שופרסל, חברת הקמעונאות הגדולה בישראל, נפרדת סופית מקונצרן אי.די.בי עמו היתה מזוהה למעלה משני עשורים. החברה הולכת בעקבות חברות אחרות כמו פז, פרטנר, כלל ביטוח והבנקים, ומניותיה יבוזרו בקרב חברות הביטוח, בתי ההשקעות והמשיקיעם הפרטיים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כפי שחשף אתר כלכליסט אתמול (ד'), אדוארדו אלשטיין, בעל השליטה בדיסקונט השקעות הציבורית (דסק”ש), הוציא במכרז למכירה את 26% מניות שופרסל שמחזיקה דסק”ש. זו החבילה האחרונה שנותרה ברשותה אחרי שב-2018 מכרה החברה 16.7% מהמניות ולאחר מכן 7% נוספים, וירדה מאחזקה של 49.5% ל-26%. המכירות סייעו לה לרשום רווח הון עצום של 800 מיליון שקל.
בית ההשקעות אפסילון, שבשליטת אלשטיין, קיבל את המנדט למצוא רוכשים למניות בקרב הגופים המוסדיים. עם פרסום הידיעה עברה מניית שופרסל לצניחה של 4%, כשהיא מקטינה את שווי השוק של שופרסל ל-5.7 מיליארד שקל בסוף יום המסחר, מ-5.9 מיליארד שקל רגע לפני שנודעה המכירה.
ההכרזה הובילה את דיסקונט השקעות לעלייה של 8%, וחברה אחרת, נכסים ובניין סיימה את היום בזינוק אדיר של 16% בשוויה. הסיבה, המשקיעים בבורסה מעריכים שחלק מהתשלום שתקבל דסק”ש ישמש לרכישת חלקו של הציבור בחברת הנדל”ן נכסים ובניין, מחיקת מהבורסה והעברתה לדסק”ש במלואה, מה שיאפשר לאלשטיין להשתמש בקופת מזומנים של שני מיליארד שבחברה.
מכירה זו מורידה את אלשטיין ודסק”ש ממעמד של בעל שליטה, כשרשות ניירות ערך מקבלת את עמדתו שאכן זה המצב. דה פקטו, נשאר אלשטיין עם יכולת שליטה בשטח. היו”ר בחברה הוא מטעמו, מאוריסיו ביאור שהיה מצוות הרכישה של אלשטיין את השליטה באי.די.בי. היחסים בינו לאלשטיין התקררו לאחרונה. בנוסף מכהנים בחברה שני דירקטורים נוספים מטעם דסק”ש ואלשטיין.
ההתרסקות של אי.די.בי
אלשטיין התכוון כבר באוקטובר 2019 למכור את המניות שנותרו בידיו, כששופרסל נסחרה בשווי של 6.7 מיליארד שקל, ובנק ההשקעות לאומי פרטנרס אף חיפש עבורו רוכשים או אפשרות מכירה בבורסה. הניסיון לא צלח. ניסיון נוסף נעשה במרץ האחרון, בעיצומה של הקורונה, למכור את המניות תמורת אגרות חוב של דסק”ש, וגם כאן ההיענות היתה דלה.
לאורך החודשים האחרונים היו גורמים שהתעניינו ברכישת חבילת המניות של אלשטיין. דודי עזרא וצבי ויליגר היו שניים מהם. שני יבואני המזון קיוו להחזיר ולהשפיע בחברה הגדולה ולהגדיל את שרשרת האספקה שלהם, אבל בשום שלב לא העסקה לא הגיעה לפסים מעשיים. למעשה כבר ב-1997 כמעט ואיבדה אי.די.בי ההיסטורית, שהיתה אז בשליטת משפחת רקנאטי, עברה לשליטת נוחי דנקנר ואז לאלשטיין, את האחזקה הוותיקה. ב-1997 מכרה אי.די.בי את קבוצת דלק ליצחק תשובה. אי.די.בי החזיקה אז בשופרסל דרך דלק ותשובה היה זה שבסופו של דבר ויתר על האחזקה ומכר אותה לאי.די.בי לאחר שהשתלט על הרשת.
בתקופת נוחי דנקנר היה מתיו ברונפמן יחד עם שולם פישר שותפים של דנקנר לשליטה בשופרסל. שנתיים לאחר העברת השליטה הם מכרו את אחזקותיהם לאלשטיין ודסק”ש. שופרסל היא סוג של נווה מדבר בשורה של אחזקות שאלשטיין רכש באי.די.בי ואת כולן דירדר. שופרסל הפכה לפרת מזומנים והוא רשם בה רווח יפה/
אי.די.בי, שהיתה הקטר העסקי במשק וסמל לשליטתו של נוחי דנקנר במשק הישראלי, דורדרה בתקופת אלשטיין, ירדה מנכסיה תרתי משמע ועתה היא חברה לא אטרקטיבית ולא מעניינת. בתקופת דנקנר היה נהוג לומר שמשפחה ישראלית לא יכולה להתחמק ממגע עם אי.די.בי. היא רכשה מזון בשופרסל, ביטחה את המכונית בכלל ביטוח, רכשה דירות מחברות הנדל”ן של נכסים ובניין וטסה בישראייר.
מבחינת אלשטיין יהודי חרדי מארגנטינה הרכישה של החברה ב-2014, שנעשתה ממניעים של ציונות לטענתו הפכה לעסקה אומללה שטלטלה את האימפריה העסקית שלו ופגעה גם ביציבותה של החברה האם בארגנטינה שגם כך סובלת ממשבר פיננסי קשה במדינה.
בדיעבד זו עסקה אומללה מבחינת אלשטיין, שהשקיע בחברה 2.5 מיליארד שקל, ולא הצליח להעלות את אי.די.בי על פסים של רווחיות. למעשה הכסף שהוא השקיע בה התאדה ושימש להקטנת חובות החברה.
הנושים מחכים מעבר לפינה
אלשטיין שהפריד את נכסי אי.די.בי מחברת דיסקונט השקעות (באי.די.בי נשארו כלל ביטוח וישראייר) נמצא בהליכי הסדר חוב באי.די.בי שלנושיה הוא חייב שני מיליארד שקל בעוד שהשווי הנכסי של החברה הוא שלילי בסך מיליארד שקל. אי.די.בי אינה יכולה לעמוד בפירעון חובותיה.
נושיה של אי.די.בי מאיימים מזה מספר חודשים לקחת את אלשטיין לבית המשפט ולבקש להעביר לידיהם הן את נכסי אי.די.בי והן את נכסי דיסקונט השקעות. אלשטיין, במספר הזרמות של עשרות מיליוני שקלים, מצליח לעכב אותם, אבל לא מסתיר את התמרמרותו מהיחס שלו הוא זוכה בארץ ובשיחות עם הנושים טען לא פעם כי הם סוחטים אותו. אלה השיבו לו כי עליו לעמוד בהתחיבויות שנטל על עצמו.
המכירה של מניות דסק”ש במידה מסויימת מפתיעה, אבל ככל הנראה יש מאחוריה רציונל מסויים: הוא יוכל בכסף שיקבל לחלק דיבידנד שיעבור לאי.די.בי וישמש להחזר חלקי של החוב לסדרת אג”ח י”ד שמחזיקה בשיעבוד על מניות השליטה בדסק”ש. פירעון כזה משאיר סידרה אחרת, סדרה ט’, עם תספורת של 700 מיליון שקל בגין החוב.
