אחרי שעבדה בכל יום בחייה הבוגרים מצאה עצמה שרה אריה (58) מחוסרת עבודה בעקבות משבר הקורונה. "מעולם לא חתמתי בלשכת האבטלה, ולו ליום אחד", היא מספרת. "אני לא רוצה להיות עול על המערכת, אני רוצה לעבוד. כל חיי התפרנסתי בכבוד עם ראש מורם".
עד לפני המגפה עבדה שרה כמנהלת משרד לשיווק מזון. במרץ בשנה שעברה היא הוצאה לחל"ת ולימים פוטרה בגלל המצב. בשנה האחרונה היא מחפשת עבודה ועברה בהצלחה מיונים למשרות שונות, אליהן בסופו של דבר לא התקבלה, ככל הנראה בשל גילה.
"זה לא מקום עבודה אחד ולא שניים. עברתי ראיונות, מבחנים, מבדקים", היא מספרת, "אבל ברגע שזה מגיע לשלב של פנים מול פנים לא חוזרים אליי. זה נורא מתסכל, מבטלים בשנייה את כל מה שאני, ויש לי מלא מה להציע. נכון, אני בת 58 אבל אני מלאת ניסיון, אנרגיות, יכולות, רצון, מוטיבציה ולויאליות, ואני לא מוצאת עבודה".
האפליה בה נתקלה על רקע גילה אפילו לא מוסווית. "התכתבתי עם מישהי שחיפשה מנהלת משרד, שאלה אותי לגילי וברגע שעניתי היא ענתה שזה לא רלוונטי, שמחפשים צעירים. אני מרגישה שלוקחים את כל היכולות שלי וההצלחות שלי וזורקים אותן לפח".
שרה לא לבד: 65,809 איש מעל גיל 55 פוטרו בעקבות משבר הקורונה ולא הצליחו להשתלב בחזרה בשוק העבודה, ובעוד פחות מחודש הם עלולים להפסיק לקבל את תשלומי החל"ת, נכון לעכשיו. עם זאת, לפי התוכנית החדשה של האוצר, תוארך הזכאות לדמי אבטלה למובטלים מעל גיל 28 או למובטלים עם ילדים, וזאת באופן דיפרנציאלי לפי גיל ומספר הילדים. אלא שכעת ההחלטה צריכה לעבור אישור חקיקה בממשלה ובכנסת עד סוף יוני כדי להיכנס לתוקף.
אותם מבוגרים שפוטרו מנסים שוב ושוב למצוא מקום בשוק שפלט אותם, חלקם נכחו בשנה החולפת בעשרות ראיונות עבודה וסורבו. "אני חוששת ממה שיקרה בחודש הבא", מוסיפה שרה. "הכל מתייקר, איך אני עוזרת למשפחה שלי".
חברת הכנסת מירב כהן (יש עתיד) פנתה לשר האוצר על מנת לקדם בדחיפות תוכנית לאומית לעידוד העסקת עובדים מבוגרים. "עובדים מבוגרים נאלצים גם בימים כתיקונם להתמודד עם סטיגמות הקשורות לגילם, ורבים מהם עומדים כיום בפני סכנת עוני מוחשית", היא מסבירה. "אם המדינה לא תפעל באופן מיידי, רבים מהם יהיו לנטל על מערכות הרווחה במקום להישאר אזרחים יצרניים ומשלמי מיסים".
עד לפני המגפה עבדה מירי ברומר (60) כמזכירה ומנהלת חשבונות בסולל בונה. "מגוחך שכל הזמן אומרים שאנחנו לא רוצים לעבוד", היא אומרת בתסכול, "אני מחפשת עבודה, וברגע ששואלים לשנת הלידה שלי אומרים שיחזרו אליי ונעלמים".
במהלך השנה האחרונה הגישה מירי מועמדות ללפחות עשרים משרות. "בשני מקומות אמרו לי שהדחייה היא בגלל הגיל, השאר אמרו שיחזרו אליי ולא חזרו. אפילו הסכמתי להיות מארחת במסעדה, אבל כשאמרתי שאני בת 60 נאמר לי שלא מתאים לאישה בגילי להיות מארחת, והציעו לי לעבוד כמלצרית. להפתעתם לא סירבתי, ואמרתי שאני מוכנה לנסות. אמרו שיחזרו אליי ונעלמו. אני עושה את כל המאמצים למצוא עבודה, אני מוכנה כבר כמעט להכל. אני מפרנסת יחידה, יש לי הלוואות".
יהודה טרבלסי (67) עבד כמחסנאי ב"חצי חינם" ופוטר במאי לפני שנה בעקבות צמצומים. "אני כל יום יושב על המחשב ושולח עשרות קורות חיים למשרות שאני יכול להתאים להן מהניסיון והידע שיש לי", הוא מספר. "ברוב המקרים אפילו לא חוזרים אליי. זו הרגשה נוראית, אנחנו שקופים. אין לנו ועד עובדים או הגנה. ההרגשה היא שיצאתי ממעגל החיים. אני כל יום קם, מתלבש ומחפש מה לעשות בבית כדי שהזמן יעבור".
