צפו: איש העסקים הצבעוני שעשה חיל גם בביזנס וגם בפלז'ר
(צילום: משה מזרחי)
אנשי עסקים רבים, בעיקר בישראל, מעדיפים לפעול הרחק מהכותרות. הם עושים את העסקים בשקט, מושכים מהעסק מיליונים בשנה, חיים ברמת חיים גבוהה ומעדיפים לא להצטלם באתרי נופש יוקרתיים או שיכתבו על הווילה שאליה עברו רק לאחרונה. חלקם מתפרסמים, לדאבונם, דווקא כאשר הם מסתבכים, עושים "תספורות" לחובות ענק שצברו או חלילה מסתבכים עם מס הכנסה ולפעמים אפילו מסיימים בכלא.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בעולם התרגלו לסיפורי רכילות עסיסיים על אנשי עסקים מובילים. כאלה הם הבעלים של חברות ענק כמו פייסבוק, אמזון, עלי באבא ועוד. סיפורי ענק התפרסמו לאחרונה על גירושין בקרב המיליארדרים הגדולים בעולם, ויש גם סיפורים צבעוניים בלי סוף. דוגמה טובה היא סר ריצ'רד צ'רלס ניקולס ברנסון, יזם ואיש עסקים בריטי, שמזוהה עם מותג העל וירג'ין, קבוצה עסקית שכוללת מגוון חברות מתחומים שונים. הונו של האיש הצבעוני הזה מוערך בכ-5 מיליארד לירות שטרלינג וכל תנועה שלו בעולם מסוקרת.
בישראל לעומת זאת, סיפורי צבע עסיסיים על אנשי עסקים מובילים הם מצרך נדיר למדי. אנשי העסקים כאן כמעט שלא נצפים בחברת שחקניות קולנוע מפורסמות, על יאכטת תענוגות או בחופשת סקי בשווייץ. בכיר בבנק ישראל הגדיר פעם את עשירי הארץ כ"אנשים אפורים, שמקסימום יצפו בהם במסעדת פאר או במכונית מהודרת". על דוגמניות זוהרות הנכרכות סביב אנשי עסקים מובילים, רק דיווחים ספורים בארץ הקודש.
16 צפייה בגלריה
בזוס, צוקרברג, מא, ברנסון, גייטס, מאסק. לא כל אנשי העסקים צבעוניים ועושים כותרות כמוהם
(AP, רויטרס, Gettyimages)
אולם, לפני שנים חי בארץ הזאת איש עסקים מסוג אחר, כזה שצלמי פפראצי ברחבי העולם מנסים לחלץ תמונה שלו באתר אקסקלוסיבי או בחברת דוגמנית ידועה. כזה, שכיכב באותה העת הן במדורי הכלכלה והן במדורי הרכילות הפופולריים.
היה זה פוקה הירש. איש עסקים ישראלי, עם שם קצת משונה בארץ, מיליונר לא קטן, שייצר לעצמו תדמית של בליין בינלאומי והיה ממובילי מה שזכה בתקופתו לכינוי "החוג הנוצץ". השבועון "העולם הזה" הרבה לדווח על מעלליו, וגם בעיתונים היומיים ניתן היה למצוא דיווחים כמו "הוא שוב היה מוקף בחמש נשים יפהפיות, רוקד במסיבה הגדולה על הגג ונראה כמו תמיד במיטב מלבושי האופנה". בעסקיו, אגב, הוא היה דיסקרטי למדי. מה שהיה ידוע לכולם הוא שיש לפוקה הרבה מיליוני לירות.
"דוקטור פוקה"
הירש נולד בשנת 1908 למשפחת סוחרים אמידה בעיר לא ידועה במיוחד ברומניה, רמניקו סראט. כאשר נולד ניתן לו השם אפריים, שנחשב דווקא בישראל קצת "יורמי" בשנותיה הראשונות של המדינה. לכן שינה לימים את שמו ל"פוקה". כאשר נשאל מהיכן נטל את השם המיוחד הזה נהג לספר כי היה זה שם של מלך ביזנטי "שחי טוב מאוד".
