סיום כהונתו של הנשיא טראמפ נתפש כמכאיב עבור מדינות המפרץ, ובעיקר לשתי מנהיגותיו - סעודיה ואיחוד האמירויות. לא בכדי התעכבו הסעודים 24 שעות בטרם שיגרו הודעת ברכה לנשיא הנבחר ג'ו ביידן, ובכך הפכו למדינת המפרץ האחרונה לעשות זאת. אכן, בארמון המלוכה בריאד חוששים לקראת כניסתו של הדייר החדש לבית הלבן.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
יחסי סעודיה וארה"ב התהדקו בכהונת טראמפ, ויורש העצר מוחמד בן סלמאן נהנה מגיבוי מלא מצד הממשל האמריקני, מה שסייע לו להיחלץ ממשברים כמו חיסול העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, הכבדת הדיכוי הפנימי והמלחמה הרצחנית בתימן. לפי חלק מההערכות, ממשל ביידן צפוי להציע לאיש החזק בסעודיה "כתף קרה", מה שעלול להחלישו בדרך לשלטון.
עם זאת, בסעודיה ישנם הסבורים כי השיח על עימות בין ממשל ביידן למשפחה השלטת לא יתממש. במהלך עשרות השנים האחרונות ידעו היחסים בין המדינות עליות ומורדות, אך האינטרסים המשותפים, הגיאופוליטיים, הצבאיים והכלכליים גברו, וארה"ב נמנעה מ"לשבור את הכלים". אחד המשברים הגדולים ביותר התרחש לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, אך גם אז הצליחו המדינות לשמר את היחסים האסטרטגיים. בלשכתו של בן סלמאן מקווים שכך יקרה גם הפעם, גם אם בסביבתו מבינים שיהיה עליו לרסן את צעדיו באזורים הרגישים לממשל הדמוקרטי.
סעודיה היא לא רק שחקנית מפתח בשוק הנפט, אלא גם אחת מצרכניות הנשק המובילות מארה"ב, עובדה המחזקת את מעמדה בבית הלבן, בין אם מדובר בממשל דמוקרטי או רפובליקני.
הפשרת נכסים איראניים
הסוגיה הבוערת ביותר מבחינת מדינות המפרץ היא מדיניות ביידן כלפי איראן, לה יהיו השלכות גם על משק הנפט העולמי. במהלך מסע הבחירות הצהיר ביידן כי ישאף לחזור להסכם הגרעין שנחתם עם טהרן ב-2015. ההסכם הוביל להתקררות של ממש ביחסי מדינות המפרץ עם ארה"ב והיה אחד הגורמים המרכזיים לתמיכתן של מדינות המפרץ בטראמפ.
להשקפת מדינות המפרץ, הסכם גרעין חדש עם איראן איננו הפתרון לאיום שהיא מציבה לאזור, בין אם מבחינת עצירת התוכנית הגרעינית ותוכנית הטילים הבליסטיים או מזימת ההתפשטות האזורית. החשש הוא כי הסכם גרעין מחודש יאפשר לאיראן המרוששת גישה לנכסים מוקפאים בשווי של למעלה מ-100 מיליארד דולר.
הקלת הלחץ האמריקני על איראן, אם תתרחש, תאפשר לה כבר בשנה הבאה להזרים לשווקים עוד מיליון חביות ביום, ובעתיד אולי אף להגיע ל-2 מיליון חביות ביום. כמויות אלה צפויות להגביר את הלחץ על מחירי החבית, שהתרסקו בגלל פגיעת קורונה.
כושר ייצור הנפט של איראן עומד על כ-4 מיליון חביות ביום, אך כיום היא מנצלת פחות ממחציתו. בנוסף, כ-110 מיליון חביות איראניות מאוחסנות במכליות בים ובמתקנים בשטחה, ללא קונה. אם קמפיין "מקסימום לחץ" על איראן יוקל על ידי ביידן, היא תוכל להפיק יותר נפט, מה שיוביל אותה להתנגשות עם ארגון אופ"ק, לאחר שהסכים על קיצוץ התפוקה ביחד עם רוסיה. במצב כזה תגבר המתיחות בין איראן לסעודיה, מנהיגת אופ"ק, שכן הסעודים נשענים עדיין על הכנסות הנפט.
בצד החיובי, מבחינת מדינות המפרץ חשוב להבין שהפשרה ביחסי ארה"ב ואיראן בעידן ביידן לא תהיה מיידית. באמצע השנה הבאה ייערכו בחירות לנשיאות באיראן, ונראה כי רק לאחר שתתברר זהות הנשיא החדש, יאות הממסד הדתי האיראני לשקול כניסה למו"מ עם וושינגטון.
הזרם השמרני בטהרן, הכפוף למנהיג העליון עלי ח'מינאי, הוא חסר אמון לחלוטין ויבקש ערבויות משמעותיות מהממשל. כך שחידוש הסכם הגרעין, ומכאן גם כניסת עוד נפט איראני לשוק העולמי, אינם צפויים בטווח הקרוב, אם בכלל.
40% מעתודות הנפט בעולם
לא רק הסוגיה האיראנית מהלכת אימים על ראשי המפרציות בהקשר לשוק הנפט. ביידן התחייב להגביר השקעות באנרגיה ירוקה ולהפחית את צריכת האנרגיה ממקורות מסורתיים. החשש בקרב מדינות המפרץ מובן, שכן הן אחראיות על 40% מעתודות הנפט העולמיות.
קו זה של ביידן עומד בניגוד גמור למדיניות טראמפ, שדגל באספקת נפט כמה שיותר זול לצרכן האמריקני ולכן לחץ לעתים על המדינות היצרניות להוריד מחירים על ידי הזרמת עוד נפט לשוק. גם כאן, כמו בסוגיה האיראנית, אין מדובר בשינוי שיתרחש במהרה.
עניין נוסף שיש בצדו דאגה עבור המפרציות היא פעילות קרנות העושר הריבוניות שלהן בשוק האמריקני, ובייחוד אג"ח ממשלתיות, שם הן מושקעות בכמעט 300 מיליארד דולר (מעל 60% מסעודיה). בתחילת עידן אובמה דרשו הדמוקרטים להגביר את השקיפות מצד הקרנות, זאת בשל החשש כי מדובר בכלי להשפעה פוליטית. אך משבר 2008 השכיח כל זאת, וממשל טראמפ התעניין רק בהגברת זרם הפטרו-דולרים לשוק האמריקני. במדינות המפרץ מקנן החשש כי ממשל דמוקרטי, שישים דגש על סוגיות של זכויות אדם, יבחן את האינטרסים של ההשקעות המפרציות.
עבור מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, ישנן סיבות רבות לחשוש מממשל ביידן. עם זאת, על סמך ניסיון העבר, ניתן להעריך שגם אם בתחילת הדרך יתעוררו עימותים, הרי שהאינטרסים המשותפים יגברו. שיתוף הפעולה עשוי להיות פחות הדוק מתקופת טראמפ, אבל הרבה פחות מתוח מתקופת אובמה.
הכותב הוא מנהל חברת קונקורד MENA www.concordmena.com
