מגוונת יותר שיכולה להרשות לעצמה דירות קטנות יותר בבית משותף. יש לדאוג שלא ייווצר מצב בו אוכלוסיות חזקות, בעלות גישה למוקדי השפעה, יעשו שימוש בתכנון מדיר, יישארו בשכונות ירוקות, צפופות פחות, בעוד שהציפוף יתבצע בעיקר או רק בשכונות המוחלשות".
התושבים בעתירתם טענו כי אין מדובר בתכנון מדיר, כיון שתוכנית שתיל היא למעשה פרויקט יוקרה לאוכלוסייה חזקה. השופטת אגמון גונן דחתה טענה זו וקבעה כי תכנון מדיר לא מתייחס רק להדרה של אוכלוסיות מוחלשות, אלא להדרה של כלל סוגי האוכלוסייה ומניעת אוכלוסייה מגוונת, וכי הדרה של אוכלוסייה היכולה לרכוש דירה ברמת השרון, להבדיל מבית צמוד קרקע, מהווה גם היא הדרה.
לפיכך קבעה השופטת כי מדובר באיזון בין האינטרסים, לאחר קבלת חלק מההתנגדויות ובכלל זה הפחתת מספר יחידות הדיור לצד הקמת הבנייה הרוויה רק "בקו שני" ולא בסמוך לצמודי הקרקע הקיימים; קביעת "אזור חיץ" בין סוגי הבנייה; הורדת מספר הקומות בחלק מהבניינים במסגרת הליכי אישור התוכנית; וקביעת הצפיפות הנמוכה ביחס למגמות הארציות, ולבנייה המדורגת.