לשמו הדביק פוקה גם "כינוי" נוסף - ד"ר. בצעירותו למד אמנם הנדסה באיטליה, אך כאשר כינה עצמו בתואר דוקטור לא טרח להציג תעודה שתעיד על כך, למרות שהיו מי שהעידו כי זכה בתואר זה בלימודיו באיטליה. בכל מקרה, התואר הודבק אחר כך אוטומטית לשמו: "הנה דוקטור פוקה", נהגו לומר חבריו.
בשנת 1934, והוא בן 26, עלה ד"ר פוקה הירש לארץ ישראל. עד מהרה מצא את דרכו לעבודה כמהנדס בעיריית תל אביב, אולם הראש שלו כבר כיוון לעשיית עסקים. ב-1940 הקים פוקה את חברת "קומינג" והיה לסוכן עצמאי בעסקי האלקטרוניקה, סחר בנשק והפתיע בהקמת עסק שלא היה כמותו אז בארץ - לחלקי חילוף למטוסים. עד מהרה עשה פוקה הירש קופה נאה ואת המיליון הראשון שלו ובמהירות רבה צבר הון ורכוש רב נוסף כעבור זמן קצר.
פוקה הירש המשיך לעשות חיל בעסקיו ולהגדיל את הונו ונכסיו גם בתקופת הצנע עם הקמת המדינה. בעוד רבים נאלצו להסתפק במועט מאוד להצטייד בשוברים לקניית ביצים, שמן וסוכר, פוקה, איש העסקים המוכשר - עשה עד מהרה כסף גדול והיה לספק חלקי חילוף, אביזרים צבאיים וכלים למערכת הביטחון בהיקף עצום ורב.
רק כעשור לאחר הקמת המדינה, בסוף שנות ה-50, כאשר התמעטו גלי העלייה הגדולים והמדינה החלה להשתחרר מימי הצנע הקשים, החלה התקשורת לדווח יותר ויותר על ענייני כלכלה ועל אנשי העסקים הבולטים בישראל. במדורי הרכילות הראשונים החלו לדווח בצנעה על אחדים בעשירי הארץ ואנשי חברה ידוענים, שזכו לתואר המחמיא להם "החוג הנוצץ". אפילו להיט שכתב דן אלמגור תיאר את התופעה שהחלה אז - "שיתפוצץ", שרה רחל אטאס. שיר סיפר על האליטה שנהנתה ממנעמי החיים בימים היפים ההם בתולדות המדינה הצעירה.
שמו של אחד "הנוצצים" הללו היה מי שכונה "הדוקטור", פוקה הירש, שכמו אחרים ב"חוג הנוצץ" יצא לאתרי סקי ולערי הימורים באירופה ובארה"ב. לראשונה נכתב על ה"סלבס" הישראלים - אמנים, בדרנים, דוגמניות, בכירים בתקשורת וספורטאים, שעלילות האהבהבים שלהם פורטו בהרחבה במדורי הרכילות. בלטה ביניהם דמות בודדת כמעט שלא הייתה מעולם הבידור והספורט - איש העסקים פוקה הירש. שנות הזוהר הללו היו בעיקר מסוף שנות החמישים ועד לסוף שנות השבעים.
"אחד הדון-ז'ואנים הגדולים בארץ"
עד מהרה הפך פוקה למלך חוג הסילון. הוא נהג להתלבש תמיד בהידור ונהג לענוד כסמל מסחרי מונוקל - משקף, שהוא סוג של משקפיים המשמש לתיקון הראייה בעין אחת בלבד, שהיה עטוף במסגרת עשויה מתכת, לרוב מזהב, שאפשרה חיבור בשרוך לבגד. את המונוקל הרכיב על אחת מעיניו, כפי שנהגו באצולה האירופית במאה ה-19. היו שכינו אותו "המלך פוקה הראשון", ובאוקטובר 2004 אף פורסם ספר בשם זה.
