הסליחות הכלכליות של תש"ף: בסיומה של שנה שבה פרץ המשבר הכלכלי הגדול ביותר שחוותה מדינת ישראל עד כה, יש לא מעט אנשים שחייבים סליחה לציבור הישראלי ערב יום הכיפורים. בחרנו כמה אנשים בולטים מהשנה החולפת, שכדאי היה שיתנצלו על מה שעשו בפן הכלכלי השנה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ראשי משרד האוצר בפרוץ המגפה
בראש מבקשי הסליחה בתחום הכלכלי נציין את בכירי משרד האוצר עם פרוץ משבר הקורונה: השר משה כחלון, המנכ"ל שי באב"ד וראש אגף התקציבים, שאול מרידור. מעט אירוני שבפרוץ הגל השני - שלושתם כבר לא מכהנים במשרד האוצר. השר - פרש מהפוליטיקה, המנכ"ל - סיים קדנציה של חמש שנים (ארוכה מכל קודמיו בתפקיד זה), והממונה על התקציבים - בחר להתפטר.
ועל מה הסליחה?
כבר בימים הראשונים של משבר הקורונה ועם תחילת הסגר הראשון, היו גורמים רבים במשק שחששו מקטסטרופה. ראשי ענפים חשו שהכל קורס - התעופה, התיירות, המסחר, היצוא. כלכלנים השמיעו קול זעקה, וטענו שחייבים למנוע מגפה כלכלית נוראה לצד המגפה הבריאותית.
5 צפייה בגלריה
לא הצליחו לייצר תוכנית מקיפה למשבר, שהייתה נדרשת עוד לפני הקמת הממשלה החדשה. שי באב"ד ושאול מרידור
(צילום: דוברות משרד רה"מ ועמית שעל)
אולם, שבועות רבים עברו עד שבמשרד האוצר, המשרד הכלכלי החשוב ביותר, התחילו להפנים שאנחנו בעיצומו של המשבר הכלכלי החמור ביותר בעולם ובארץ במאה השנים האחרונות.
שבועות ארוכים בוזבזו. מיליון וחצי ישראלים נשלחו ממקומות עבודתם הביתה. עסקים רבים החלו לקרוס. עצמאים הגיעו לפת לחם באין לפי חוק דמי אבטלה המשולמים להם. בעלי השליטה נשכחו לגמרי. כך גם בני 67 ומעלה שהמשיכו לעבוד ונשלחו לחל"ת - ואז נתקעו בלי הכנסה של שקל אחד. גם הם נשכחו.
הסליחה של שלישיית המובילים של האוצר צריכה להיות גם על השבועות שבהם נהגו בקמצנות יתר, הציעו סיוע סמלי ואחר כך בסכומים מגוחכים בהשוואה למדינות אחרות. ההפנמה הגיעה רק אחרי שבועות ארוכים, כאשר התבררו גם להם גודל המשבר והמשמעות - אלפי עסקים שנסגרו, מאות אלפי עובדים שיצאו לחופשות שמהן לא חזרו עד היום וציבור של עניים חדשים, שהגיעו עד לפת לחם.
והסליחה האחרונה צריכה להיות בשל חוסר ההצלחה של בכירי האוצר לייצר תוכנית כלכלית גדולה ומיוחדת, לפחות אחרי חודשיים של משבר קשה, עוד לפני הקמת הממשלה החדשה. הכל נבנה טלאי על טלאי, כל יומיים-שלושה נוסף צעד - שלרוב נשכח - לצעדים הקודמים, ואלה עודכנו ושונו חדשות לבקרים. איך אמר יורם ארבל? ככה לא בונים חומה (או לפחות משהו שיעצור מעט את ההתרסקות).
בנימין נתניהו ובני גנץ
סליחה גדולה בפן הכלכלי חייבים לנו ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש הממשלה החליפי, בני גנץ. גם בימים הקשים ביותר של משבר הקורונה, כאשר המשק קורס והגירעון בתקציב מזנק - לא ויתרו שני מנהיגי המפלגות הגדולות על חתימת הסכם שכלל מינוי של 36 נבחרים לשמש כשרים ועוד מינוי של 16 נבחרים לסגני שרים. העלות: מאות מיליוני שקלים בשנה.
מיליוני אזרחי המדינה, בהם גם בוחרי שתי המפלגות הגדולות, לא הבינו איך העזו נתניהו וגנץ לחתום על הסכם כה בזבזני, להמציא תואר של ראש ממשלה חליפי, לדרוש גם עבורו תנאי ראש ממשלה והקמת לשכה מיותרת לחלוטין, ופשוט לזלזל בציבור הבוחרים שנאנק תחת העול הכלכלי.
הקמת הממשלה המנופחת והבזבזנית אי פעם, בימים של משבר כלכלי ענק וחסר תקדים, הוכיחה עד כמה המנהיגים מנותקים מהעם שבחר אותם. במקום להצטנע, להקים ממשלת חירום בת 16 שרים עם שמונה מכל גוש, להימנע כליל ממינוי סגני שרים ומהקמת משרדים לענייני כלום ושום דבר - הגדילו נתניהו וגנץ את הגירעון במיליארדים לקדנציה שלמה, והוכיחו עד כמה הם חייבים לבקש סליחה גדולה מכל תשעה מיליון ורבע תושבי ישראל, בערב יום הכיפורים.
