מס על עשירים כן או לא? צפו בדיון באולפן ynet
(צילום: ירון ברנר)
למה דווקא עכשיו צריך מס עושר? משבר הקורונה, שהציף לא מעט בעיות במדיניות הממשלה, הדגיש גם את אוזלת היד של המדינה בשירותים השונים שאנחנו מצפים לקבל ממנה: פתאום יותר ברור שמערכת הבריאות סובלת ממחסור בציוד ובכוח אדם מיומן, שמערכת החינוך רעבה למורים, מחשבים וכיתות פחות צפופות, ושרשת הביטחון הסוציאלי שרובנו מצפים לה - לא קיימת במידה מספקת.
דו"ח חדש של מרכז אדוה טוען כי ה"רעב התקציבי" הזה אינו תוצאה של רשלנות מצד הממשלה, אלא של מדיניות הדוגלת בשירותים מינימליים. מדיניות שכזו מבוססת על תפיסה של "מדינה קטנה", שמכוונת לצמיחה כלכלית באמצעות ההון הפרטי ופחות באמצעות התערבות ממשלתית, כאשר מדינה שכזאת יכולה להסתפק בתקציב קטן, שמאפשר, מצדו - מיסוי נמוך.
במרכז אדוה טוענים כי יש צורך לתכנן מחדש את נושא תקצוב השירותים בישראל, ולבחון את מדיניות המיסוי כך שתאפשר מימון ראוי לשירותי המדינה. מימון כזה, לטענתם, יתרום לשדרוג רמת החיים של כלל התושבים. אחת הדרכים שבהן ניתן לעשות זאת היא באמצעות הטלת מס עושר, שהוא בעצם מס נוסף על השכבה העשירה ביותר במדינה. "מדובר במס שבניגוד למס הכנסה לא נקבע מהכנסות שוטפות של אנשים, אלא כאחוז מסך ההון שלהם", מסביר הסוציולוג ירון הופמן-דישון ממרכז אדוה באולפן ynet.
3 צפייה בגלריה
"אנחנו מתאפיינים באי-שיוויון גדול מאוד". ירון הופמן-דישון, מרכז אדוה
(צילום: אור קפלן)
"יש שתי סיבות שצריך לגבות את המס הזה: א'. אנחנו בישראל מתאפיינים בכלכלה שיש בה רמת מיסוי נמוכה יחסית למדינות אחרות בעולם מבחינת שיעור המס ביחס לתוצר. ב'. בדומה למדינות אחרות במערב, אנחנו מתאפיינים באי-שוויון גדול מאוד".
לדבריו, יש הצדקה לגבות מס נוסף מהשכבות העשירות ביותר, משום ש"כאשר פערי העושר נהיים כל כך גדולים - הדבר מערער את כל החברה שלנו. אנחנו כבר לא חיים במין שוק חופשי כזה של שחקנים שווים כפי שהרבה פעמים אנחנו רוצים לחשוב, אלא במשחק שהוא לא הוגן. יש אנשים שההון שלהם כל כך גדול שהם יכולים להשפיע על הדמוקרטיה ולעצב את השוק כולו. התפקיד של מס העושר, בין היתר, הוא קצת לאזן את זה".
"הטענות שנטל המס בישראל נמוך - לא נכונות"
ד"ר מיכאל שראל, כלכלן העומד בראש פורום קהלת לכלכלה שדוגל בהעמקת עקרונות השוק החופשי, לא מסכים עם ההנחות והמסקנות של מרכז אדוה בדבר נטל המס. "פרסמנו לאחרונה מחקר שמראה בבירור שהראייה הפשטנית שבישראל נטל המס נמוך יותר - פשוט לא נכונה. יש הבדלים מתודולוגיים בין ישראל לבין מדינות אחרות ב-OECD, למשל שיטת הפנסיה, התמיכה בחקלאות, המיסוי על קצבאות, השירות הצבאי שלא מתוגמל ולא ממוסה ועוד".
לדבריו, "כאשר עושים את התיקונים האלו, מגיעים למסקנה שנטל המס בישראל הוא אחד הגבוהים ב-OECD. בנוסף לכך, המס בישראל מאוד פרוגרסיבי, כך שהעשירונים הגבוהים משלמים מס מאוד גבוה. העשירון העליון משלם מס של 50% מהכנסתו, מה-50% שנשארו לו הוא משלם עוד 17% על צריכה וממה שנשאר הוא משלם מס רווחי הון של 25% על כל הרווחים הנוספים".