פוקה בזבז כסף על ימין ועל שמאל. הרבה כסף. הוא יצא שוב ושוב למסעות תענוגות בחו"ל. "הנסיעות האלה עולות לי מאות אלפי לירות", הודה פוקה בשיחה עם כתבת עיתון "העולם הזה". הוא נהג לפקוד פעמים אחדות בכל שנה את פריז, לונדון, ניו יורק, רומא ומקומות שאהב במיוחד כמו הריביירה הצרפתית והאיטלקית וגם מונקו. גיחה ליומיים שלושה לסן טרופה או למונטה קרלו היו דבר שבשגרה אצל פוקה. כאשר נשאל מהיכן יש לו כל כך הרבה כסף, נהג פוקה להגיד בבת שחוק: "אם אני אספר מאיזה עסקים אני מרוויח כל כך הרבה כסף - גם אחרים יעשו אותם ואני אפסיד כסף".
את החיים הטובים הוא חי גם בארץ. סיפורים על בילוייו במועדוני לילה ובמסעדות עד שלוש לפנות בוקר היו עניין של פעם-פעמיים בשבוע. תמיד הוא נראה כאשר כרוכות על זרועותיו מה שזכה אז לראשונה לכינוי "חתיכות". בשירו של חיים חפר מאותה התקופה נכתב: "יש בחיפה חתיכה. היא גרה ברחוב פנורמה. את הלב היא מרתיחה... איך היינו מבלים. עיניה כחולות כשמיים. זוג שדיה כגלים שני שיבר ושליש ירכתיים. אח איזה לילה". יש אומרים שחפר שילב כמה וכמה תיאורים בשיר מתיאוריו של פוקה הירש.
16 צפייה בגלריה
המערכון "פלייבוי מזדקן" של גדי יגיל, שהתבסס על פוקה הירש
(צילום: רשות השידור, מתוך youtube)
בעיתון מה-9 באוקטובר 1967, בשיא ימי האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים, מתפרסם ב"ידיעות אחרונות" הסיפור הזה: "באחד מימי השבוע שעבר קרא אחד ממלצרי מסעדת קליפורניה המפורסמת לרב-המלצרים, מוריס: "תראה את האיש ההוא בחוץ, בשולחן הקיצוני. הוא בסדר? או שיסתלק בלי לשלם?". מוריס הציץ ונרגע: "איך זה שאתה לא מכיר אותו? הוא אחד הדון-ז'ואנים הגדולים בארץ". היבואן פוקה הירש, שחנך לא מזמן וילה מפוארת בקיסריה ומהווה אביזר קבוע בחברה התל-אביבית הנוצצת בדורותיה האחרונים, לא הצדיק באותו ערב את התואר. הוא גמר לגמוע את האספרסו כפי שהתחיל אותו, בחליפה כהה, בלורית כסופה ובדידות מזהירה. אבל מבחינת האשראי הכל היה בסדר. הוא שילם.
לפוקה הייתה דירה יוקרתית ברחוב בן עמי בתל אביב, ממש סמוך לכיכר דיזנגוף, שהיה אז "לב המדינה". הוא גם בנה לעצמו בית מפואר מאוד - שאליו עוד נגיע - בקיסריה. כל הדיווחים הסנסציוניים על פוקה ומעלליו של איש העסקים המכובד-בליין הגיעו משם. נערות זוהר, דוגמניות צמרת, מלכות יופי - כולן הגיעו לביתו ועל פי הדיווחים בטורי הרכילות, חלקן יצאו מהבית, לפעמים אחדות ביחד, רק בשעות הבוקר המאוחרות, אחרי ארוחת בוקר יוקרתית בגינה המטופחת. פוקה, אגב, מעולם לא נישא, אך שהיו צעירות שטענו כי הציע להן נישואין "אבל זה כנראה היה בצחוק".
בעוד ש"העולם הזה" הפך את הירש לכוכב, העיתונאי ישעיהו בן-פורת כתב ב"ידיעות אחרונות" על פוקה, בין השאר: "פוקה הירש, דובר עברית עילגת, שבחייו לא קרא ספר עברי ובקושי פענח בעיתון מה שכתבו עליו, היה סמל לתקופה שהסתיימה במלחמת אוקטובר 1973. מלבד נכסים חומריים לא השאיר פוקה הירש אחריו דבר. היה לו חלום פתטי עד כדי גיחוך, לשאת לאשה פרינצ'יפסה, נסיכה אמיתית".