השרים בראש המשרדים המיותרים
למרות שנתניהו וגנץ שניהם אחראים למחדל, נרצה לצלול רגע למשרדים הלא נחוצים עצמם. כאן שוב מתבקשת סליחה מנתניהו, והפעם ממנו בלבד, על פתיחת המשרדים המומצאים כדי לרצות את חברי הכנסת מהגוש שלו. ואלו הם: זאב אלקין - בראש משרד המים וההשכלה הגבוהה המשלימה. דוד אמסלם - שר הדיגיטל הלאומי, הממונה על רשות החברות הממשלתיות והשר המקשר לכנסת. ואחרונה - אורלי לוי-אבקסיס - בראש המשרד לקידום וחיזוק קהילתי.
בשונה מאלקין ואמסלם, שנתניהו היה זה שיזם את פתיחת המשרדים שלהם, לוי-אבקסיס יזמה בעצמה את המהלך שמיקם אותה בראש משרד ממשלתי מומצא, ועל כן היא צריכה לבקש סליחה באופן מיוחד.
אורלי לוי-אבקסיס
דומה ששנים רבות לא חווינו בפוליטיקה הישראלית מעבר כה קיצוני ממפלגה למפלגה של חבר כנסת, כאשר עלות המעבר עלתה הרבה מאות מיליוני שקלים למשלמי המיסים. המעבר הזה כונה בעבר "כלנתריזם" ונחשב למעשה המכוער ביותר בפוליטיקה.
את המעשה המכעיס הזה, בלשון המעטה, לא המציאה השרה אורלי לוי-אבקסיס. רחמים כלנתר המנוח היה לפני שנים רבות חבר מועצת עיריית ירושלים. המושג כלנתריזם נקרא על שמו והפך כינוי מוביל שמשמעותו מעבר ממפלגה למפלגה תמורת טובות הנאה שונות. כלנתר היה חבר סיעת הפועל המזרחי בעיריית ירושלים, שנטש את סיעתו בעת שפעלה להדיח את ראש העיר, גרשון אגרון, ב-1956. זאת, על רקע תמיכתו בהקמת בית כנסת רפורמי ובריכת שחיה מעורבת בירושלים. כלנתר הפך לפתע לתומך של אגרון, העניק לו רוב במועצה, ובתמורה מונה לסגן ראש העיר ולממונה על ענייני הדת.
את מעשה הכלנתריזם הזה, ביצעה כאמור לוי-אבקסיס. בבחירות היא התייצבה בריש גלי בראש הרשימה המשותפת של העבודה-גשר-מרצ. למרות שהייתה אשת ימין התייצבה לפתע לוי-אבקסיס על הבמה לצד ניצן הורוביץ ועמיר פרץ, ממובילי השמאל בישראל.
ואז באו הבחירות ומוצאי הבחירות. לוי-אבקסיס נטלה את המנדט שלה והצטרפה ערב הקמת הממשלה לגוש הימין. כאשר הוקמה הממשלה התברר שהבגידה בבוחר עלתה לציבור הרבה כסף: במיוחד עבורה הוקם משרד ממשלתי הזוי בשם חיזוק וקידום קהילתי, או כפי שהגדירו זאת אפילו שרים: המשרד לענייני כלום ושום דבר.
את הסליחה חייבת אורלי לוי-אבקסיס למאות אלפי בוחרי המפלגה שאותה נטשה ובעיקר לציבור משלמי המיסים, כאשר תקציב המשרד תוכנן להיות 785 מיליון שקל לשנה. רוב סמכויותיו של המשרד המיותר הזה נלקחו ללא שום סיבה הגיונית מהמשרד לביטחון פנים. כלנתריזם כבר אמרנו?
ציפי ובר רפאלי
משפחת רפאלי הכחישה מכל וכל את העלמת המס מהגדולות שהיו כאן בשנים האחרונות. שוב ושוב טענו בר וציפי רפאלי כי נטפלו אליהן כיוון שמדובר בפרשה העוסקת באחת הדוגמניות הידועות בעולם ובאמה האמביציוזית.
את הסליחה חייבות שתי הנשים המצליחות לציבור משלמי המיסים הישראלי, כמובן, אך לא פחות מכך גם לחוקרי רשות המיסים. לא קל לבצע חקירה מול אחת הנשים המצליחות והמוכרות בישראל, שלה מיליוני מעריצים בארץ ובעולם. באלפי פוסטים ברשתות החברתיות הושמצו חוקרי המס, ונטען כי הם מחפשים כותרות ופרסום.
בשבוע שבו החלו שתי הנשים לרצות את עונשן - עונש מאסר לאם ועבודות שירות לבת - ניתן לומר כי הן חייבות לבקש סליחה גדולה מחוקרי המס, שלא נרתעו וחקרו, כאשר התברר להם כי מדובר בחשד להשתמטות מתשלומי מס במיליונים.
אין כאן חלילה שמחה לאיד מסיום הפרשה בכך שהשתיים הודו בחלק מהעבירות שיוחסו להן. גם אם חלקן נעשו מבלי לדעת שהן מהוות עבירה, סליחה מגיעה לחוקרים, וכן לציבור הישראלי כולו. מחילה תהיה גם להן עם סיום ריצוי עונשן.