ההתנגדות המרכזית של ד"ר שראל לרעיון של הטלת מס עושר נוגעת לגישה שממנה הוא מגיע, הטוענת כי אם נכביד מדי על השכבה העשירה ביותר בחברה - היא פשוט לא תישאר בארץ, ובכך "נפסיד" את הצמיחה והיתרונות שנובעים מקיומה.
"אני חושב שהרבה אנשים טובים בעלי כוונות טובות מביאים הצעות בנושאי מיסוי, ותוך כדי הם שוכחים את הדבר האלמנטרי ביותר שלומדים במבוא לכלכלה: אנשים מגיבים לתמריצים", אומר ד"ר שראל. "אם נמסה אנשים בצורה מאוד כבדה, הם יגיבו. הם יחלקו לאנשים שלהם את העושר, הם יחיו במדינות אחרות שלא ממסות אותם כל כך וכו'".
3 צפייה בגלריה
"אנשים שוכחים את הדבר האלמנטרי ביותר שלומדים במבוא לכלכלה: אנשים מגיבים לתמריצים". ד"ר מיכאל שראל
"מיסים הם לא רק עניין של כלכלנים"
המחלוקת בנוגע לנטל המס בישראל בהשוואה למדינות אחרות לא נפתרה בדיון באולפן ynet, ומחקרים שונים של גופים בעלי גישות כלכליות שונות אכן מציגים את הנתונים באור שונה אחד מהשני. בכל אופן ולצד אי ההסכמה על הנתונים, אומר הופמן-דישון כי "בשורה התחתונה אנחנו חיים במדינה שבה רמת השירותים החברתיים לא מספקת. רואים את זה במשבר הקורונה וראינו את זה גם קודם לכן. אחת הדרכים להגדלת ההוצאה החברתית, לספק שירותים טובים יותר, זה בלגבות יותר מיסים.
"צודק ד"ר שראל שאומר כי העשירון העליון משלם שיעור גבוה, אבל שראל שוכח להזכיר שבתוך העשירון העליון יש קבוצות קטנות יותר שהכנסותיהן גבוהות בהרבה. למשל המאיון העליון, שההכנסה שלו גבוהה פי שלושה מהעשירון העליון עצמו, אבל הוא משלם מס באותו שיעור של חבריו בעשירון העליון. אחד הדברים המרכזיים שאנחנו מדברים עליהם, זה שהגיע הזמן שהמיליונרים ישלמו שיעור מס הוגן שיכול לשמש את כולנו".
עוד מדגיש הופמן-דישון כי "הדבר הכי חשוב להבין זה שמיסים הם לא רק עניין של כלכלנים. מס מעצב את החברה שבה אנו חיים ואוי ואבוי לנו אם הדיון הזה יישאר רק בחוגים לכלכלה".
יש לציין שהדיון הציבורי על נטל המס בישראל אכן לוקה בחסר. ההנהגה הפוליטית בארץ מתבטאת רבות נגד העלאת מיסים, מראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש הממשלה החליפי בני גנץ, שר האוצר ישראל כץ וגם נגיד בנק ישראל הנוכחי, אמיר ירון.
בעוד שלבכירי ההנהגה בארץ קל להתנגד בפומבי להעלאת מיסים, הם לא טורחים להסביר מאיפה יגיע הכסף למענקים לציבור ולעסקים בצל המשבר, או פשוט לשיפור השירותים הציבוריים בארץ, שכאמור, רבים טוענים שהם דרושים שיפור, בלשון המעטה.
לקראת בחירות למשל, המועמדים ממהרים להכריז שלא יעלו מיסים, אך הם לא מתעכבים על כך שהמשמעות היא שהתקציב לשירותים ציבוריים יפחת. ייתכן שזו הגישה שבה הם דוגלים, אך הדרך שבה מוצגים הדברים לא מאפשרת דיון ציבורי ראוי על המהלך, ונראה כי תמיד עדיף לפוליטיקאים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, להצהיר כי הם נגד מיסים נוספים.
בדו"ח שפרסם מרכז אדוה, מצויין כי "הכלכלן תומא פיקטי אומר שמדיניות המיסוי - ההחלטה מה ימוסה, מי ישלם וכמה - דורשת דיון ציבורי פתוח תחת עיניהם הפקוחות של אזרחים ועיתונאים. אפשר לנסח זאת גם כך: מדיניות מיסוי היא סוגייה ציבורית חשובה מכדי שתושאר רק בידי כלכלנים ורואי חשבון".