בשנות ה-70 היה לפופולרי מערכון שביצע גדי יגיל בשם "מונולוג של פלייבוי מזדקן", שמבוסס על הירש. המערכון תיאר את חייו של איש עסקים ובליין מזדקן, בעל מבטא רומני, שעסק רוב חייו בכיבוש נשים ובחברותו ב"חוג הסילון". גם השיר "מר נרקיס", שכתבה נעמי שמר, תיאר למעשה את מעלליו של הירש, איש העסקים והרווק המתהולל.
המערכון "פלייבוי מזדקן" של גדי יגיל
(צילום: רשות השידור, מתוך youtube)
"האיש הזה רק מבלה. מתי יש לו זמן להרוויח כסף?"
בשנות ה-60 וה-70 ניהל הירש את עסקיו באמצעות חברה בבעלותו בשם "סידב בע"מ". רמת החיים הגבוהה שלו, נסיעותיו התכופות לחו"ל, נכסיו ורכושו הרב, הביאו בראשית שנות ה-70 את חוקרי מס הכנסה לגלות עניין מיוחד באיש העסקים המהודר-רברבן-נהנתן. חוקרים עקבו אחריו ודיווחו למנהליהם כי "האיש הזה רק מבלה כל הזמן ומבזבז כסף. מתי יש לו זמן לעבוד ולהרוויח כסף?".
ואז בוצעה פשיטת מס הכנסה המפורסמת ביותר בישראל עד היום, שהביאה אחר כך לשינוי בהצנעת חקירות המס בארץ. ב-2 במאי 1972 פשטו חוקרי מס הכנסה בעת ובעונה אחת על משרדיה של חברת "סידב", על ביתו של המיליונר בקיסריה ועל דירתו המפוארת בתל אביב, והחרימו מאות מסמכים וחשבונות. היו אלה פשיטות ראוותניות לעיני עיתונאים, שגרמו אחר כך לביקורת קשה ביותר. הירש הושפל. החוקרים, כעדויות שונות, נהגו בו בגסות, והוא היה תחילה המום ואחר כך גם חש ברע. יש האומרים כי יום לפני הפשיטות היה היום האחרון של פוקה הירש השמח.
16 צפייה בגלריה
הירש בביתו בקיסריה. יש האומרים כי היום לפני הפשיטות היה היום האחרון של פוקה הירש השמח
(צילום: דוד רובינגר)
הפשיטה המפורסמת על דירתו בתל אביב, שבה שהה באותה העת, התרחשה בשעות הערב המאוחרות. אל חוקרי מס הכנסה נלוו עיתונאים וצוות טלוויזיה, שהוזמנו מבעוד מועד "לסיפור גדול". כאשר פרצו החוקרים לביתו של פוקה הם גילו בה יפהפיה גרמניה בלבוש מינימלי ולפי אחת הגרסאות ללא לבוש בכלל. פוקה עצמו נמצא על המיטה הכפולה בחדרו, כאשר הוא נתון בתרדמת עמוקה. הוא הוחש מיד לבית החולים. האישה הגרמניה, שכיסתה מעט את מערומיה מול החוקרים, סיפרה לאנשי המס המופתעים כי הירש נטל סמים כלשהם ונרדם. אולם חוקרי המס והמשטרה חשדו כי להירש נודע שבמס הכנסה "עלו עליו" וניסה להתאבד.
האירוע, כולל צילומים לא נעימים להירש ולאישה שהייתה בדירתו, פורסם בהרחבה בעיתונים. הירש שהה מספר ימים בבית החולים ומשהחלים, החלו חקירותיו יום ולילה והמיליונר נדרש לדווח מהיכן בא עושרו. הירש טען באוזני חוקרי המס והמשטרה "זה ממש לא עניינכם מאיפה אני מרוויח כסף, כי אני משלם מיסים כחוק על מה שצריך". לעומת זאת, הוא הגיש תלונה על הפשיטה בליווי העיתונאים, טען לפגיעה קשה בפרטיותו שלו ובזאת של אישה ששהתה בדירה, נטולת רוב או כל בגדיה, ואמר כי "בשום פנים לא אפליל את עצמי".
