עומסים בסופרמרקטים בשבוע שעבר ערב ההנחיות המחמירות
(צילום: יח\"צ)
"מאז המחאה החברתית הפכה תעשיית המזון לשק החבטות הפופולרי של הציבור הישראלי. עכשיו כולם מבינים שאנחנו כיפת הברזל של הביטחון התזונתי". כך אומר דודי מנביץ, היו"ר החדש של איגוד תעשיות המזון ל-ynet, בריאיון ראשון מאז נכנס לתפקיד.
מנביץ, לשעבר משנה למנכ"ל אסם וכיום יו"ר עינת תעשיות מזון מקיבוץ עינת, טוען כי "משבר הקורונה חשף את מדינת ישראל לראשונה לשדה קרב קיומי חדש שמעולם לא היה, בתחום הביטחון התזונתי".
לדבריו, תעשיית המזון בארץ ערוכה לספק את מוצרי המזון הבסיסיים בתקופת המשבר, אך ייתכנו חוסרים בחלק מהמוצרים: "אני לא יכול להבטיח שכל הדילקטיסן שמישהו רוצה יהיה בר השגה, אבל אני כן יודע להבטיח שבכל מה שקשור לאבות המזון יהיה שפע של מוצרים מכל הסוגים מתוצרת מקומית. התעשייה נערכת בשבועות האחרונים לספק את הכמות הנדרשת לתקופה ארוכה. לדעתי, יש מצב שאחרים מחוץ למדינה ייעזרו בהמשך בתעשיית המזון שלנו.
"נגיד במקרה שאיטליה לא תתיר יצוא של פסטה, אז יש יצור מקומי של פתיתים: במקום פוזילני או ספגטיני יאכלו פתיתים או אטריות, או במקרה של האורז - בשיא תקופת הצנע אחרי קום המדינה לא הגיע אורז לישראל, אז דוד בן גוריון צלצל לאויגן פרופר, ממייסדי חברת אסם, ושאל אותו אם יוכל לעשות משהו. כך נולדו הפתיתים המוארכים בצורת אורז, שעד היום נקראים פתיתי אורז".
"היחס לתעשיית המזון חייב להשתנות"
בהתאם לכך, מנביץ טוען כי "היחס אלינו בציבור ובמשרדי הממשלה חייב להשתנות. מתברר שיוקר המחייה הוא לא חזות הכל ולא ניתן להישען על היבוא. אני רואה בטלוויזיה שבארה"ב אנשים הולכים מכות בסופרים, ואני לא רוצה לחשוב מה היה אצלנו אם אנשים היו צריכים לריב על פת לחם. לכן, החשיבות של יצור ואספקה סדירה במשבר ארוך טווח של תעשיית המזון הישראלית הוא עצום. כמו שאף מדינה לא תפקיד את הביטחון שלה בידי צבא זר, לא יתכן שאנחנו נפקיד את הביטחון התזונתי הקיומי שלנו בידי היבוא.
מנביץ אומר כי "המסר הכי חשוב שלי כעת: עוצמה צבאית + עצמאות תזונתית = הבטחת קיומנו כמדינת ישראל. אם היו שואלים אותי לפני שלושה שבועות לא היו שומעים אותי אומר זאת, כי מעולם לא עמדנו מול חוסר אונים כזה שמשתק מדינה שלמה. כעת אנחנו לא מטפלים בצרכים העתידיים של התעשייה, כי כולנו עסוקים ימים ולילות באיך לשמר את רצף הייצור והבטחת כל צרכי המזון של הציבור".
מה המדינה צריכה לעשות כדי לחזק את תעשיית המזון?
"מיד לאחר 'המלחמה' יצטרכו מתווי המדיניות לשבת איתנו כדי לוודא שמחזקים אותנו, ולו רק כהכנה של המדינה לאפשרות שזאת לא המגפה האחרונה. התעשייה סבלה בשנים האחרונות מירידה בפדיון, כי הייתה עסוקה בהישרדות ולא ביצעה השקעות. ראשי המדינה יצטרכו לתת מענה לתמיכה במפעלי המזון ומגדלי התוצרת החקלאית, כדי שיוכלו לבצע את השקעות העתק הנדרשות בטכנולוגיה מתקדמת כדי לשפר את הפריון. היום סוף סוף כולם מבינים ומכירים בחשיבותנו ובמידת אחריותנו להספקת מזון".
מנביץ מציין כי בהלת הקניות אינה מבטיחה רווחים גבוהים לשוק המזון: "התקשורת מתמקדת רק בזינוק במכירות בסופרים. אומרים לי 'אתם חוגגים', והציבור לא מבין עד כמה זה לא נכון. בשוק המזון הצריכה הביתית תופסת 70%, אבל כ-30% מהמוצרים מופנים לשוק המוסדי שכולל מלונות, בתי קפה, מסעדות - ועכשיו נעלם. גם עלויות הייצור זינקו: מחירי ההובלה העולמיים לצורך יבוא חומרי גלם, אריזות וכו' עלה בחדות, התפוקות בקווי היצור ירדו בגלל שמירה קפדנית על מגבלות משרד הבריאות: הגבלת כמות האנשים במפעל באולמות ייצור, המרווחים בין העובדים, מה שמחייב אותנו ליותר משמרות. בנוסף יש את עלות רכישת ציוד מיגון לאלפי עובדים, שמעולם לא תומחרה, הובלת העובדים למפעל , שכעת לא ניתן לצופף במיניבוס אחד ועוד.
"למרות זאת, אנחנו מבטיחים להמשיך לייצר את הכמויות הנדרשות לציבור. זו שעה קשה לתעשיית המזון אבל גם שעתה היפה. עשרות אלפי עובדים מגיעים למפעלים למרות החששות מהנגיף ולמרות הילדים שבבית, ועובדים לילות כימים בתנאים לא קלים. לעבוד שעות עבודה ארוכות עם מסכה על הפנים זה לא קל, ואני מדבר על כל עובדי הייצור, הסדרניות בסופר, הנהגים, המחסנאים ועוד רבים. כשאני הלכתי לסופר עם מסכה אחרי חצי שעה לא נשמתי. גם במשבר אנחנו ממשיכים לספק תעסוקה, במיוחד בפריפריות".
