איך מתמודדים עם הסגר, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם, בצל הקורונה. והפעם: משפחת גולדברג, שיזף.
בצילום: אליאב (31), עפרה (30), ראם (10), איילה (8), ארז (5) והדר (שנה וחצי).
הבית: בית זמני של 80 מטר ביישוב חדש, 30 ק"מ דרומית לבאר שבע. גרים פה שלוש שנים ומשלמים שכירות למועצה כ-2,000 שקלים כולל חשבונות.
ספרו לי על שיזף. אליאב: "זה יישוב בהקמה מעורב של דתיים וחילונים. יש פה 22 משפחות בבתים בבנייה קלה, ובקרוב אנחנו מקווים שיהיה שיווק מגרשים ונוכל לבנות את הבית שלנו. יש פה בית כנסת שהוא גם מקום להתכנסויות, ספרייה ומשחקייה". עפרה: "ויש לנו גם פינת חי עם חמור וכמה ארנבות ותרנגולות".
מה הביא אתכם לכאן? עפרה: "גרנו בעוטף עזה וכשחזרנו משליחות של שנתיים בארה"ב החלטנו לשנות כיוון, ואהבנו את הקטע המעורב של דתיים וחילוניים כדי לטשטש הגדרות ולתת לילדים לגדול במקום שהם רואים אנשים שדומים להם וגם כאלה ששונים מהם". אליאב: "ראינו את הקהילות היהודיות בחו"ל, שהן מאוד שונות מבחינת ההגדרות. זה לא כמו בארץ דתיים וחילונים". עפרה: "יש פה קהילה ועושים חגים ואירועים יחד וזה מה שקרץ לנו".
קשה לגור במדבר? אליאב: "יש אתגרים. זה 20 דקות נסיעה לקניות, למרפאה וכמעט לכל סידור. אין פה גן אבל בית הספר קרוב ויש בריכה בקיבוץ משאבי שדה שזה לא רחוק מכאן. אנחנו עושים הרבה קניות במשלוחים. עד שאמזון הפסיקו את המשלוחים היינו מזמינים קבוע".
עפרה: "התשתיות עדיין לא מוכנות לגמרי, אין כביש היקפי סלול, האינטרנט מקרטע, החשמל היה נופל די הרבה עד השנה. בחורף בשבע בערב, כשכולם מדליקים דודים, מזגנים ומבשלים, החשמל היה קורס והיינו צריכים לנסוע למתנ"ס להרים איזה פקק".
הייתם שליחים, לא חשבתם להישאר בארה"ב? עפרה: "היינו שליחים של ההסתדרות הציונית בברקלי קליפורניה ולימדנו בבית ספר יהודי כל מה שקשור בישראל ויהדות. זה מקום מדהים והקהילה מקסימה, אבל תיכננו מראש שאנחנו נוסעים לשנתיים ולא העסקנו את עצמנו בשאלה אם להישאר שם. אחרי שנתיים הרגשנו שזה זמן טוב לחזור".
מה עושים? עפרה: "אני עובדת בצריף בן-גוריון. אני מפעילה את הרשתות החברתיות ואת האתר, לאחרונה אני עושה סיורים וירטואליים בצריף בזום. אני חושבת שהיינו הראשונים שעשו את זה. אני הולכת עם הסלולר על מוט סלפי ומסבירה כמו הדרכה רגילה בין המוצגים והסיפורים של הסניף. מה שמגניב שאני לבד בצריף ונכנסת גם למקומות שאסור. עוברת את החבלים ויכולה לפתוח את הארון של בן-גוריון או לשבת על הכורסה שלו".
אליאב: "אני רכז בישיבה התיכונית "אמי"ת בלבב שלם ירוחם" בירוחם ומלמד אנגלית ומדעי המחשב. בחודשיים האחרונים כמובן לימדנו מרחוק והיו ימים שעבדתי 14 שעות ביום כי הרמנו קורסים דיגיטליים שלמים".
הצלחת לעבוד מהבית? אליאב: "עשינו המון מאמצים אבל לא תמיד זה הגיע לצד המקבל והיו המון תלמידים שהתנתקו. אבל בסך הכל קיבלנו תגובות מאוד טובות מההורים. אני הייתי בדעה שאנחנו חייבים ללמד ביולי ובחלק מאוגוסט אבל היחס המזלזל של האוצר פגע בנו. הרגשנו שבאים בגישה שלילית ואם היו באים בגישה שזקוקים לנו ורוצים שנתרום עוד קצת אני חושב שהיינו שמחים להתגייס. מבחינת ההוראה עצמה זה דורש הרבה יותר מהמורה ללמד מרחוק, משקיעים הרבה יותר זמן ויש את כל הקשיים של עבודה כשהילדים שלך מסתובבים בבית".
לא נפגעתם כלכלית? עפרה: "אנחנו אפילו הרווחנו כי אנחנו חוסכים תשלומים על דלק, חוגים, על המעון והגן". אליאב: "יש אחוז מסוים שנפגע חזק מאוד, אבל מי שלא הפסיד הרוויח כי בסוף ההוצאות ירדו. עכשיו אנשים מחפשים איפה להוציא כסף וראית מה קרה כשפתחו את איקאה".
מינוס? עפרה: "הגדרנו את החשבון ללא אפשרות למינוס מתוך אחריות כלכלית". אליאב: "אנחנו יודעים מה נכנס ומה יוצא".
דרך החיים שלכם קצת מנותקת מהעולם הצרכני. אליאב: "ממש לא. היית צריך לראות את ערימת הקרטונים שהגיעה לפה אחרי הבלאק פריידיי. אנחנו קונים הרבה וכל מה שאפשר להזמין מרחוק אני מזמין ואני גם היועץ השכונתי פה להזמנות מרחוק. שכנים מגיעים לפה להתייעץ איך לפצל חבילות של נקסט".
ההחלטה הכי טובה שקיבלתם? עפרה: "השליחות ששינתה את כל ההשקפה שלנו על החיים. גדלנו בבועות דתיות ופתאום ראינו עולם אחר לגמרי של התנהלות, השקפה ודרך חיים".
חופשה אחרונה? עפרה: "בסוף השליחות עשינו מסע מסן-פרנסיסקו לניו-יורק".
מחוץ לתמונה? עפרה: "בטיול הראשון בארה"ב החלטנו לקנות מזכרת קבועה - כוס מכל מקום שנהיה בו. כוס שמסמלת את המקום. ככה נוצר לנו אוסף מטורף והיום גם כל מיני חברים שמטיילים בחו"ל מביאים לנו כוס. יש לנו כבר 70 כוסות".