ב-2 במאי 1972 העיתונים מלאים בדיווח על הסנסציה - פשיטה על בתיו של איש העסקים הצבעוני והמסתורי ביותר בישראל: "חוקרי מס הכנסה פשטו הבוקר על דירות 'איש החברה' פוקה הירש. חשוד בהעלמת הכנסות ועבירות על מטבע חוץ. מנהל החקירות של מס הכנסה: 'חשוב שיידעו, שהחוג הנוצץ מקבל טיפול כמו אברמוביץ' או מזרחי".
17 שקיות מלאות יהלומים
ב-3 במאי מתפרסמת ידיעה כי "פוקה הירש חזר להכרתו בבית החולים 'הדסה' בתל-אביב. מניחים שלקח כדורי שינה. מצפים לגילוי מסמכים נוספים". באותו היום מתפרסמות כתבות צבע על איש העסקים הצבעוני. כותרת אחת הכתבות הראשיות: "לאחר שיחת טלפון מסתורית, בלע פוקה הירש גלולת שינה. זאת סיפרה גרמניה צעירה, כאשר חוקרי מס הכנסה פשטו על דירתו של 'הפלייבוי' הישראלי ומצאוהו בתרדמה עמוקה. בחיפושים במשרדו ובדירותיו הוחרמו אלפי מסמכים. נתגלו 17 שקיות מלאות יהלומים בכספת בבנק. חשד של העלמת הכנסות במיליוני לירות".
כותרתה של כתבה נוספת ב"ידיעות אחרונות" ב-3 במאי: "נער שעשועים בן 64". וכותרות המשנה: "פוקה הירש, איש החברה 'הסילונית' הבודד והערירי, סיפק חומר רב לטורי החברה והרכילות הישראליים בהופעותיו הרבות בחברת יפהפיות, ב'קפיצותיו' לחו"ל ובמסיבותיו האינטימיות". הכתבים מדווחים על איש עסקים שהונו עצום ושלא ברור תמיד מהיכן הרוויח את המיליונים שהפכו אותו לאיש העסקים הססגוני-העשיר ביותר בישראל באותם הימים.
ב-4 במאי 1972 הכותרת בעיתון היא "משווים את מסמכיו של פוקה הירש להצהרותיו. חזר להכרתו. יוחזר לביתו תוך יום-יומיים". ב-5 במאי מדווח העיתון כי "פוקה הירש צפוי למעצר - כשיחלים".
שתי כספות ומזוודת ג'יימס בונד
ב-7 במאי סיפור החקירה נגד איש העסקים המפורסם שכל המדינה עוקבת אחריו, מייצר עוד כותרת: "פוקה הירש הסביר לחוקרים כיצד לפתוח את כספותיו. שתי כספות בבנקים ומזוודת "ג'יימס בונד", בעלת מנעול צופן שבבעלותו של הד"ר הירש ייפתחו כנראה היום על ידי חוקרי מס הכנסה".
ב-15 במאי מתפרסם כי פוקה הירש, שאושפז בבית החולים "הדסה", לאחר הפשיטה של מס הכנסה בדירתו, הועבר, לפי בקשתו, לבית החולים "איכילוב", לניתוח הערמונית. חקירתו החלה בבית החולים על ידי פקד יוסף רוזנברג ממחלקת החקירות במטה הארצי.
ב-7 ביוני כותב אהרון (אהרל'ה) בכר במדורו ב"ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "כל ממזר מלך": "בשעה שתל-אביב העייפה מתהפכת לצד השני במיטה וממשיכה לנחור את שנת-הישרים שלה, משתכשכת החברה הגבוהה והנוצצת במועדוני-היוקרה העליזים, שקיבלו פתאום פרצוף חדש. הם נראים, בערך, כמו מסדר-זיהוי בחצר תחנת משטרה. פעם עוד אפשר היה לתפוס בהם את פוקה הירש, עם ערימה של חתיכות תלויות על צווארו. סביבו התגודדו, ביראה ובהערצה, כל הפוקה-הירשים הקטנים, שניסו להידמות להוד-מעלתו האורגינל..."
כופר באשמה: "אין אדם חייב להפליל את עצמו"
ב-2 באוגוסט 1972 שוחרר פוקה הירש ממעצרו וב-7 באוגוסט הוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בקשת התביעה לעצור את הירש עד תום ההליכים נדחתה על ידי השופט דב לוין. ב-3 באוגוסט מדווח העיתון כי "פוקה הירש הוחתם בבית המשפט על ערבות של 50 אלף לירות (סכום גבוה בימים ההם) והתחייב להופיע במשפט אם אכן יואשם". עוד מספר העיתונאי יחזקאל אדירם בידיעה כי הירש היה "במצב רוח עליז, כשהוא שופע חיוכים, לבוש בצבעוניות אלגנטית".
ב-7 באוגוסט מדווח העיתון כי פוקה הירש סירב לענות ונעצר למספר שעות. ב-8 באוגוסט מתפרסם כי נדחתה בקשה לעצור את פוקה הירש עד משפטו. האשמה נגדו לא חמורה מדי: אי-מסירת הודעות על הוצאות מטבע זר. על הירש הגנו שלושה מבכירי עורכי הדין בארץ באותה עת, בראשות עו"ד יצחק טוניק, לימים מבקר המדינה.
ב-8 בספטמבר מתפרסם כי "ד"ר פוקה הירש כפר אתמול באשמה של אי-מסירת פרטים לחוקר, בקשר לעבירות מטבע זר. סניגורו, עו"ד יצחק טוניק, טען בבית המשפט המחוזי כי אין אדם חייב להפליל את עצמו והנאשם רשאי היה לסרב למסור את הפרטים הדרושים לחוקר".
אפילו סיפורי אלף לילה ולילה דווחו באותם הימים אודות פרשת איש העסקים יוצא הדופן. ב-25 בספטמבר מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "עלילת שווא": "יעקב תמיר, נציב מס הכנסה ומס רכוש, עמד נדהם ומזועזע. באחד העיתונים קרא כי ראו אותו משוחח, בחתונת פדרמן, במלון 'אכדיה', שיחה ממושכת עם דוקטור פוקה הירש. העיתונאי חד העין אפילו העלה ניחושים בדבר תוכן השיחה בין הנציב לאיש העסקים החשוד. תמיר: 'סיפור נהדר - מתוך אלף לילה ולילה. לא זו בלבד שלא שוחחתי עם הירש, אלא אפילו לא הייתי בחתונה ההיא".
הירש הורשע אך נקנס באלף לירות בלבד
תחילה הועמד פוקה הירש לדין בגין אי מסירת מידע לחוקרים, בניגוד לתקנות ההגנה לשעת חירום שהיו נהוגות אז. ב-4 באוקטובר 1972 מתפרסם כי "איש העסקים פוקה הירש הורשע בסירוב לענות לחוקריו שביקשו לחקור את החשד כי העלים הכנסות משלטונות המס".
ב-15 באוקטובר דנה אותו השופטת הדסה בן-עתו לתשלום קנס של 1,000 לירות בלבד. התביעה הגישה ערעור על קלות העונש לבית המשפט העליון. ב-19 בספטמבר דחה בית המשפט את בקשת התביעה ומתח ביקורת קשה במיוחד על אופן הפשיטה המבישה על ביתו על ידי חוקרי המס.
ב-9 במרץ 1973 הואשמו איש העסקים הירש והחברה שבניהולו ובבעלותו כי "השמיטו מספרי החברה והזמנות של סחורות מחו"ל בסכום של יותר משני מיליון דולר, שממנו הגיעה להם עמלה בסך 100 אלף דולר ומעלה, כ-400 אלף לירות ישראליות".
ב-27 במאי 1973 הכותרת היא: "החל להתברר משפטו של ד"ר פוקה הירש", וב-28 במאי: "פוקה הירש וחברת 'סידב' שבבעלותו כפרו באשמת העלמת הכנסות משלטונות מס הכנסה".
ב-5 בספטמבר 1973 מתפרסם כי "ערעור פוקה הירש על הרשעתו באי-מסירת ידיעות לחוקרי מס הכנסה וערעורה של פרקליטות המדינה על קולת העונש שהוטל עליו - נשמעו אתמול בבית המשפט העליון".
ב-20 בספטמבר מדווח כי "בית המשפט העליון דחה את בקשת התביעה להחמיר בעונשו של פוקה הירש. הפשיטה על ביתו הובאה כהצגה לציבור". נותר העונש של 1,000 לירות קנס, שנגזר על הירש "משום שמבצע הפשיטה נעשה בצורה חורגת מן הנוהל של חקירה פלילית ומשום שהפשיטה צולמה בטלוויזיה והובאה בפני הציבור כהצגה".
התגובה: ב-23 בספטמבר 1973 מתפרסם כי מס הכנסה משנה לחלוטין את דרך הפעולה, בעקבות פרשת פוקה הירש. שלטונות המס נמנעים מעתה מפרסום מבצעי פשיטה. זאת, לאחר שפסק הדין של בית המשפט העליון, שתקף את האופן המשפיל של הפשיטה על בית פוקה הירש, בשעה שהיה בחברת אישה לא לבושה, הפתיע בסוף השבוע את ראשי משרד האוצר.
ב-24 ביוני 1974 "נפתח משפט פוקה הירש הנאשם בהשמטת הכנסות. עד התביעה: הושמדו חשבונות על אספקת סחורות בסכום של שני מיליון ל"י".
הרשעה נוספת: מאסר וקנס מוגדל
ב-24 באפריל 1975 הרשיע בית המשפט את פוקה הירש על השמטה בזדון של עמלות בסכום של עשרות אלפי דולרים, שקיבלה חברת "סידב" מחברה אמריקנית, ועל כך כי "הסכומים נתקבלו במטבע חוץ מבלי להציעם למשרד האוצר לשם המרתם למטבע ישראלי", כפי שהחוק חייב בימים ההם. ב-25 באפריל דיווח העיתון כי "השופט גינה את הפשיטה הראוותנית של חוקרי המס על ביתו ומשרדיו של הירש".
ב-6 במאי 1975 גזר בית המשפט על הירש עונש של שנת מאסר אחת בפועל ושנה נוספת על תנאי, וקנס של 100 אלף לירות. חברת "סידב" נדונה לשלם קנס של עוד 200 אלף לירות, סכום גבוה מאוד בימים ההם.
הכותרת ב-7 במאי: "פוקה הירש, מי שהיה החלוץ והמנהיג של 'החוג הנוצץ' בחברת-השפע הישראלית ו'חבר-נספח' בחוג הסילון הבינלאומי, נידון לשנת מאסר: 'אות קלון למרמים אוצר-מדינה'. מנכ"ל התעשייה האווירית, מנכ"ל אל על לשעבר, אלוף חיל האוויר לשעבר ואיש משרד החוץ לשעבר - העידו על תרומתו של פוקה למדינה".
פוקה הירש לא ויתר. הוא ערער על העונש הכבד, באמצעות עורך דינו יצחק טוניק, וב-17 במאי 1976 ניתן פסק הדין על ידי השופט משה לנדוי, שכתב כי "המערער גזל במשך תקופה ממושכת סכומים גדולים מקופת המדינה, ובמטבע חוץ דווקא. עונש המאסר בפועל של שנה אחת היה איפא הולם".
אולם, עונשו הופחת בסוף לשישה חודשים. כפי שנימק זאת השופט לנדוי: בשל "המבצע של חוקרי מס הכנסה, ששיסו בו את כלי התקשורת ההמונית, צמאי הסנסציות, והרשו להם לחדור אל רשות הפרט של המערער, ועד לחדר המיטות שלו הגיעו, תוך שהם הזינו את הכתבים במידע שחלקו היה כוזב ומנופח. כך הושפל המערער בעיני הציבור ונעשה מטרה לבוז וללעג ונגרם נזק חמור לשמו ולעסקיו, עוד לפני שהובא לבית המשפט". אמנם עונש המאסר הופחת במחצית, אך הקנס של הירש הוכפל מ-100 ל-200 אלף לירות. הכותרת ב-18 במאי: "הדי פעולת הראווה של המשטרה ומס הכנסה שוב נשמעו אתמול - פוקה הירש 'סבל שלא כדין' ומאסרו הופחת".
הסוף העצוב של נער השעשועים
ב-3 ביוני 1976 מספר העיתון כי "פוקה הירש התייצב, מלווה בשלושה עורכי דינו, לריצוי עונש המאסר. נדון לחצי שנה מאסר וחצי מיליון ל"י קנס על העלמת דמי עמלה משלטונות מס הכנסה".
הדי הפשיטה הראוותנית ממשיכים להטריד את הציבור. ב-6 באוגוסט אומר נציב מס הכנסה, אליעזר שילוני, לעיתונאי אריה אבנרי: "המטרה שלנו אינה להפוך את ישראל למדינת משטרה, שבה יהיה קיים פחד מתמיד מפני פשיטה אפשרית שלנו. רצוננו שיילך ויגבר מספרם של משלמי מס הוגן".
פוקה הירש הפך לאומלל בכלא ולאחר שחרורו. כאשר הסתיים מאסרו, לא התגבר פוקה על הטראומה של המאסר והיה שבור מבחינה גופנית ונפשית. כעבור חודשים אחדים החל לחוש ברע וכעבור שנתיים משחרורו מהכלא אושפז בבית חולים. הוא ביקש שלא יבקרוהו בבית החולים כדי שלא יראוהו בעליבותו. לאחר שעבר מספר ניתוחים, נפטר פוקה הירש ב-2 בנובמבר 1978, לאחר שהיה חסר הכרה במשך תקופה.
פוקה הירש נפרד מן העולם שכה אהב, בהיותו בן 70, כאשר הוא בודד, ערירי, ללא משפחה קרובה, למעט אח בלונדון ושני אחיינים, כאשר הוא חסר ממון למעשה, למעט הבתים שהיו בבעלותו. הידיעה של עדית נעמן בעיתון מספרת ב-3 בנובמבר 1978: "הסוף העצוב של אגדת 'נער השעשועים הנצחי'. פוקה הירש, 'ברון הצוענים' ואלוף הנימוסין האלגנטי - מי שהיה מוקף תמיד בנשים יפות ונחשב למנהיג ב'חוג הנוצץ' בישראל - נפטר אתמול בגיל 70 לאחר מחלה קשה, כשהוא ערירי".
"הוא אהב את כולן, ואף לא אחת"
כתבה אחרת בעיתון מספרת כעבור ימים אחדים, תחת הכותרת "דון פוקה של הדולצ'ה-ויטה": "אילו היו כותבים עליו רומן אין ספק שהיה יוצא מזה בסט-סלר עם המון צבע בינלאומי, יפהפיות מתחלפות, שמפניה זורמת, יאכטות, יהלומים ונשפים, נשפים, נשפים. היו בו במלך הנוצץ בישראל, שמת בשבוע שעבר, הרבה טעם, סגנון וקסם אישי ובעיקר - נשים. הוא אהב את כולן, ואף לא אחת".
את חברת "סידב" החל דודו מני לנהל בשנת 1973, עוד בימי חייו של פוקה, והפך אותה לסוכנות המייצגת יצרנים וספקים בתחום הרכיבים האלקטרוניים לשווקים הצבאי והאזרחי. בן אחיו, סמי, היה לאיש עסקים והקים בראשית שנות ה-80 את דיסקוטק "הקולוסיאום" המפורסם בכיכר אתרים בתל אביב.
ב-7 במאי 1979 מדווח העיתון: "זוכרים את המיליונר ונער השעשועים פוקה הירש, שכל מדינת ישראל חלקה עימו, לפחות בקריאה, את חוויות המטבח, המיטה ומס הכנסה, ובלעה בלהיטות כל פרט פיקנטי אודותיו? ובכן, חווילתו של פוקה הירש ז"ל בקיסריה מוצעת במחיר התחלתי של 500 אלף דולר".
ב-13 בפברואר 1980 העיתון מדווח כי "יורשי פוקה הירש מבקשים עבור הווילה בקיסריה 21 מיליון ל"י". ב-22 במאי באותה השנה מספר העיתון כי "נמכרה הווילה של פוקה הירש ב-13.5 מיליון ל"י לזוג מאנגליה".
איש עסקים צבעוני שכזה לא היה לנו עוד בישראל. היימצא כזה בעתיד?
פורסם לראשונה: 08:19, 18.06.21
